תשלום רטרואקטיבי של קצבת זיקנה

בעקבות דוחות של מבקר המדינה, המוסד לביטוח לאומי מזה שנים רבות שולח הודעה לכלל תושבי ישראל המתקרבים לקראת גיל פרישה וזכאים לקצבת זיקנה - ומעדכן אותם על זכותם להגיש תביעה לקבלת קצבת זיקנה. ואכן, בפועל, הרב המכריע של האזרחים הותיקים בישראל הזכאים לקצבת זיקנה (או קצבת שארים) גם מקבלים אותה בפועל.

הבעיה היא שהואיל ובמידה ואדם אינו "תובע" פורמלית את קצבתו - המוסד לביטוח לאומי אינו "מתנדב" לשלם אותה. 

לפיכך, אחת לכמה זמן "מתגלים" אזרחים ותיקים שלמעשה זכאים היו לקבל במשך שנים קצבת זיקנה או שארים - אך בפועל, לא קיבלו אותה.

אז מתעוררת בעיה חדשה: האם ועד כמה יכולים אותם אנשים לקבל באופן רטרואקטיבי את קצבת הזיקנה לה היו זכאים, במשך אותה תקופה שלא קיבלו אותה בפועל.

בימים אלה ניתן פסק דין מעניין בסוגיה זו, בפרשה הידועה כתיק ב"ל 22332-04016, פורטונה חלפון נ' המוסד לביטוח לאומי, שנידון בבית הדין האזורי לעבודה, בפני כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, ונציגת הציבור גב' הלו הרמור.

העובדות בתמצית היו שגב' פורטונה, ילידת 1927, היתה נשואה שנים רבות לבעלה, חלפון רחמים, אשר נפטר בשנת 2014. עוד בשנת 1987 הגיש בעלה המנוח של התובעת תביעה לקצבת זקנה בשם שניהם, ואכן התובעת החלה לקבל קצבת זיקנה. בשנת 2014, במסגרת בדיקת הזכאות של התובעת לקבלת גמלת שארים (בעקבות פטירת בעלה) הסתבר שהביטוח הלאומי טעה במשך תקופת הותק ותקופת האכשרה של התובעת ולכן שילם לה בפועל סכום נמוך ממה שהיתה זכאית לו בפועל. אולם, בפועל, הביטוח הלאומי שילם לה רטרואקטיבית את הפער בתשלום למשך 4 שנים בלבד, וזאת בהתבסס לכאורה על הוראת החוק המגבילה את התשלום הרטרואקטיבי למשך תקופה זו בלבד.

התובעת, באמצעות עורכת הדין ענבל ליאור-צדיק, הגישה תביעה נגד הביטוח הלאומי לתשלום יתרת החוב של כל השנים מעבר ל-4 השנים לאחור, אותם לא שילם המוסד לביטוח הלאומי. לתביעה הצטרפה גם עמותת המשפט בשירות הזיקנה שהגישה נייר עמדה שתמך בתביעת התובעת כ"ידיד בית המשפט".

בית הדין לעבודה, לאחר שבחן את העובדות, קבע כי אכן בפועל התובעת, באמצעות בעלה, מילאה את חובתה החוקית, והגישה במועד את התביעה לקבלת קצבת זיקנה. יתרה מכך, הביטוח הלאומי עצמו הודה בכך שלכאורה התובעת היתה זכאית למלוא קצבת הזיקנה שלה מאז הגשת תביעתה המקורית.

לפיכך, והואיל והתובעת הרימה את נטל ההוכחה כי אכן קיבלה מהביטוח הלאומי קצבת זיקנה בחסר - בית הדין קבע שאין הצדקה ליישם את הוראת החוק המגבילה את תשלום קיצבת הזיקנה באופן רטרואקטיבי לארבע שנים בלבד.יחד עם זאת, בית הדין קבע שחלים דיני ההתיישנות הכלליים - דהיינו, קיימת מגבלת התיישנות של 7 שנים לאחור. בית הדין גם מוסיף וקובע כי הואיל והתובעת מסרה לביטוח הלאומי את כל המידע הרלבנטי במסגרת תביעתה לקצבת זיקנה, הרי שלא היתה מסוגלת לדעת כי היא מקבלת תשלומי חסר מהביטוח הלאומי.

