ynet הרווח שבין הקשיש לטאבו. "כנופיות הירושה" - חדשות היום

לתופעת הניצול הכלכלי של זקנים ישנם פנים רבות.

לקבל תמונה של פן אחד של התופעה ראו הכתבה הבאה המתארת את הנושא בצורה מהימנה:

ynet הרווח שבין הקשיש לטאבו. "כנופיות הירושה" - חדשות היום

ynet ליצמן: ביטוח סיעודי לכולם; מס הבריאות יעלה - בריאות

ynet ליצמן: ביטוח סיעודי לכולם; מס הבריאות יעלה - בריאות

סוגיית הכללת האישפוז הסיעודי הממושך בסל שירותי הבריאות היא אחת מסוגיות היסוד של זכויות הזקנים בישראל.

יוזמתו של סגן השר לענייני בריאות הינה יוזמה ברוכה וחשובה, ויש לחזק את ידיו ביוזמה חשובה זו.

הקישור הוא לידיעה העיתונאית בנדון המפרטת את פרטי ההצעה.

ועוד על אפליה מטעמי גיל בתעסוקה

סוגיית האפליה טעמי גיל לא יורדת בסדר היום הציבורי.

עוד כתבה מעניינת בנושא, השופכת אור נוסף על חוסר ההגיון הכלכלי - מחד, וההשפלה והפגיעה - מאידך, הכרוכים עם תופעת האפליה מטעמי גיל בתעסוקה.

להלן הקישור לכתבה בעיתון "כלכליסט":

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3452643,00.html

סיוע רפואי להתאבדות בישראל?

הדיון סביב המתת חסד אקטיבית מתחיל להתחמם גם במדינת ישראל.

ישנן מספר מדינות בעולם, (אורגון ווושינגטון בארה"ב, או הולנד באירופה) אשר מתירות מבחינה חוקית, בנסיבות מסויימות, המתת חסד אקטיבית, או סיוע רפואי להתאבדות (מתן סמכות חוקית  לרופאים לרשום תרופה ממיתה לחולים סופניים אשר תאפשר להם למעשה להתאבד).

במדינת ישראל, הסוגיה לכאורה "הוסדרה" מבחינה חוקית מסגרת חוק הידוע כחוק החולה הנוטה למות משנת 2005.

ואולם, כפי שניתן לראות מכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות, הדיון הוא רק בתחילתו.

השאלה היא כמובן האם מדינת ישראל צריכה ללכת בעקבות הולנד ואורגון ולהתיר סיוע רפואי להתאבדות?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3999486,00.html

גילנות בניסויים? על מגבלות גילאיות בהשתתפות בניסויים

אחת השאלות המעניינות בתחום האתיקה של הניסויים הוא האם ועד כמה יש להטיל מגבלות אתיות בכל הנוגע למעורבותם של זקנים בניסויים.

מצד שני, ישנה תופעה, שבה חברות תרופות לדוגמא, אינן משתפות זקנים בניסויים שהן עורכות על תרופות שונות.

למצב דברים זה יש באופן פוטנציאלי כמה בעיות:

למעשה לא יודעים מה תופעת הלוואי הייחודיות של התרופות ביחס לזקנים, וגם לא יודעים את האפקטיביות שלהן.

בפועל, במידה והניסוי מצליח כלפי "צעירים" מוכרים אחרי זה את התרופה גם לזקנים - לפחות במקרים מסויימים.

השאלה היא כמובן האם יש בסיס רציוני לשלילת מעורבותם של זקנים בניסויים הללו?

ראו לדוגמא את ההזמנה הבאה להשתתף בניסוי המוגבלת בגיל. האם בבוא היום תוגבל התרופה רק לאנשים מתחת לגיל 70?

מצעד זכויות האדם לשנת 2010 - גם זכויות הזקנים מוזכרות

? יושוו התנאים לאלמנים בקרנות הפנסיה

מזה מספר שנים שמתקיים לו מאבק משפטי להשוואת זכויותיהם של אלמנים ואלמנות בקרנות הפנסיה.

הדבר הגיע עד לבג"צ - אשר קיבל עקרונית את העמדה כי קביעת תנאים שונים (ורעים יותר) לאלמנים מאשר לאלמנות בכל הנוגע לזכות לפנסיית שאירים בקרנות הפנסיה מהווה אפליה פסולה.

מצד שני, קרנות הפנסיה (עליהן שינוי זה יטיל עומס כספי) והמדינה (משרד האוצר - שיצטרך למצוא פתרון מימוני) - התנגדו לשינוי המשפטי.

בימים אלה, ככל הניראה, בוטלה סופית האפליה הפסולה. עדיין יהיה צריך לראות כיצד ימומן השינוי בפועל.

ראו הכתבה בנדון בדה-מרקר:

TheMarker - הקץ לאפליה: יושוו התנאים לאלמנים בקרנות הפנסיה - קריירה

תרומת כלייה: נכדה אמא וסבתא - דילמה אתית

נניח שנולדת תינוקת שצריכה השתלת כליה.

מי צריך לתרום? האמא? הסבתא? האחים והאחיות? תורמים זרים? המדינה? ואולי צריך "לקנות" בכסף?

ולפי מה צריך להחליט: לפי הגיל? לפי המצב הבריאותי? לפי קרבת המשפחה?

רצ"ב קישור לכתבה אופטימית וישראלית בנושא.

ועדיין, עם כל האופטימיות, נשאלת השאלה האתית: איך שופטים את הסיפור מבחינה מוסרית?

ואולי נקצין את הסיפור: האם ראוי שזקנים / סבים וסבתות יהפכו להיות "חנות איברים להחלפה" לנכדים או לנינים שלהם?

ראו את הקישור לכתבה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3986572,00.html

רוקדים עם סבא,לה - מאת ג'קי לוי

אפילו עיתונאים החלו לאמץ שיח אנטי גילני.

ראו מאמרו היפה של ג'קי לוי בכותרת "רוקדים עם סבא'לה" שפורסם בסוף השבוע:

סרטון אנטי גילני

אחד האתגרים בתחום הגילנות הוא העלאת המודעות  לתופעה, וכן חינוך ציבורי למיגורה.

עמותת המשפט בשירות הזיקנה הפיצה בימים אלה סרטון המבוסס על סרטון של רשות השוויון האירית הממחיש את הצורך להתמודד עם הגילנות.

להלן הקישור:

http://www.youtube.com/watch?v=qzoe0IuSgkI

נשמח לתגובות.

גיליון חדש של "זיקנה תקדימית" של עמותת המשפט בשירות הזיקנה

בימים אלה מציינים בישראל את שבוע הזקן הבינלאומי (בעקבות יום הזקן הבינלאומי שמצויין ב-1 לאוקטובר בכל שנה).

בגליון זה ישנם עדכונים חדשים על כל ההתפתחויות המשפטיות בתחום זכויות הזקנים במשפט הישראלי, כולל הפניות לחקיקה ופסיקה חדשה בתחום.

כולם מוזמנים לקרוא ולהגיב:

http://www.elderlaw.org.il/files/file_3652.doc

אפליה מטעמי גיל בתעסוקה - עליה בהיקף התלונות

דוח חדש של נציבת שוויון הזדמנויות בתעסוקה חושף כי יש עליה בהיקף התלונות אודות אפליה בתעסוקה - בכלל, ואפליה בגיוס לעבודה של עובדים מבוגרים - באופן ספציפי.

