יום ראשון, 30 בינואר 2011

התקדמות בקידום הצעת החוק להכללת האשפוז הסיעודי בסל שירותי הבריאות

אני מצרף בזאת את ההודעה לעיתונות שיצאה מטעם קואליצית הארגונים הפועלים להכללת האשפוז הסיעודי הממושך בסל שירותי הבריאות.
מדובר על החלטה חשובה ביותר, ועל מהלך חקיקתי בעל חשיבות עליונה:

ועדת השרים החליטה להכליל את האשפוז הסיעודי בסל הבריאות:

הארגונים החברתיים: תיקון עוול היסטורי שפגע ברבבות משפחות מהמעמד הבינוני והנמוך
בקואליציה להכנסת האשפוז הסיעודי לסל הבריאות בירכו על החלטת ועדת השרים לחקיקה, לקבל את הצעת החוק של ח"כ אורון להכללת האשפוז הסיעודי בסל הבריאות: "הקלה עצומה על משפחות החולים הסיעודיים, שתצמצם גם את הצורך בביטוחים פרטיים יקרים".
לדברי סבינה שוסטרמן, המרכזת את הקואליציה, שחברים בה בין השאר ארגוני זכויות אדם, ארגוני זכויות חולים, וארגוני גמלאים, "האשפוז הסיעודי צריך להיות חלק בלתי נפרד מסל שירותי הבריאות שכל אזרח בישראל זכאי לו. אם החוק יעבור, הוא יקל על רבבות משפחות בישראל, שמשלמות כיום אלפי שקלים בחודש עבור אשפוז קרוביהן ויחסוך למיליונים בישראל את ההוצאות הכבדות עבור פוליסות ביטוחים פרטיים."
בנייר עמדה מטעם הקואליציה, מצוין כי אוכלוסיית בני ה-65+ בארץ מונה כיום כ- 740,000 נפש המהווה כ-10% מכלל האוכלוסייה ומתוכם, למעלה מ- 20,000 מאושפזים באשפוז סיעודי. עד שנת 2020 צפוי מספרם של בני ה- 65+ למנות למעלה ממיליון איש; בהתאם, צפוי לגדול גם מספר הנזקקים לאשפוז סיעודי.
כיום, האשפוז הסיעודי אינו ניתן על ידי קופות החולים, כי אם באחריות משרד הבריאות. העלויות הכבדות של האשפוז הסיעודי תחלקות בין משרד הבריאות לבני המשפחה של החולה הסיעודי כיום בשירותי הבריאות שבאחריות קופת החולים, והוא ניתן על ידי משרד הבריאות. כ- 60% ממיטות האשפוז הסיעודי בישראל כוללות השתתפות של המדינה, ואילו השאר – במסגרות פרטיות לחלוטין.
הבעייתיות הכרוכה במצב כיום:
השתתפות בני המשפחה בעלויות האשפוז כרוכה בנטל נפשי וכלכלי קשה:
• ההשתתפות העצמית הממוצעת למשפחה עבור מאושפז סיעודי הזכאי לסיוע עומדת על כ- 2300 ₪ לחודש. אמנם, משפחות שמצבן הכלכלי קשה וקשישים עניים ערירים מקבלים את מלוא הסיוע מ משרד הבריאות אך מרבית המשפחות (ובכלל זה, משפחות המשתייכות למעמד הבינוני-נמוך), נאלצות לעבור מבחן הכנסה פולשני שלאחריו עשויה להיות מוטלת עליהם השתתפות בשיעור של עד כ-10,000 ש"ח.
• החולה הסיעודי הופך לבן ערובה בידי בני משפחתו. היכולת הכלכלית נבחנת לפי האמצעים הכספיים של החולה עצמו, בן\בת זוגו וילדיו ובני זוגם. בחינה כזו אינה מביאה בחשבון את הנכונות או אי-הנכונות של בני המשפחה לתמוך בחולה הסיעודי. במקרה בו אחד הילדים מסרב לתמוך כלכלית בחולה, סכום ההשתתפות נותר בעינו והנטל נופל על היתר.
חלוקת האחריות על הטיפול הרפואי בין קופ"ח למשרד הבריאות פוגעת בטובת החולה:
• בלבול אדמיניסטרטיבי ו"טרטור" מיותר של החולה: כך לדוגמא, במקרה של חולה תשושה שנפלה ושברה את הירך, תטופל על ידי קופת חולים. אך אם תגיע למצב סיעודי, יהא עליה לפנות לביטוח לאומי כדי לקבל "שעות סיעוד". אם תהפוך לחולה סיעודית הזקוקה לאשפוז, עליה לממש זכאות זו ישירות מול משרד הבריאות, ואם מצבה מחמיר והיא זקוקה לאשפוז כללי בנוסף לסיעודי, היא תיחשב חולה סיעודית-מורכבת ושוב תחזור לממש זכאותה מול קופת החולים. לפחות שלושה מוסדות וכמה ספקי שירות אחראים למצבים השונים.
• פגיעה ברצף הטיפולי בחולה: רוב המאושפזים הסיעודיים הנם קשישים, אוכלוסיה החשופה למגוון רב של בעיות בריאותיות. כאמור, הקו שבין מצב חירום (קופות החולים), אשפוז סיעודי (משרד הבריאות), טיפול סיעודי (בטל"א) ואשפוז סיעודי מורכב (קופות החולים בהשתתפות עצמית) אינו תמיד קו ברור. המעברים פוגעים באיכות הטיפול וברציפותו.
• לקופות החולים אין תמריצים למנוע התדרדרות למצב סיעודי: במצב הקיים, מטופל קשיש אשר עובר למוסד סיעודי, במידה רבה "פוטר" את קופת החולים מעול הטיפול הרפואי. אילו השירותים הגריאטריים היו באחריות הקופות – היתה להן מוטיבציה לעסוק בשיקום ובמניעה של הגעת חולים למצב סיעודי.
כניסת החברות הפרטיות לשוק הביטוח הסיעודי הפרטי הגבירה את הנטל הכספי על משקי הבית:
• למעלה מ- 60% מתושבי ישראל רוכשים מכספם ביטוח סיעודי. בשנת 2009, שילמו המבוטחים 1.5מיליארד ש"ח עבור דמי הביטוח, יותר מכלל התקציב הממשלתי שהוקצה לאשפוז סיעודי באותה שנה. מחקר שפורסם השנה, לו היה שותף מנכ"ל משרד הבריאות הנוכחי, מצא כי ההוצאות הגבוהות על ביטוחי הבריאות הפרטיים גורמות לאינפלציה מלאכותית במחירי הבריאות ולנטל מוגבר על המבוטחים. עוד נמצא, כי בשל מצב החולים הסיעודיים, חלק משמעותי מכספי הפוליסות הפרטיות אלה אינו מנוצל לטובת הטיפול בחולים.

