יום שלישי, 24 באוקטובר 2017

תשלום רטרואקטיבי של קצבת זיקנה

בעקבות דוחות של מבקר המדינה, המוסד לביטוח לאומי מזה שנים רבות שולח הודעה לכלל תושבי ישראל המתקרבים לקראת גיל פרישה וזכאים לקצבת זיקנה - ומעדכן אותם על זכותם להגיש תביעה לקבלת קצבת זיקנה. ואכן, בפועל, הרב המכריע של האזרחים הותיקים בישראל הזכאים לקצבת זיקנה (או קצבת שארים) גם מקבלים אותה בפועל.
הבעיה היא שהואיל ובמידה ואדם אינו "תובע" פורמלית את קצבתו - המוסד לביטוח לאומי אינו "מתנדב" לשלם אותה. 
לפיכך, אחת לכמה זמן "מתגלים" אזרחים ותיקים שלמעשה זכאים היו לקבל במשך שנים קצבת זיקנה או שארים - אך בפועל, לא קיבלו אותה.
אז מתעוררת בעיה חדשה: האם ועד כמה יכולים אותם אנשים לקבל באופן רטרואקטיבי את קצבת הזיקנה לה היו זכאים, במשך אותה תקופה שלא קיבלו אותה בפועל.
בימים אלה ניתן פסק דין מעניין בסוגיה זו, בפרשה הידועה כתיק ב"ל 22332-04016, פורטונה חלפון נ' המוסד לביטוח לאומי, שנידון בבית הדין האזורי לעבודה, בפני כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, ונציגת הציבור גב' הלו הרמור.
העובדות בתמצית היו שגב' פורטונה, ילידת 1927, היתה נשואה שנים רבות לבעלה, חלפון רחמים, אשר נפטר בשנת 2014. עוד בשנת 1987 הגיש בעלה המנוח של התובעת תביעה לקצבת זקנה בשם שניהם, ואכן התובעת החלה לקבל קצבת זיקנה. בשנת 2014, במסגרת בדיקת הזכאות של התובעת לקבלת גמלת שארים (בעקבות פטירת בעלה) הסתבר שהביטוח הלאומי טעה במשך תקופת הותק ותקופת האכשרה של התובעת ולכן שילם לה בפועל סכום נמוך ממה שהיתה זכאית לו בפועל. אולם, בפועל, הביטוח הלאומי שילם לה רטרואקטיבית את הפער בתשלום למשך 4 שנים בלבד, וזאת בהתבסס לכאורה על הוראת החוק המגבילה את התשלום הרטרואקטיבי למשך תקופה זו בלבד.
התובעת, באמצעות עורכת הדין ענבל ליאור-צדיק, הגישה תביעה נגד הביטוח הלאומי לתשלום יתרת החוב של כל השנים מעבר ל-4 השנים לאחור, אותם לא שילם המוסד לביטוח הלאומי. לתביעה הצטרפה גם עמותת המשפט בשירות הזיקנה שהגישה נייר עמדה שתמך בתביעת התובעת כ"ידיד בית המשפט".
בית הדין לעבודה, לאחר שבחן את העובדות, קבע כי אכן בפועל התובעת, באמצעות בעלה, מילאה את חובתה החוקית, והגישה במועד את התביעה לקבלת קצבת זיקנה. יתרה מכך, הביטוח הלאומי עצמו הודה בכך שלכאורה התובעת היתה זכאית למלוא קצבת הזיקנה שלה מאז הגשת תביעתה המקורית.
לפיכך, והואיל והתובעת הרימה את נטל ההוכחה כי אכן קיבלה מהביטוח הלאומי קצבת זיקנה בחסר - בית הדין קבע שאין הצדקה ליישם את הוראת החוק המגבילה את תשלום קיצבת הזיקנה באופן רטרואקטיבי לארבע שנים בלבד.יחד עם זאת, בית הדין קבע שחלים דיני ההתיישנות הכלליים - דהיינו, קיימת מגבלת התיישנות של 7 שנים לאחור. בית הדין גם מוסיף וקובע כי הואיל והתובעת מסרה לביטוח הלאומי את כל המידע הרלבנטי במסגרת תביעתה לקצבת זיקנה, הרי שלא היתה מסוגלת לדעת כי היא מקבלת תשלומי חסר מהביטוח הלאומי.
לאור זאת בית הדין חייב את הביטוח הלאומי לשלם לתובעת באופן רטרואקטיבי לתובעת את תשלומי החסר - למשך 7 שנים לאחור (ולא ל- 4 שנים בלבד, כפי שגרס הביטוח הלאומי).
מדובר על פסק דין חשוב, שמזכיר לכולנו כי ראוי לבדוק את התשלומים שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי, ובמידת הצורך, לתבוע גם באופן רטרואקטיבי את מה שלא קיבלנו.