לאור זאת בית הדין חייב את הביטוח הלאומי לשלם לתובעת באופן רטרואקטיבי לתובעת את תשלומי החסר - למשך 7 שנים לאחור (ולא ל- 4 שנים בלבד, כפי שגרס הביטוח הלאומי).

מדובר על פסק דין חשוב, שמזכיר לכולנו כי ראוי לבדוק את התשלומים שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי, ובמידת הצורך, לתבוע גם באופן רטרואקטיבי את מה שלא קיבלנו.

עתירה לבגצ בגין העדר פיקוח על אפוטרופסים

עמותת המשפט בשירות הזיקנה הגישה ביום 22.4.13 עתירה לבג"צ נגד האפוטרופוס הכללי ונגד משרד הרווחה כנגד היעדר פיקוח והכשרה של אפוטרופוסים הממונים לטיפול בחסויים.

בעתירה טענה העמותה כי זכותם של אנשים שמונה להם אפוטרופוס, זקנים וחסויים אחרים, לקבל טיפול מסור, איכותי ומקצועי ולהיות בטוחים כי האפוטרופוס שהתמנה בעניינם קיבל הדרכה והכשרה ופעולותיו מפוקחות הן לגבי ניהול הכספים והם לגבי טיב הטיפול האישי אותו הוא מעניק. עוד נטען כי למיטב ידיעת העותרת, ובהתבסס הן על דוחות מבקר המדינה, והן על התבטאויות מצד המשיבים עצמם -  זה אינו המצב השורר היום: הפיקוח שמפעילים המשיבים הינו חלקי בלבד, נוגע לענייני הניהול הכספי בלבד, אינו כולל הכשרה או סטנדרטים מקצועיים-טיפוליים מצד יחידים ותאגידים, ויוצר מציאות של "כשל פיקוח" במסגרתו חסויים וחסרי ישע אשר מונו להם אפוטרופוסים אינם זוכים להגנה ולטיפול הראויים.

עתירה זו הוגשה לאור פניות רבות המגיעות לידי העמותה ולאור המלצות מבקר המדינה בדוחותיו בשנים האחרונות (1991, 2003, 2012) אשר במסגרתם חזר והתריע על הפגיעה בזכויות החסויים והיעדר מענה מצד המשיבים לפגיעה זו. כלשונו של מבקר המדינה, מדובר בהפקרת החסויים על ידי המדינה ולמרות העובדה שחלפו למעלה מ-20 שנים מאז המלצותיו הראשונות בעניין, עדיין הפיקוח אינו ראוי ולא ניתנה תגובה הולמת לעניין על ידי המשיבים

על רקע כישלונם המתמשך וארוך השנים של המשיבים, העמותה ביקשה מבג"צ כי יורה על המשיבים לנמק:

א.      מדוע לא יפעילו את סמכותם החוקית והמנהלית על מנת להקים מנגנון מנהלי אשר יפעל לפקח באופן מקצועי, מלא ומקיף על פעילותם של אפוטרופוסים (יחידים ו/או תאגידים), שמונו מכוח צו שיפוטי, לשם הגנה וניהול ענייניהם של חסויים, לרבות עניינים כספיים, עניינים רפואיים, ועניינים אישיים.

ב.      מדוע אינם פועלים ליצירת מסגרת ארגונית-מקצועית אשר תעניק הכשרה מקיפה לבני משפחה וליחידים וארגונים אחרים שמונו על ידי בתי המשפט המוסמכים לשמש כאפוטרופוסים, ולקביעת סטנדרטים ואמות מידה מקצועיות כתנאי להתמנות כאפוטרופוס  ליחידים ותאגידים כאחד שאינם בני משפחה של חסויים.

ג.        מדוע המשיבים אינם מממשים את הצעתם להקים יחידה מנהלית משותפת לפיקוח על אפוטרופוסים לעניינים אישיים על מנת להבטיח פיקוח מלא ואפקטיבי גם על טיב הטיפול הניתן לחסויים, כל זאת תוך הקצאת משאבים הולמת לנושא.