כיצד תפתור הצעת החוק את המצב?
1. הצעת החוק מבקשת להעביר את האחריות לטיפול בחולה הסיעודי ותשוש הנפש מידי המנגנון של משרד הבריאות לידי קופות החולים. כך תובטח הזכאות לאשפוז סיעודי לכל אדם, ללא תלות במבחני הכנסה מסובכים וללא פגיעה בפרטיות משפחתו. שירותי הבריאות ירוכזו תחת קורת גג אחת, קופות החולים, יימנע הטרטור, יובטח הרצף הטיפולי וייווצר תמריץ חיובי לטיפול ולשיקום.
2. בהצעת החוק מוצע להגדיל את דמי ביטוח הבריאות מ-5% ל-5.3%. ההצעה מסתמכת בין השאר על תמיכה נרחבת של הציבור: ע"פ סקר שערכה הסתדרות הגמלאים בדצמבר 2010 נמצא כי 77.7% מהנשאלים תומכים בהעלאה של עד חצי אחוז במס הבריאות להבטחת אשפוז סיעודי לכל.
הצעת החוק צפויה לעלות להצבעה בקריאה טרומית ביום רביעי הקרוב 2.2.2011.

הקואליציה להכנסת האשפוז הסיעודי לסל הבריאות:
ארגון בזכות • ארגון גמלאי עיריית ירושלים • ארגון הפעולה של הנכים • ברית התארגנויות לעזרה עצמית • האגודה לזכויות האזרח • האגודה לזכויות החולה
המשפט בשירות הזקנה • הסתדרות הגימלאים בישראל • כן לזקן • עמותת נאמן • עמותת פרקינסון • קואליציית ארגוני הבריאות • רופאים לזכויות אדם

יום שלישי, 18 בינואר 2011

האם רוצח יכול לרשת את אימו שרצח?


שאלה חוקית מעניינת: האם על אף הכלל הבסיסי בחוק הירושה לפיו רוצח אינו רשאי לרשת את הקורבן לרצח שלו, יכול בכל זאת אדם לרשת את אימו בעקבות כך שלא הורשע ברצח מפאת מצבו הנפשי?



יום רביעי, 12 בינואר 2011

ynet מנהל צעיר לא מעסיק בני 50. חכה שתהיה במקומי - כלכלה

המציאות של אפליה מטעמי גיל בישראל היא מציאות קשה. יחד עם זאת, היקף הנתונים האמפיריים בתחום או מידת המחקר האמפירי איננה רבה.
במציאות שכזו, עדויות אישיות, המתארות את חווית האפליה מטעמי גיל בצורה ישירה וגלויה היא דבר חשוב.
להלן עדות אישית של דפוס מציאות האפליה מטעמי גיל, וזאת עוד בגילאים "צעירים" יחסית של קרוב ל- 50.
ללא מאבק ברור שמציאות זו לא תשתנה.