כפי שדווח באתר YNET:

"גורם מרכזי נוסף לאפליה, לפי התלונות שהתקבלו בנציבות, היא אפליית מועמדים בגלל גיל - לרוב, מועמדים שלא התקבלו לעבודה בגלל היותם מבוגרים "מדי". לא פחות מ-12% מהתלונות עסקו בנושא הזה. "אפלייה בשל גיל הפכה לבעיה חברתית רחבה", מציינת קניג."

לדיווח המלא ראו:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3971598,00.html

פני החברה הישראלית - סיכון לעוני בקרב זקנים

שלאחר שהמוסד לביטוח לאומי פרסם את הסקירה שנתית שלו, פרסמה בימים אלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הדוח של אודות "פני החברה הישראלית".

הנתונים המעניינים ביחס לזקנים מעלים שוב את מצבם הקשה של הזקנים בישראל יחסית לעמיתיהם ביתר מדינות האיחוד האירופאי, כאשר בעוד שבישראל כ- 33% מהזקנים היו חשופים לסיכון לעוני, הרי שרק 20% מעמיתיהם באיחוד האירופי היו נתונים בסיכון דומה.

לפרטים נוספים ראו:

http://www.cbs.gov.il/publications10/rep_03/pdf/part02_h.pdf

סקירת המוסד לביטוח לאומי אודות קצבאות זיקנה, שאירים וסיעוד

מידי שנה מפרסם המוסד לביטוח לאומי מסמך המהווה סקירה שנתית אודות פעילותו.

המסמך הינו מקור עשיר מידע והבנה אודות המגמות השונות בתחום הביטחון הסוציאלי בכלל, ובתחום הזיקנה פרט.

בין היתר כולל המסמך סקירה אודות המגמות השונות בתחום קצבאות הזיקנה, השאירים, וסיעוד.

להלן הקישור לדוח הספציפי ביחס לזיקנה:

http://www.btl.gov.il/Publications/Skira_shnatit/2009/Documents/zosh.pdf

זקנים מעדיפים לעבוד: ממצאי סקר

סקר חדש שנערך לאחרונה בישראל מגלה כי האוכלוסייה המבוגרת במדינה אוהבת לעבוד. מסתבר כי הקשישים אינם מעוניינים בכספי הפנסיה אלא מעדיפים לבלות את היום יחד עם חבריהם בעבודה.

כפי שעולה מהכתבה שפורסמה בנדון:

"לאחר שהנתונים עובדו במשרד לענייני גמלאים, ששינה את שמו לאחרונה למשרד לאזרחים ותיקים התברר כי 11.5% מהקשישים עובדים. במשרד שמציין השבוע את יום הקשיש הבינלאומי בדק את עמדותיה של האוכלוסייה המבוגרת בנושא ומצא כי 82% מהם מעדיפים לעבוד אחרי גיל הפרישה שלהם. 51% מהקשישים סיפרו בסקר כי פרשו רק משום שהתבקשו לעשות זאת. 84% מהם אף חושבים כי הם מסוגלים לתרום למקום העבודה שלהם הרבה יותר מאשר עובד צעיר."

ראו הקישור באתר מקו:

http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-a8647f437df6b21004.htm

ועוד על גילנות

להלן הכתבה כפי שהופיע בהארץ היום (5 לאוקטובר 2010):

בשנים האחרונות נחשף לו בהדרגה שסע נוסף, המצטרף לשלל השסעים בחברה הישראלית: השסע הגילי. חברתנו מחולקת ומופרדת על בסיס גיל. מחד - אוכלוסיית העובדים, בעלי המשפחות, בגילאי הביניים, מסוף שנות העשרים לחייהם ועד אמצע שנות השישים; מאידך - אוכלוסיית ה"ילדים" (או ה"קטינים" כפי שהם מכונים) ואוכלוסיית ה"זקנים".

זמן רב רווחה בישראל האשליה שכחברה יהודית המתהדרת בערכים כדוגמת "בפני שיבה תקום" או "כבד את אביך ואת אמך", אנו אכן מכבדים את זקנינו. המציאות לעומת זאת היתה שונה לחלוטין. החברה הישראלית מדירה ומפלה לרעה את זקניה. להלן כמה דוגמאות מהשנים האחרונות:

בסמוך לראש השנה, בג"ץ אישר נוהל של המשמר האזרחי, לפיו אין לאפשר לאנשים בני יותר מ-70 להתנדב לשורותיו; חודשים לא רבים לפני כן אישרה הכנסת חוק המגביל תרומת ביציות לנשים עד גיל 54; חברות היי-טק כמעט שאינן מגייסות עובדים חדשים שגילם מעל 40; ולבסוף, כל עובד שמגיע לגיל "זיקנה" מופלגת של 67 שנים, יכול למצוא עצמו מפוטר תחת המעטפת החוקית של חוק גיל פרישה. אין זה משנה מי אתה, כמה אתה חכם, או מה הם העדפותיך: אם אתה מעל גיל 67 "נגזר דינך" - אתה זקן.

כל זה אינו חדש, כאמור. מה שהשתנה בשנים האחרונות הוא שהזקנים של היום אינם מוכנים עוד להשלים עם הדרתם. הם מעוניינים להמשיך לעבוד, הם מבקשים להמשיך להתנדב. הם רוצים להמשיך להיות במגע עם צעירים. בשונה מהעבר, הזקנים של היום גם לא מפחדים לומר זאת, או להיאבק על כך.

אלא שהמאבק אינו קל. הוא מאיים. הוא מתיימר לשנות סדר חברתי, שהצעירים יותר אינם מוכנים או מסוגלים לשנותו. בדומה לשסעים החברתיים האחרים בישראל, גם השסע הגילי לא ייעלם במהרה. לאנשים לא קל לחשוב על חברה "ללא גיל". ובכל זאת, נדמה שהעת הבשילה לדיון פתוח ופומבי: האם זקנים יכולים להרגיש חלק מהחברה הישראלית, או שמא נגזר עליהם לצאת לגלות של "פרישה" ו"גמלאות" עם הגיעם לגיל 67?

כנס נתניה בנושא זיקנה במאה ה-21: בין ביולוגיה לאידיאולוגיה

יום עיון עמותת עמדא בנושא חוק ביטוח סיעוד

יום הזקן הבינלאומי

ב-14 לדצמבר 1990 החליטה עצרת האומות המאוחדות בהחלטה 45/106 לציין ב-1 לאוקטובר בכל שנה את יום הזקן הבינלאומי.

החלטה זו התקבלה בעקבות המודעות הבינלאומית שהתחוללה באומות המאוחדות בנוגע למהפיכת הזיקנה, ולשינוי הדמוגרפי המשמעותי ביותר המתרחש בעולם מאז המאה העשרים - הזדקנותו של המין האנושי.

במסגרת מודעות זו הכין האו"ם שתי תוכניות פעולה מקיפות: האחת- הידוע בשם "תוכנית וינה" שנוצרה בשנת 1982; והשניה, שהינה בתוקף כיום, ידועה בשם "תוכנית מדריד" משנת 2002.

במדינת ישראל, בשל העובדה שבדרך כלל ה-1 לאוקטובר נופל על החגים, "נדחה" ציון היום ל"אחרי החגים" כפי שגם יתרחש השנה. ואולם, יש לזכור כי מבחינה רשמית, בכל העולם יציינו את יום הזקן הבינלאומי ב-1 לאוקטובר.

להלן הקישור לאתר הרשמי של האו"ם בנדון:

http://www.un.org/depts/dhl/olderpersons/

העלאת גיל הפרישה לרופאים - סכנת נפשות?

בימים אלה נבחנת האפשרות להעלות את גיל הפרישה של רופאים מגיל 65 לגיל 70. הסיבה לכך נעוצה ככל הנראה מחסור הצפוי ברופאים, לצד העליה במתן מענה למתן שירותים רפואיים.