יום שבת, 7 באוקטובר 2017

דוח מבקר המדינה 2017 - על מצב הסיעוד לאזרחים ותיקים בישראל

מבקר המדינה עסק לא פעם ולא פעמיים בסוגיות הנוגעות לאזרחים ותיקים בעבר.
יחד עם זאת, נדמה שעד היום מעולם לא הוכן דוח מקיף ויסודי כל כך בתחום זכויות האזרחים הותיקים כפי שהוכן בדוח האחרון לשנת 2017 ביחס לטיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם. זהו גם הדוח הראשון המתייחס לתוכנית הפעולה של מדריד משנת 2002 - תוכנית שמדינת ישראל חתומה לו אך התעלמה ממנו לחלוטין במשך שנים ארוכות.
הדוח הוא מקיף ויסודי,  וסוקר את מכלול מערך הזכויות וההסדרים בישראל ביחס לזקנים הזקוקים לסיעוד ומתגוררים בקהילה.
באופן מצער ממצאי הדוח הם קשים. נביא כמה ציטוטים קצרים כדי להמחיש את הדברים:

"בט"ל [הביטוח הלאומי] לא מימש את אחריותו הכוללת להבטחת איכות הטיפול הביתי. לגישתו
של בט"ל, יש לו אחריות כוללת על ביצוע החוק, אולם אין לו סמכות אכיפה
על השותפים לביצועו. מנגד משרד הרווחה והעובדים הסוציאליים סבורים
שאחריותם מתמקדת בביצוע בפועל של הבקרה בבית הקשיש הסיעודי
בלבד, ואילו האחריות הכוללת להבטחת איכות הטיפול היא של בט"ל. בכך
מתנערים, הלכה למעשה, בט"ל ומשרד הרווחה מאחריותם להבטחת איכות
הטיפול.
...
מערכת בקרת האיכות שבט"ל מפעיל כשלה: בקרת האיכות שעושים
העובדים הסוציאליים אינה מתבצעת בהיקף הנדרש - לפי נתוני בט"ל לגבי
שנת 2015 , העובדים הסוציאליים דיווחו כי ביצעו פחות ממחצית ממספר
ביקורי הבית שהיה עליהם לקיים בבתי הקשישים הזכאים; גם הבקרה
העצמית של חברות הסיעוד אינה מתבצעת בהיקף שקבע בט"ל; לבט"ל אין
מידע מלא על ממצאי הבקרה שמבצעים גורמי הבקרה - עו"סים, אחיות
וחברות הסיעוד - ועל כן הוא אינו יכול להעריך את איכות הטיפול הביתי
שניתן לזכאים ולאתר מקרים שבהם ניתן להם טיפול לקוי.
....
הקוראים מוזמנים לקרוא את הדוח בשלמותו: מדובר במסמך מאיר עיניים ביחס לכישלון של הרשויות הציבוריות ביחס למתן מענה הולם לצרכים של אזרחים ותיקים הנדרשים לטיפול ותמיכה סיעודיים. דוח מבקר המדינה גם מדגיש תחומי עיסוק חדשים שבעבר לא זכו להתייחסות .לדוגמא, מכלול הצורך לייצר מערכי תמיכה לבני משפחה הסועדים הורים סיעודיים, או מערכי הכשרה ומקצועיות בתחום.

באופן טבעי השאלה המרכזית היא האם ועד כמה דוח זה יצליח לחולל שינוי במציאות. לפחות ניסיון העבר בתחום מלמד שבאופן מצער מידת ההצלחה של דוחות מבקר המדינה לחולל שינוי מהותי הינה מוגבלת. כבר כעת ניתן לזהות כיצד התקשורת איבדה בתוך ימים ספורים את העניין שלה בדוח המבקר ובממצאיו.
יש לקוות כי גם רשויות המדינה וגם הארגונים העוסקים בזכויות האזרחים הותיקים ישכילו ללמוד ממצאי הדוח ויפעלו ליישם את ממצאיו.

להלן קישור לדוח המלא:

http://www.mevaker.gov.il/(X(1)S(tgkrljhz5mkgxqd3pewewby3))/he/Reports/Pages/600.aspx?AspxAutoDetectCookieSupport=1