יום ראשון, 9 בינואר 2011

ועוד על הזכות לבחור בהסדרי הקבורה


הזכות לעצב את הסדרי הקבורה של אנשים המבקשים להיקבר בדרכים חילופיות מגיעה יותר ויותר לבתי משפט בישראל.
הדבר כמובן הינו חלק מתופעה של אינדבידואליזם ותכנון אישי גם לאחר המוות.
זה מקרוב הנושא הגיע שוב להכרעת ביהמ"ש המחוזי בהקשר של בקשה מטעם אמה ואחיה של מנוחה, לצו מניעה שיאסור על שריפת גופתה.
בית המשפט דחה את הבקשה וקיבל ביהמ"ש את טענת בתה ובעלה של המנוחה שטענו כי במהלך חייה אכן הביעה המנוחה את רצונה שלאחר מותה תישרף גופתה.
בית המשפט התייחס לכך שמתוך שמירה על כבוד המנוחה יש לקיים את רצונה וכי כבוד המת הינו עיקרון חוקתי הנגזר כפועל יוצא מכבודו של האדם החי ומזכותו לאוטונומיה אישית.
לפסק הדין:


 

יום רביעי, 5 בינואר 2011

דוח מבקר המדינה ביחס לקרן לטיפול בחסויי

בימים אלה התפרסם דוח מבקר המדינה ביחס לקרן לטיפול בחסויים.
הקרן אחראית - כאפוטרופוס - על זקנים רבים שהם חסרי ישע.
סיכום דוח המבקר מפורט להלן ומדבר בעד עצמו:
הקרן לטיפול בחסויים אחראית לגופם ולרכושם של אלפי חסויים וזכאים מקבלי גמלה של הביטוח הלאומי במדינת ישראל. מדובר באנשים שאינם יכולים לדאוג לעצמם ולענייניהם, ופעמים רבות גם אין אדם קרוב להם המוכן או מסוגל למלא תפקיד זה. לקרן מעמד ייחודי מעצם היותה גוף האפוטרופסות הגדול במדינה, המחויב להתמנות לאפוטרופוס לחסויים שאין מי שידאג להם.
משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את אי-עמידתה של הקרן בחובותיה הבסיסיות כלפי החסויים והזכאים. לדעת משרד מבקר המדינה, באי-קיום החובות האמורות עלול להישמט הבסיס החוקי לגביית דמי הטיפול מהחסויים והזכאים.
על הקרן לשמור על קשר שוטף עם החסויים והזכאים, הן באמצעות הרכז הטיפולי והן באמצעות נציגיה, בפרט כאשר מדובר בחסויים ובזכאים המתגוררים בקהילה, אשר אינם נתונים להשגחה צמודה.
על הקרן לקבוע נהלים בשורה של נושאים מהותיים הנוגעים לטיפול בחסויים, כדי להבטיח שהטיפול הבסיסי בהם יהיה אחיד, ולפעול על פי הוראות סל הטיפול ככתבן וכלשונן.
לאור חשיבותו ומורכבותו של תפקיד האפוטרופוס, על משרד המשפטים ומשרד הרווחה לקבוע נוהל לפעילות תאגידי אפוטרופסות ולפתור את סוגיית מימון הטיפול בחסויים חסרי אמצעים לאלתר.
ראוי לציין כי ההנהלה הנוכחית של הקרן, שנכנסה לתפקידה בסוף 2008, מגלה נכונות רבה לתקן את הליקויים שהועלו בדוח, על פי ההמלצות של משרד מבקר המדינה.
על משרד המשפטים, משרד הרווחה והביטוח הלאומי להגביר את מעורבותם בפעילות הקרן ואת פיקוחם עליה כדי להבטיח שאוכלוסיית החסויים במדינת ישראל תקבל פתרון הולם למצוקותיה.

מעסיק פנסיונר? תקבל פטור ממס? יזמות בתחום העסקת זקנים

בימים אלה הושקה שדולה חדשה בכנסת  ברשותו של חבר הכנסת נחמן שי.
אחת היוזמות החדשות של השדולה היא הצעת חוק לפיה מעסיק שיעסיק פנסיונר יזכה בפטור חלקי מתשלום דמי ביטוח לאומי ומס בריאות עבור העובד.
להלן הידיעה.
כמובן שיוזמה שכזו מעוררת שאלות מעניניות ביחס לעצם ההצדקה של גיל פרישה וההצדקה של דיפרנציאציה גילאית.