מבלי לנקוט עמדה ביחס לעצם הצורך ביותר רופאים או אם העלאת גיל הפרישה היא הפתרון (או אולי הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה?) - מה שמעניין הוא התגובה של ההסתדרות הרפואית כפי שבאה לידי ביטוי בעיתונות.

השאלה המעניינת היא שוב ההבניה הגילנית של גיל: האם באמת רופא בן 70 פחות  טוב (או יותר טוב) מרופא בן 65 או רופא בן 45? האם באמת גיל כרונולוגי אומר משהו על איכותו המקצועית של הרופא????

ראו הכתבה ושיפטו בעצמכם:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3959381,00.html

דיווח בעיתונות על התוצאה בבג"צ המשמר האזרחי

בהמשך לפוסט הקודם, להלן הכתבה שפורסמה היום בידיעת אחרונות אודות התוצאה בעתירה לבג"צ בנושא של אפליית מתנדבים מבוגרים במשמר האזרחי:

התנדבות בזיקנה - עוד אכזבה מבית המשפט העליון

בדממה דקה וכמעט ללא הד ציבורי, ניתן בסמוך לפני ראש השנה פסק דין מאכזב נוסף מטעם בית המשפט העליון (מאכזב מזווית מבטם של קידום מעמדם של הזקנים בישראל).

בפסיקה בעתירה המוכרת כבג"צ 7957/07 עוזי שדה ואח' נ. השר לביטחון פנים ואח' נדונה החוקיות של נהלי המשמר האזרחי לפיהם גיל הגיוס המקסימאלי למשמר האזרחי הוא 65 ואילו גיל הפסקת הפעילות ההתנדבותית הוא בכל מקרה גיל 75.

העותרים, עוזי שדה ומאיר כהן - מתנדבים ותיקים במשמר האזרחי, ילידי 1936, ו- 1924 (בהתאמה), יחד עם עמותת המשפט בשירות הזיקנה, עמותת יד ריבה, והסתדרות הגמלאים בישראל, עתרו נגד חוקיות השימוש בגיל כרונולוגי כאמת מידה חוקית להפסקת פעילותם, וטענו כי שימוש באמת המידה הגילאית מבטאת גילנות ואפליית מתנדבים זקנים.

בית המשפט העליון (פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת חיות, אליה הצטרפו בהסכמה כב' השופטים דנציגר ועמית) דחה את העתירה, תוך שהוא קובע שבהתחשב בכך שמודל הפרישה של עובדים בישראל הוא מודל גיל פרישה אחיד ולא גיל פרישה אינדבידואלי, ובהתחשב בחפיפה שבין המשימות והתפקידים המוטלים על שוטרים ועל מתנדבי משמר האזרחי, הרי שאופק ההתנדבות של מתנדבי המשמר האזרחי עולה באופן משמעותי על אופק ההעסקה של שוטרים מן השורה, ולפיכך אינו בלתי סביר.

לעניות דעתי - ויש להודות שכמי שהיה מעורב באופן אישי בעתירה אינני אובייקטיבי או ניטרלי - פסק הדין הינו שגוי לא רק במובן זה שהתבונן על מעמדם של מתנדבים זקנים בהשוואה לעובדים מן השורה, לא רק במובן זה ש"סגר את הדלת" בפני אפשרות התרומה של זקנים למשמר האזרחי, ולא רק במובן זה שבית המשפט העליון התעלם מתופעת הגילנות והשלכותיה - אלא שבסופו של יום בית המשפט הוסיף נדבך נוסף לאפשרות לפגוע בזקנים רק בגלל גילם הכרונולוגי וללא כל קשר ליכולותיהם, העדפותיהם, או תכונותיהם האישיות.

מצער שזוהי גישתו של בית המשפט העליון בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת; מצער גם שפסיקה זו לא זכתה להד ולדיון ציבורי הולם.

אין אלא לקוות כי השנה הבאה תהיה שנה טובה יותר בכל הנוגע להכרה בזכויותיהם של הזקנים בישראל.

להלן הקישור לפסק הדין המלא:

http://elyon1.court.gov.il/files/07/570/079/v07/07079570.v07.pdf

צרכנות וזיקנה

הסוגיות המשפטיות הכרוכות סביב דיני הגנת הצרכן והאוכלוסיה המבוגרת והזקנה לא זכו עד כה לתשומת לב מספקת.

באופן מצער, הנסיון בעולם המערבי, ובמיוחד זה של צפון אמריקה (שכל מה שקורה שם מגיע גם אלינו כעבור מספר שנים), מצביע על כך שזקנים מזוהים לעתים כאוכלוסיית יעד לתרמיות צרכניות.

גם בארץ יש הצטברות של מקרים בהם חברות שונות, מתמקדות באוכלוסייה הזקנה כדי למכור לה שירותים - כגון שירותים רפואיים - באמצעות חוזים אחידים מקפחים שאינם מאפשרים לזקנים להשתחרר מהם - גם במקרים שבהם מסתבר להם שהם אינם מקבלים את השירות שהבטיחו להם, ואם במקרים בהם הם אינם רוצים או זקוקים יותר לשירות.

על נקודה זו התפרסם לאחרונה מאמר חשוב של עורכת דין יעל אונגר המפנה לחשיבות שיש לשימוש בחוק הגנת הצרכן בתחום זה, וכן לתיקון חשוב שייכנס בקרוב לתוקף בחוק זה.

להלן הקישור לכתבה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3952024,00.html

מי שיש לו הורה זקן - שלא ייסע לחו"ל

משרד עורכי דין חיים קליר הוא משרד המתמחה בנזיקין, המפרסם מידי פעם פסיקת מענינות בתחומי ביטוח שונים.

להלן דיווח של המשרד אודות מקרה הרלבנטי לכל מי שעוסק בתחום הזיקנה, ומבטא שוב את יחס חברות הביטוח לזקנים ובני משפחותיהם.

התודות ומלוא הקרדיט כמובן למשרד עו"ד חיים קליר על הדיווח המעניין:

בני זוג רכשו כרטיסי טיסה לסין, יחד עם פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל.

5 ימים לפני היציאה מהארץ, נפטר אביו בן ה- 84 של הבעל.

הנסיעה כמובן בוטלה.

חברת הביטוח סירבה להשיב את מחיר כרטיסי הטיסה, בטענה כי בני הזוג היו צריכים לצפות מראש כי אדם בן 84 עלול למות.

שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, השופטת אירית מני-גור דנה בטענה.

בברכה,

חיים קליר וצוות המשרד

מי שיש לו הורה קשיש שלא ייסע לחו"ל

1983-2010© חיים קליר ושות' http://www.kalir.co.il

בני הזוג אורלי ואשר יניב, ביקשו להגשים חלום: טיול בסין.

הם הכינו את הטיול בקפידה, פנו כ- 40 יום מראש לסוכנות נסיעות, רכשו שם כרטיסי טיסה ואף נענו להצעה להצטייד בפוליסת נסיעות לחו"ל של חברת הביטוח שירביט.

5 ימים לפני מועד היציאה ניחת על בני הזוג אסון. אביו של אשר נפטר. הבן ישב שבעה. בני הזוג ביטלו כמובן את הטיול.

חברת התעופה החזירה ליניב 1600 דולר והותירה בידה דמי ביטול בסך 3,540 דולר.

את דמי הביטול קיוו בני הזוג לקבל מחברת הביטוח שירביט, כמובטח בפוליסת הביטוח.