מילים שנאמרו בטקס קבלת פרס גורני לארגוני זכויות אדם

אתמול בערב, יום חמישי ה-20 לדצמבר, קיבלה עמותת המשפט בשירות הזיקנה את פרס גורני לארגוני זכויות אדם בישראל מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל. להלן הדברים שאמרתי במעמד קבלת הפרס, לרגל קבלת הפרס המכובד:

נכבדים יקרים, חברי העמותה למשפט ציבורי בישראל,

הגענו  לכאן  - אני, ד"ר ישראל איסי דורון, יו"ר עמותת המשפט בשירות הזיקנה, ועורכת דין כרמית שי, יועצת משפטית ומנכלי"ת העמותה, במיוחד מכרמיאל להודות לכם היום על הענקת פרס גורני, וביקשנו לומר שלושה דברים קצרים:

ראשית, בשם הועד המנהל של העמותה וכל חבריה, ברצוני להביע את תודתינו העמוקה  על החלטתכם לבחור בעמותה השנה בתור זוכת פרס גורני. זוהי זכות גדולה עבור העמותה, שהשנה היא שנת העשור לקיומה, להצטרף לשורת זוכי פרס גורני, והדבר מהווה ציון דרך משמעותי במסע שהעמותה ערכה עד היום, ואף עידוד משמעותי להמשיך ולעבוד קשה בשדה לקידום זכויות הזקנים בישראל. לא זכיתי להכיר את עורך דין גורני, אך נדמה לי מקריאת קורות חייו והחשיפה למעורבותו בפעילותו ציבורית והתנדבותית, שדפוס פעילותה של העמותה וערכיה בתחום זכויות הזקנים הולם את אישיותו וערכיו. ברצוני להודות לבני משפחתו על הבחירה להנציח את זכרו בדרך כה משמעותית.

שנית, מבחינת העמותה, קבלת הפרס מהווה נקודת מפנה: מדובר על נקודת מפנה במקומו של שיח זכויות זקנים במשפט הציבורי בישראל. אני תמיד מספר לסטודנטים ולמתנדבים שכשאני למדתי משפטים בשנות ה-80 בירושלים, לא לימדו וגם לא שמעו על זכויות זקנים או על גילנות. דיברו על חופש הביטוי, ועל הזכות להתאגד או הזכות להפגין; אפילו דיברו על זכויות נשים וזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני, אבל איש לא שמע ולא הזכיר את זכויותיהם של הזקנים. לפני כעשור, כשרק התחלנו להגיש עתירות עקרוניות לבתי המשפט ולבג"צ, איש לא הכיר את העמותה, אבל איש גם לא הכיר את הנושא. החלטת ועדת הפרס לבחור בעמותת המשפט בשירות הזיקנה כזוכת הפרס מהווה אם כך מבחינתינו עדות להבשלה של שיח זכויות הזקנים במשפט הישראלי, וללגיטימציה של הפיכתו לחלק אינטגרלי של שיח הזכויות במשפט הציבורי בישראל.

 

לבסוף, ברצוני לסיים בנימה אישית: לפני יותר מעשרים וחמש שנים התחלתי את לימודי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. זה היה בשנה ב' נדמה לי, כשבשיעור הראשון של קורס החובה במשפט מנהלי, נכנס לכיתה אדם שניראה לי קטן קומה, עם זקן גדול, ועם מבטא אנגלו סקסי, שהציג את עצמו כפרופ' דייב קרצ'מר. פרופ' קרצ'מר פתח את השיעור ואמר: המשפט המנהלי שונה מכל מה שלמדתם עד היום ומכל מה שתלמדו בעתיד: המשפט המנהלי הוא הג'ז של המשפט. כחובב ג'ז – מייד התאהבתי בתחום. בעקבות כך בחרתי להתמחות במחלקת הבגצי"ם. ישבתי בחדר קטן עם עורכי דין צעירים בשם מני מזוז ועוזי פוגלמן; בחדר ליד ישבה נילי ארד; ובאמצע הפרוזדור ישבה מי שאז נראתה לי כמעט כאלוהים – דורית בייניש. פעמיים שלושה בשבוע הייתי נוסע עם מני או עוזי למגרש הרוסים, וצופה בשופטי בג"צ דאז, שמגר, ברק, לוין, ורבים אחרים. ובטרם עברתי לעצמאותי, עוד הספקתי לעבוד אצל עורכת דין נעמי וייל ועורך דין אדם פיש. הסיבה שאני מספר לכם את זה היא כי כל המשפטנים שציינתי ניחנו במכנה משותף: הם לא רק עסקו במשפט הציבורי הם אהבו את המשפט הציבורי. הם שידרו והעבירו את האהבה זו גם לכל מי שהיה מסביבם.