נציגי שרביט חקרו וגילו כי האב אכן נפטר. הם לא יכלו להתכחש לכך שמוות של אב מצדיק ביטול נסיעה וכי בני הזוג יניב זכאים להחזר דמי הביטול.

אף על פי כן, סירבה שירביט לעמוד מאחורי הפוליסה שלה.

נציגי שירביט חפרו וגילו כי האב היה בן 84 במותו.

רימיתם אותנו, נזפו נציגי שירביט בבני הזוג יניב. הסתרתם את גילו המופלג של האב. בגיל כזה, הייתם צריכים לצפות מראש כי ימות ביום שבו יהא עליכם לעלות למטוס.

מעבר לכך, הטיחו נציגי שירביט ביניב, גם לא עשיתם דבר כדי ל"הקטין את הנזק". האב אושפז בבית החולים 4 ימים לפני המוות. מדוע המתנתם לרגע האחרון, עד שממש יחזיר את נשמתו לבורא, גערו נציגי שירביט בבני הזוג. יכולתם לבטל את הנסיעה כבר באותו היום בו האב אושפז ולשלם דמי ביטול נמוכים יותר.

בלית ברירה פנו בני הזוג לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצלייה.

שופטת בית משפט השלום, אירית מני-גור, הבחינה מייד באבסורד שבטענות נציגי שירביט: "לפי שיטת שירביט, יש לאסור על כל מי שיש לו הורה קשיש לצאת לחו"ל".

האב המנוח, הדגישה השופטת, לא סבל ממחלה סופנית שהוסתרה משירביט. הוא גם לא היה במצב של גסיסה, שבני הזוג ידעו עליו בעת שרכשו את כרטיסי הטיסה. הוא אושפז בבית החולים באופן פתאומי ולא צפוי, בעקבות חולשה וחוסר תיאבון. שירביט גם לא ביקשה מבני הזוג הצהרה על בריאותם של קרובי משפחתם. אין מדובר לפיכך בהעלמת עובדות. מדובר באירוע קלאסי שלהגנת תוצאותיו הכלכליות, אנשים רוכשים פוליסת ביטוח.

בבית המשפט סיפרו בני הזוג לשופטת כי סוכנת הביטוח הקבועה שלהם, לא זו שדרכה נרכשה הפוליסה, סייעה להם לטפל בתביעה מול שירביט, תמורת סך של 3,775 ₪.

בני הזוג דרשו כי שירביט תשיב להם גם דמי טיפול אלה.

זו חוצפה מאין כמוה, טענו נציגי שירביט בלהט, סוכנת הביטוח מרוויחה עליכם יפה מביטוחים אחרים. היא הייתה צריכה לסייע לכם בחינם.

"התלבטתי רבות", העידה השופטת על עצמה, "האם יש להשיב ליניב את מלוא הסכום ששילמו לסוכנת בגין הטיפול. יש להניח שבני הזוג לא יכלו להתמודד מול חברת הביטוח בעצמם ונזקקו לשירותיו של איש מקצוע. לו הייתה שירביט נענית למבוטחיה מייד בתחילת הדרך, היה נחסך טיפול זה ואף תביעה זו הייתה נחסכת. אולם לאור עמדתה חסרת תום הלב של שירביט, אין לה להלין אלא על עצמה על כך כי מבוטחיה נזקקו לשירות שניתן להם. אינני סבורה שהסוכנת שמכירה את יניב מתיקי ביטוח אחרים צריכה לטפל בתיק זה חינם, ביטוח שאינו קשור אליה ואשר לא היא ערכה אותו, ולא נהנתה מהעמלות בגין אותה פוליסה".

בסופו של דיון, חייבה השופטת את שירביט לשלם ליניב את מלוא דמי ביטול כרטיסי הטיסה, כל דמי הטיפול לסוכנת הביטוח, אגרות המשפט וכן בהוצאות בסך 300 ₪.

בשולי הדברים, יצוין כי הטענה לפיה מות ההורה הוא עניין צפוי, שגורה בפיהם של נציגי שירביט. לפני מספר חודשים סקרנו באתר משרדנו מקרה נוסף בו העלתה שירביט טענה דומה, תחת הכותרת המוות של אביך היה צפוי מראש.

למרות נזיפות השופט שאול מנהיים באותה פרשה, שירביט ממשיכה בשלה.

כנראה שמנהלי החברה סומכים על הזיכרון הקצר של הצרכנים ובמיוחד על העובדה שבבית המשפט לא משלמים דבר על טענות מקוממות.

19.8.2010 מסמך 816

לקבלת פסק הדין המלא לחץ כאן.

1983-2010© חיים קליר ושות' http://www.kalir.co.il

איך חברת ביטוח דיקלה מנסה להתיש את הזקנים ובני משפחותיהם

כל אדם בוגר חווה את חווית הפער בין ההבטחות של חברות הביטוח בעת מכירת פוליסת הביטוח, ובין הקושי לממש הבטחות אלה בשעה שבאמת צריך אותן במציאות.

פער זה נדמה שהופך להיות משמעותי הרבה יותר בכל הנוגע לפוליסות ביטוח הסיעוד הממושך הפרטיות, שם לחברת הביטוח דיקלה יש כבר "היסטוריה" של תביעות בהן תובעים שונים פירטו כיצד "דיקלה" לא עמדה בציפיותיהם.

סיפור נוסף שמצטרף להיסטוריה זו של אכזבות פורסמה בעיתון הארץ, ומתארת את הקשיים שעברה משפחה שגילתה בשלב מתקדם שאביה הסיעודי מבוטח למעשה ב"דיקלה" - ואת מסכת הקשיים ש"דיקלה" הערימה על המשפחה לאחר מכן.

להלן הקישור:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186481.html

סיפור זה משתלב עם סיפורים אחרים המדגישים את הצורך להכיר היטב את תוכן הוראות הביטוח הסיעודי אותו רוכשים לקראת זיקנה, וכן את הצורך לא לוותר ולא להרים ידיים כנגד נסיונות של חברות ביטוח להימנע מלקיים את ההבטחות שנתנו בשעה שמכרו את פוליסת הביטוח.

עצומה להכללת האשפוז הסיעודי הממושך בסל שירותי הבריאות

שנים רבות מדברים על הצורך להכליל את האשפוז הסיעודי הממושך במסגרת סל שירותי הבריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולהעבירו לאחריות קופות החולים.

השינוי הינו חשוב שכן על פי המצב החוקי נכון להיום אין לנו "זכות" חוקית לקבלת אשפוז סיעודי, ולכן אנחנו מחוייבים לממן את השירות מכספינו, או שעלינו לעבור מבחן נזקקות ושבני המשפחה יממנו עבורינו את השירות.

בימים פועלת קואליציה של ארגונים לשינוי המצב, ובמסגרת זו הוכנה גם עצומה התומכת בשינוי המוצע.

להלן הקישור לעצומה:

http://www.atzuma.co.il/koalizia

אתם מוזמנים לקרוא, ובמידה ואתם מזדהים, לחתום ולהפיץ הלאה.

מהדורה שניה לספר זיקנה צדק וזיקנה

אני שמח לעדכן אתכם כי בימים אלה יצאה לאור המהדורה השניה - המורחבת והמעודכנת - של סיפרי "משפט צדק וזיקנה".

הספר כולל לא רק עדכון המידע המשפטי, אלא כולל גם שני פרקים חדשים העוסקים במוגבלות וזיקנה, וכן בזכותם של זקנים להמשיך ולנהוג בזיקנתם.

הספר  נימכר באמצעות הוצאת מוסד ביאליק באתר הבא:

http://www.bialik-publishing.co.il/product_info.php?products_id=1291

קריאה מהנה.

גליון חדש של כתב העת גרונטולוגיה

בימים אלה יצא לאור גיליון חדש של כתב העת "גרונטולוגיה". מדובר על גליון מיוחד, כרך כפול, בעריכתן של פרופ' חוה גולנדר ופרופ' מירי כהן בנושא הוראה וזיקנה. להלן תוכן העניינים של החוברת:

חברים באגודה הישראלית לגרונטולוגיה יקבלו את החוברת חינם לביתם. מי שאינו חבר יכול לרכוש את החוברת דרך אתר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה.

חוברת מידע חדשה בנושא תיכנון רפואי משפטי

עמותת המשפט בשירות הזיקנה הוציאה לאור בימים אלה חוברת מידע חדשה בנושא תכנון רפואי ומשפטי.

החוברת, שהוכנה על ידי הסטודנטית לגרונטולוגיה דפנה שרמן, כוללת מידע נגיש בנושא ייפוי כוח והוראות רפואיות מקדימות מכוח חוק החולה הנוטה למות, וכן ייפוי כוח מכוח חוק זכויות החולה.

החוברת כוללת לא רק מידע והסברים, אלא כוללת גם טפסים לשימוש עצמי, וכן טפסים ממולאים לדוגמא.

ניתן לקבל מידע נוסף ולהזמין את החוברת באתר עמותת המשפט בשירות הזיקנה:

http://www.elderlaw.org.il/

מגן סגנית השר לענייני גמלאים

חוק ההסדרים 2011-12

כבכל שנה, מתחילים כעת בהליך האנטי-דמוקרטי של חקיקת חוק הסדרים הכולל בחובו שונים ורפורמות משמעותיות, וכל זאת שלא בהליך החקיקה הרגיל, אלא בהליך חקיקה מזורז החובק בחובו היבטים רבים ושונים, המשליכים גם על זכויות הזקנים.

בזכותה של ח"כ שלי יחימוביץ, ניתן לראות את טיוטת חוק ההסדרים באתר שלה, ולנסות לחפש ולדלות את אותם סעיפים המשפיעים גם אודות זכויות הזקנים.

הנכם מוזמנים לעיין, ולהגיב או להפנות את תשומת הלב על ההשלכות הצפויות של הרפורמות המעוגנות בחוק ההסדרים על זכויות הזקנים.

http://www.shelly.org.il/node/3945

תיקון חשוב לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה

בימים אלה אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית תיקון חשוב לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15). התיקונים כוללים העברת חובת ההוכחה על מעביד שדרש במישרין או בעקיפין מעובד או מדורש עבודה מידע בנושא שההפליה שלו אסורה על פי החוק- שאכן לא הפלה את העובד. המשמעות של תיקון זה היא, לדוגמא, שעצם הדרישה של מעביד לדעת את גילו של המועמד לעבודה - תיגרום לכך שעל המעביד יהיה להוכיח שלא היפלה את המועמד מפאת גילו. זוהי התקדמות חשובה נוספת במניעת והתמודדות עם תופעת האפליה מטעמי גיל.

הזמנה להשקת הספר הזקן והמשפחה

פרצופה הגילני של מדינת ישראל

פרצופה הגילני של ישראל
אם היה למישהו ספק ביחס לצביעות שבה מתייחסת החברה הישראלית לזקניה, בא העיסוק התקשורתי של הימים האחרונים סביב גילם של חברי ועדת הבדיקה לאירועי ההשתלטות על הספינה לעזה והבהירה בצורה ברורה וחד משמעית: ישראל היא חברה גילנית. עברו המפואר של פרופ' עמוס חורב נעלם כלא היה כאשר "התגלה" שהוא בן 86. פרופ' שבתאי רוזן חדל להיות בן אנוש, והפך להיות מעין אטרקציה ביזארית: קשיש בן 93 שעדיין חי ומתפקד. הגיל הכרונולוגי, השתלט על השיח. והשתלטותו לא היתה ניטרלית: היא היתה גילנית.
גילנות היא התרגום העברי למושג הלועזי ageism. אחת ההגדרות המקובלות של המושג קובעת שגילנות הינה למעשה הליך שיטתי של סטריאוטיפיזציה ואפליה כנגד אנשים רק בגלל שהם זקנים. הדבר דומה לאופן שבו גזענות או סקסיזם עושים זאת ביחס לצבע העור או למיגדר. במסגרת זו, אנשים זקנים מקוטלגים כסניליים, נוקשים במחשבה ובהתנהגות, מיושנים במוסריותם ובכישוריהם. גילנות מאפשרת אם כך לאנשים "צעירים" לראות באנשים זקנים כשונים מהם, ובכך לחדול מלראות את הזקנים כבני אנוש. ואכן, כך נוהגת גם מדינת ישראל בזקניה: מקטלגת אותם בצורה ששוללת מהם את אנושיותם.
בעוד שאנחנו נוהגים להתהדר בפסוקים המוכרים כגון "והדרת פני זקן", או "בפני זיקנה תקום", וכמובן – איך אפשר בלי – "אל תשליכני לעת זיקנה", בפועל, מדינת ישראל נוהגת כלפי זקניה בצורה מפלה המבטאת שילוב של בורות, פחד, וניכור. מחקרים מצביעים כיצד רבים מאיתנו משרטטים את דמות ה"זקן" ואת ה"זיקנה" בצורה סטריאוטיפית וחד מימדית: זקנים הם מסכנים: חולים, חסרי ישע, עם חצי רגל בקבר. זקנים הם גם לא רלבנטיים: הם לא מעודכנים, הם מיושנים, הם מקובעים בעבר, ובודאי שאינם מסוגלים להשתנות או ללמוד דברים חדשים. דימויים שליליים אלה מקבלים חיזוק בתקשורת ההמונים. אלה מדגישים את היותם של זקנים קורבנות עבירה (ע"ע פרשת איטה פוגל), את היותם חסרי ישע ומסכנים (ע"ע דפוס העיסוק סביב מצבם של ניצולי השואה), או את היותם עניים, חולים וסיעודיים.
גם המערכות הממשלתיות והמשפטיות נוהגות בזקנים בצורה מפלה וסטריאוטיפית. עד לפני זמן לא רב המוסד לביטוח לאומי אסר על חברות סיעוד להעסיק מטפלים ומטפלות מעל גיל 70 – רק בגלל גילם הכרונולוגי וללא כל קשר לכישורי הטיפול שלהם; בית משפט לענייני משפחה אישר זה מקרוב החלטה של ועדה מנהלית שפסלה זוג הורים בשנות ה-50 מלהתקשר עם אם פונדקאית על מנת להביא ילד לעולם תוך התבססות שהדבר לא יהיה ל"טובת הילד"; חקיקה חדשה שאמורה להיכנס לתוקף אוסרת על תרומת ביציות לנשים מעל גיל 54 – שוב, ללא כל קשר ליכולותיהן האימהיות או החברתיות; המשמר האזרחי אינו מאפשר גיוס מתנדבים חדשים למשמר האזרחי במידה וגילם מעל 72, וזאת ללא כל קשר ליכולותיהם הפיזיות או מידת תרומתם לשירות; ולבסוף, כל אחד מתושבי המדינה, שהינו עובד שכיר, פעיל ויצרני, יכול מצוא את עצמו מפוטר – כדין – עם הגיעו לגיל 67, וזאת ללא כל קשר ליכולותיו, רצונותיו, ותרומתו הכלכלית למקום העבודה שבו הוא עובד.
המכנה המשותף של כל המקרים הללו הוא שמזווית מבטם של הזקנים עצמם מדובר בפגיעה קשה בכבודם: לא בוחנים אותם באופן אישי, לא באמת מתעניינים ביכולותיהם או תכונותיהם, אלא פוסלים אותם באופן קבוצתי תוך התעלמות מוחלטת ממאפייניהם האינדיבידואלים. "מקטלגים" אותם כקבוצה, בדיוק כפי שבעבר "קיטלגו" קבוצות מוחלשות אחרות כגון נשים, ערבים, שחורים או מוגבלים.
החברה הישראלית עוברת שינוי חברתי מהותי. מחברה צעירה, שעל דגליה היא הדביקה את דמות החלוץ הצעיר, הנער החסון עובד האדמה, היא חברה מזדקנת. זקניה – אותם צעירים שהקימו אותה לפני שישים ושבעים שנים, ראויים ליחס של כבוד ושוויון. לפיכך, הגיע העת שמדינת ישראל תפנים את הצורך להיאבק נגד הסטיגמות והסטריאוטיפים השליליים כנגד הזיקנה וכנגד הזקנים, ותאמץ מדיניות המתייחסת לזקנים בכבוד, כבני אדם שווי זכויות זאת ללא כל קשר לגילם הכרונולוגי.

פנסיה בקיבוצים

אינני מהחסידים של "הלקאת הקיבוצים", ואולם לא ניתן להתעלם מההשפלה שחברי קיבוץ זקנים רבים חווים בשנים האחרונות, במיוחד באותם קיבוצים שעברו הליכי הפרטה.
כתבה נרחבת בנדון פורסמה בסוף השבוע בעיתון הארץ המתארת כיצד בניגוד למובטח, קיבוצים מופרטים רבים בוגדים במיסדים שלהם, ובמקום לשלם להם פנסיית מינימום, מתחמקים מחובתם המוסרית והחוקית בדרכים שונות ומגוונות.
מעניין לציין כי בתוך הקיבוצים עצמם נולדה תנועה של חברי קיבוצים ותיקים המנהלים מאבק חוקי וציבורי נגד מציאת זו, ואין אלא לקוות כי מאבק זה ייצלח.
למאמר בהארץ:
https://haaretz.co.il/hasite/spages/1174712.html

חוברת זכויות עובדים ותיקים וזקנים

עמותת המשפט בשירות הזיקנה הוציאה לאור חוברת חדשה בנושא זכויות עובדים ותיקים וזקנים: מורה נבוכים בתחום האפליה מטעמי גיל בתעסוקה.

מטעמי גילוי נאות אציין כי אני משמש כיו"ר העמותה, יחד עם זאת הינני גאה לידע בדבר ההוצאה לאור של חוברת הכתובה בלשון פופולרית המפרטת את זכויותיהם של עובדים ותיקים וזקנים, ואת דרכי ההתמודדות המשפטית הקיימים כיום לעובדים מבוגרים וזקנים החשופים לתופעת הגילנות והאפליה מטעמי גיל בתעסוקה.

העמותה תשמח לקבל הערות ותגובות לחוברת, כאשר ניתן למצוא אותה בטקסט מלא באתר העמותה, תחת פרוייקט זכויות עובדים מבוגרים:

www.elderlaw.org.il

יום המודעות הבינלאומי להתעללות בזקנים

ביום שלישי, ה-15 ליוני, יצויין בכל רחבי העולם יום המודעות הבינלאומי להתעללות בזקנים (ה- WEAAD World Elder Abuse Awareness Day).
זוהי השנה החמישית שבה מצויין בכל רחבי העולם יום זה. מדובר על תופעה חברתית חוצה גבולות אשר במסגרתה זקנים נופלים קורבן לקשת של מצבים הכוללים: התעללות פיזית, התעללות נפשית, פגיעה מינית, הזנחה אקטיבית ופסיבית, ניצול כלכלי, ופגיעה בזכויות חוקיות.
מחקרים מצביעים על כך שהעלאת מודעות, מחקר, ויצירת שיח ציבורי, מאפשרים לצמצם או להתמודד עם התופעה ביתר יעילות ואפקטיביות.
גם במדינת ישראל ישנה עליה מסויימת במודעות ובמחקר בתחום ההתעללות וההזנחה של הזקנים, ואולם, עדיין ישנה דרך ארוכה להכחדת התופעה והפיכת החברה הישראלית לחברה ללא התעמרות ופגיעה בזקניה.

איך הקיבוצים הפכו לגילניים . . .

עצוב לראות כיצד מי שבעבר היו המודל לסולידריות בין דורית, והבטיחו לזקנים חברה צודקת ושוויונית - הפכו להיות מהמובילים של הגילנות, ושל אפלייתם והדרתם של הזקנים בישראל.
אם לא היה די בהליכי ההפרטה, שהותירו זקנים-חברי קיבוץ רבים, עם משאבים מינימליים, הרי שבימים אלה פורסמה הידיעה הבאה מטעם חבר קיבוץ: "נגד הצבעה של בני 90 פלוס בקלפי בקיבוץ-כושרים של בני התשעים פלוס נמצא בירידה תלולה וכושרם המנטלי לשפוט - לקוי. ולכן, אין לאפשר להם להשתתף בהצבעות על עתיד הקיבוץ".
הכתבה, שנכתבה על ידי מר נחום שור מקיבוץ כפר מנחם, הגורסת כי "לא נוכל להתעלם מהעובדה שבני התשעים, בבואם להשתתף בהצבעות קלפי בנושאים של אורחות חיים ובנושאים חשובים את מסלול חייהם של הדורות הבאים, בעוד שכושרם המנטלי לשפוט כבר לקוי למדי".
מרחיק לכת הכותב ומציע כי "הגיעה השעה להתקין תקנה פנימית, שלאחר גיל תשעים - לא משתתפים יותר בהצבעות קלפי של הקיבוץ"
עובדה? שבני 90 כושרם הלקוי לשפוט לקוי? רק בגלל שהם בני 90 ומעלה????
כואב הלב לקרוא ביטויים סטריאוטיפיים המבטאים לא רק בורות וטפשות, אלא אף נכונות להשפיל ולבזות את מי שבזכותם התנועה הקיבוצית בכלל קיימת.
מי שלא מאמין - מוזמן לקרוא את הכתבה (ולהגיב עליה) להלן:
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3893860,00.html

הבקרה והפיקוח על ההשקעות של קרנות הפנסיה

מאז הרפורמה של ראשית שנות האלפיים, מרבית כספי החסכונות הפנסיוניים של תושבי ישראלי מושקעים רובם ככולם בהשקעות שאינן אגרות חוב ממשלתיות, אלא במסלולי שוק חופשי "כלליים" שלא תמיד תואמים את רמת הסיכון המאפיינים את הרציונל של ההסדר הפנסיוני - כלומר, ודאות ובטחון להבטחת ביטחון סוציאלי בזיקנה.
בדוח מבקר המדינה האחרון, בחן מבקר המדינה את רמת הביקורת והפיקוח של משרד האוצר על דפוסי ההשקעה של קרנות הפנסיה. ממצאיו אינם מעודדים. כדבריו:
"הביקורת העלתה, כי במהלך יישום הרפורמות בשוק ההון חסרו מנגנוני הסדרה ופיקוח שיאזנו בין שיקולים של פיתוח וליברליזציה של השווקים לבין סדרי פיקוח ושיקולים של הגנה על כספי החוסכים. רמת ההסדרה, הפיקוח והבקרה של אגף שוק ההון על פעילות הגופים המוסדיים הייתה חלקית בתחומים מסוימים, והמשבר בשוק ההון האיץ את תהליכי הרגולציה שמבצע האגף. על האגף לדאוג לאיסוף נתונים שיאפשרו לו לקיים תהליך מסודר של פיקוח ובקרה שבמהלכו יוכל לנטר סיכונים קרוב ככל האפשר לזמן אמת ולטפל בהם. כל זאת כדי להגן כנדרש על חסכונות הציבור המנוהלים על ידי הגופים המוסדיים."
לאור המשבר הפיננסי האחרון, אין ספק כי יש צורך בפיקוח הרבה יותר הדוק ומבוקר בכדי למנוע מצב שבו זקנים יעמדו בזיקנתם בפני שוקת שבורה של אבדן נכסיהם על ידי השקעות שגויות או חסרות אחריות של מנהלי קרנות הפנסיה.

ועוד על אפליה מטעמי גיל וגילנות בתעסוקה

כאילו שאין די בכל הידיעות על מופעיה המכוערים של הגילנות בחברה הישראלית, הרי שאנו זוכים ל"תזכורת" עיתית על האופן שבה מעסיקים פועלים. והפעם, דיווח מדה-מרקר, אודות אחראי מיחשוב במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט שפוטר לאחר שמעסיקיו גילו כי "הצעיר" את גילו בקורות החיים שלו בעשור.
מעניין שהעובד עצמו מתאר בכתבה כי לאחר שפוטר בגיל 56 מחברת י.ב.מ. והחל לחפש עבודה - פנה במשך חודשים רבים בחיפוש עבודה, עד שהבין כי ה"בעיה" בקורות החיים שלו היא גילו.
לפיכך, החל לשלוח את הקורות חיים שלו בלי לציין את גילו - והפלה ופלא, החל לקבל זימונים לראיונות עבודה.
לבסוף, אף "הצעיר" את גילו בעשור (כלומר, ציין כאילו הוא בן 46, ולא 56) - ואכן, באורח "פלאי" התקבל לעבודה.
ואולם, לאחר שהסתבר למכללה במכון וינגייט כי הפחית את גילו - החליטו לפטר אותו.
סיפור עצוב זה כמובן מעורר - פעם נוספת - את ההבניה החברתית הישראלית השלילית בכל הנוגע לגילו הכרונולוגי של האדם, ואת הצביעות שבה נוהגים מעסיקים בתחום זה.
אין אלא לקוות כי פעילותם של ארגונים חברתיים (כדוגמת עמותת המשפט בשירות הזיקנה) ופעילותה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, יצליחו לחולל בסופו של דבר שינוי בתחום זה.

הפליה מחמת גיל בעת פיטורין בבנק לאומי ועמדת נציבות השוויון

כפי שדווח ברשימת התפוצה של האגודה לזכויות האזרח בישראל, ביום 15.4.10 הגישה נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במחוז ת"א, עמדה לבית הדין האיזורי לעבודה, התומכת בתביעה של עובד, שפוטר מבנק לאומי. העובד החל לעבוד בבנק בהיותו בן 57, והוחתם על חוזה העסקה שכותרתו "הסכם קשישים". חוזה ההעסקה מעניק לעובדים במסגרתו תנאים פחותים מאלה המוענקים במסגרת "חוקת העבודה" החלה על כל עובדי הבנק. מדיניותו של הבנק היתה לאפשר לעובדי "הסכם הקשישים" להיות מועסקים עד גיל 72, אולם כעת הבנק מפטרם בהגיעם לגיל פרישה.
תמצית עמדת הנציבות, כפי שסוכמה על ידי עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח הינה:
"תוכן ההסכם הנושא את הכותרת "הסכם הקשישים" מהווה על פניו, דוגמא בוטה להפליית גיל. ההסכם אינו מתבסס על טענה כלשהי שהגבלת הגיל מתחייבות בשל מהות או אופי התפקיד. למעשה קיים חשש כי מדובר בהפליה חמורה של העובד המבוגר לעומת עובדי הבנק הצעירים, הכוללת גם קיפוח בתנאי השכר וגם פגיעה בזכויות סוציאליות, ובפרט בזכות לביטחון תעסוקתי, שכל כולה משרתת מטרה אחת ויחידה של הבנק: לחסוך בעלויות שכר של עובדים מבוגרים ולאפשר פיטורים שרירותיים של עובדים מבוגרים."
אין ספק כי מעורבותה של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה התחום של אפליה מטעמי גיל הינה מבורכת ויש לקוות כי אכן תגרום לשינוי המציאות בפועל בתחום זה.

אושר חוק The Elder Justice Act

בעוד שמרבית תשומת הלב הציבורית ניתנה לעובדה שהרפורמה בביטוח הבריאות אושרה על ידי הנשיא קלינטון והקונגרס האמריקאי, לא ניתנה מספיק תשומת לב לעובדה, שבמסגרת מכלול החקיקה החדש, אושר גם חוק חשוב נוסף הנוגע במישרין לזכויות זקנים.
מדובר על חוק הידוע בשם "חוק הצדק לזקנים" - The Elder Justice Act.
מדובר למעשה בדבר חקיקה העוסק כולו בתחום הידוע כהתעללות והזנחה בקשישים - ומנסה לתת, לראשונה בארה"ב, מענה ברמה הפדרלית לתופעה הקשה הזו.
החוק מתמקד במספר עניינים, פרוצדורליים וכספיים: החוק יוצר גופים חדשים לחלוטין ברמה הפדרלית (מועצה לתיאום פעילות הממשל הפדרלי בתחום ההתעללות וההזנחה של קשישים; הקמת ועדה מיעצת לקידום מדיניות בתחום; חיוב יצירת הנחיות מחקריות לחוקרים ומחקרים בתחום); החוק מקצה כספים המיועדים לקידום הנושא (לרבות הקצאת כספים לטובת מרכזים קליניים לקידום וטיפוח המומחיות הטיפולית והמחקרית בתחום; הקצאת כספים פדרליים לפיתוח תוכניות בתחום כוח האדם במוסדות לזקנים, קידום ופיתוח שירותי הגנה למבוגרים וכן תוכניות להערכת פעילויות שירותים אלה); ולבסוף החוק נוגע גם לסוגיות של הטלת חובת דיווח למשטרה במקרים של מידע אודות הזנחה או התעללות במסגרות מוסדיות לזקנים ויצירת תוכנית פילוט לאומית לבדיקת הרקע הפלילי של כל העובדים במערך השירותים המוסדיים לזקנים.
ימים יגידו האם החוק הזה אכן יצליח לחולל שינוי במציאות העגומה של התעללות והזנחה של זקנים בארה"ב - אך אין ספק שזו יוזמה מעניינת המבטאת מודעות גדלה והולכת לתופעת ההתעללות וההזנחה של זקנים, והצורך להתמודד עימה.
לקישור לחוק והרקע שלו: http://www.elderjusticecoalition.com/legislation.htm

הוספת איסור אפליה מטעמי גיל - לחוק זכויות החולה

במשך שנים רבות, חקיקת זכויות האדם כללה את ה"שטנץ" של איסור אפליה מטעמי "דת, גזע, מין ולאום". בשנים האחרונות החלו אף להוסיף טעמים נוספים כמו מגדר או מוגבלות.
במסגרת תופעת הגילנות וההתעלמות מאפליתם של זקנים בשל גילם, התעלמו במשך שנים מעילה של "גיל" כאחת העילות המפורשות שאסור להפלות בגינן. לפיכך, ניתן היה למצוא על ספר החוקים דוגמאות - שחלקן תוקן לאורך השנים - שבהם ה"גיל" לא הופיע. כך לדוגמא, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לא כלל במקור את איסור האפליה מטעמי גיל, ורק בשנת 1995 הדבר הוסף לחוק.
בימים אלה - הכנסת תיקנה עוול נוסף, כאשר במסגרת תיקון מספר 4 - תוקן חוק זכויות החולה, והוסף איסור מפורש להפלות בין חולים מטעמי גיל - אלא אם כן ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים.
לתיקון החוק ראו:
http://www.knesset.gov.il/privatelaw/plaw_display.asp?LawTp=2

גרושות והזכות לפנסיה

בשנים האחרונות הגיעו לבתי המשפט תביעות רבות של גרושות אשר תבעו לקבל את חלקן בזכויות הפנסיה של בן זוגם לשעבר. הסוגיה המשפטית הפכה להיות "בוערת" במיוחד בשנים האחרונות בעקבות כך שבעבר היתה מודעות נמוכה ביותר לעובדה שבמסגרת חזקת השיתוף, לנשים יש זכות לא רק במחצית מהדירה או מהחסכונות בבנק - אלא גם במחצית מהזכויות הפנסיוניות שצברו בני זוגן במהלך שנות הנישואין. הדברים הופכים להיות מורכבים בשל כך שהזכות לפנסיה "מתגבשת" לכאורה רק עם יציאת הבעל לגמלאות או עם מותו.
בעיתון דה-מרקר, התפרסם כי בימים הקרובים עומד להתפרסם דוח ועדה בראשות כב' השופט שאול שוחט. בהתאם לדיווח, ועדה זו עומדת להמליץ על שינוי חוקי משמעותי בכל הנוגע לזכויותיהן של גרושות - בפנסיה של בני זוגם לשעבר. באופן ספציפי, הדוח יכלול המלצות הנוגעות לכך שהחוק יטיל על קרנות הפנסיה ועל המדינה לשלם באופן ישיר לגרושות את חלקן בפנסיה (בפנסיה צוברת - מיד עם הגירושין; בפנסיה תקציבית - בזמן הפרישה).
יש לקוות כי המלצות חשובות אלה אכן יאומצו ויעוגנו בחקיקה - שכן הן מהוות שינוי חשוב להבטחת הבטחון הסוציאלי של נשים גרושות בזיקנתן.
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Fskira20100308_1154712.xml&origin=specialLarge&layer=&layer2=&layer3=law

ועוד על אמנה בינלאומית לזכויות זקנים

הדיון סביב קידום אמנה בינלאומית לזכויות זקנים מתלהט ומתחמם.
כזכור, בשונה מילדים, מהגרים, נשים או אנשים עם מוגבלויות, לזקנים אין אמנה בינלאומית להגנה על זכויותיהם.
בימים אלה פורסם נייר עמדה מעניין המפרט ומסביר בצורה ידידותית (אם כי באנגלית) מה זו אמנה בינלאומית לזכויות אדם, ולמה חשוב לקדם את יצירת אמנה שכזו לזכויות זקנים.
התקווה היא כמובן שגם ממשלת ישראל תצטרף ליוזמה ברוכה זו.
לפרטים נוספים ראו בקישור הבא:
http://www.helpage.org/Researchandpolicy/Rights-1/Towardsanewconvention

תרומת איברים של זקנים?

בימים אלה התפרסם תרומתה של אישה בת 75, שתרמה את הכבד שלה לבחור צעיר בן 30.
הכתבה היא מעניינת שכן היא מייצגת בצורה בולטת תפיסות עולם והבניה חברתית של הזיקנה.
כך לדוגמא, עצם הכותרת היא "הפתעה": מה פתאום אישה בת 75 יכולה בכלל לתרום איברים? הרי בגיל הזה הגוף "לא שווה כלום" - אז מה פתאום אפשר לתרום איברים של בן אדם בגיל כה מופלג . .. .
כך לדוגמא, גם תגובת המשפחה המקבלת, היא אופיינית בכך שמבטאת את התפיסה שבחור בן 30 עוד לא חי ועוד לא מיצה את חייו, ולכן יש "צדק" בכך שאישה "זקנה" שכבר חיה את חייה ומיצתה אותם תורמת את איבריה לבחור "צעיר" - שעדיין לא מיצה את חייו, ולכן "צודק" שתרומה שכזו תתבצע.
ודבר אחרון נוגע כמובן לקשר הבין-דורי: האם יש "צדק" בכך שאישה "זקנה" תורמת לבחור "צעיר"? האם נובע מכך שזה יהיה "לא צודק" אם בחור צעיר יתרום איברים ל"אישה זקנה"?
לקריאתכם הביקורתית:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3844292,00.html

ניסויים בזקנים

הסוגיות האתיות הכרוכות בביצוע ניסויים רפואיים מעוררות שאלות סבוכות.
בימים האחרונים ניתן פסק דין מעניין בנושא, בפרשת א.ש. נ. המרכז הרפואי בני ציון (ת"א 13163-01-10, בבית המשפט המחוזי בחיפה). במקרה זה היה מדובר על אישה בת 84 השוכבת בתרדמת בעקבות ניתוח להסרת גידול סרטני במעי הגס, שבעקבותיו אובחנה גם כסובלת מחידק אלים KPC.
בנה של האישה, ד"ר אבי ש., הוא מהנדס אלקטרוניקה שעוסק בפיתוח טיפול חדיש המבוסס על יוני כסף. לפיתוח אין אישור של מנהל התרופות.
הבן פנה לבית החולים בבקשה להתיר לו לעשות שימוש בטיפול החדש והנסיוני באימו. הצוות הרפואי התנגד שכן מדובר בטיפול שכלל אינו מוכר בעולם הרפואי, ולא קיבל אישור ועדת הלסינקי (הועדה המאשרת ביצוע ניסויים בבני אדם).
הבן פנה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט דחה את בקשתו שכן לא זו בלבד שלא נתקבל האישור החוקי הנדרש לביצוע ניסויים בבני אדם, אלא שמדובר בניסוי שמעולם לא נוסה בעבר, שאין ביחס אליו מחקר מדעי, ותוצאותיו כלל לא ידועות, ולא ניתן להעריך את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בביצועו.
הסיפור כמובן מעורר שאלות אתיות מרתקות ביחס להאם ועד כמה צריך לאפשר לבצע ניסויים בזקנים - בכלל, ובהורים שלנו - בפרט.

כנסים רבותי - כנסים !!!

בחודש הקרוב הולכים להתקיים מספר כנסים חשובים ומרכזיים בתחום הזיקנה.
החשוב מכל - הכנס הגרונטולוגי הדו-שנתי, יתקיים בימים ה- 16 ו- 17 לפברואר.
להלן הקישור לתוכנית הכנס:
www.ortra.com/gero

כמו כן הולך להתקיים כנס מעניין בתחום גישור וזיקנה.
להלן פרטיו:
http://www.themarker.com/media10/extra/cenes/

כולם מוזמנים !!!!

ועוד על הצורך בשינוי חוק האפוטרופסות

כבר נגענו בעבר על הצורך לבצע רפורמה משמעותית בכל הנוגע לאפשרות למנות אפוטרופוס על זקנים בישראל.
גם מבקר המדינה, וגם מחקרים אמפיריים אחרים הצביעו על ה"קלות הבלתי נסבלת" יחסית שבמסגרתה ניתן למנות אפוטרופוס על זקנים, וכל על הליקויים בסדרי הדין הקשורים בנדון.
לבסוף, יש לזכור כי גם קיים פער מהותי בין ה"חוק עלי ספר" ובין אופן ביצועו בפועל במציאות.
בימים אלה התפרסם מאמר חשוב ב"הארץ" ששב ומאיר את הצורך ברפורמה חוקית בנדון.
להלן הקישור:
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1139490.html
קריאה מהנה.