אבל לא רק אהבה איחדה אותם. גם אמונה איחדה אותם: האמונה שבאמצעות המשפט הציבורי אפשר להפוך את החברה הישראלית לחברה טובה יותר; צודקת יותר; הגונה יותר. זה אולי נשמע נאיבי, אבל אני מקווה שהנוכחות שלנו כאן היום, של עמותת המשפט בשירות הזיקנה, היא הוכחה לצדקת האמונה: אכן ניתן באמצעות המשפט הציבורי להפוך את החברה הישראלית לצודקת יותר והגונה יותר. ואכן, העבודה הקשה שלכם, בעיסוק היום יומי במשפט הציבורי, מצליחה לחלחל לא רק למסמכים יבשים של פסקי דין ומאמרים מלומדים, אלא הדברים נזרעים ואף נובטים בלבבות של האנשים בשדה.

על כך ברצוני להודות לכם קהל נכבד, על שנטעתם בנו לא רק את האהבה למשפט הציבורי אלא גם הדבקתם אותנו באמונה שאכן ניתן באמצעותו להגשים ערכי צדק ושוויון.

תודה רבה.

(בתמונה, עבדכם הנאמן עם מנכלי"ת ויועמ"ש עמותת המשפט בשירות הזיקנה, עורכת דין כרמית שי)

 

כבוד לעו"ד כרמית שי ועמותת המשפט בשירות הזיקנה

עלון מידע חדש לעמותת המשפט בשירות הזיקנה

עמותת המשפט בשירות הזיקנה מוציאה לאור בכל ארבעה חודשים עלון מידע ביחס להתפתחויות האחרונות בתחום זכויות הזקנים בישראל.

עלון המידע כולל סקירה של הפסיקות האחרונות של בתי המשפט בישראל וכן הצעות חוק ודברי חקיקה נוספים.

בימים אלה יצא לאור עלון המידע החדש הכולל, בין היתר, סקירה על פסקי הדין התקדימיים החדשים בנוגע לפסק הדין של בית המשפט העליון ביחס לזכות השביתה של ארגוני עובדים על מנת להגן על גמלאיהם, וכן על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהלים ביחס לאי החוקיות של תעריף המרכז של משרד הבריאות והאוצר לאשפוז הסיעודי הממושך.

קריאה מהנה:

http://www.elderlaw.org.il/inpage.asp?elderlaw=2164&page=2197

גיליון חדש של "זיקנה תקדימית" של עמותת המשפט בשירות הזיקנה

עמותת המשפט בשירות הזיקנה מוציאה לאור ארבע פעמים בשנה עלון מידע הכולל את ההתפתחויות החוקיות  השונות בתחום זכויות הזקנים בישראל, הן רבמת הפסיקה והן ברמת החקיקה.

להלן הקישור לעלון המידע החדש:

http://www.elderlaw.org.il/files/file_4439..pdf

כולם מוזמנים.

חג שמח, איסי

גיליון חדש של "זיקנה תקדימית" של עמותת המשפט בשירות הזיקנה

בימים אלה מציינים בישראל את שבוע הזקן הבינלאומי (בעקבות יום הזקן הבינלאומי שמצויין ב-1 לאוקטובר בכל שנה).

בגליון זה ישנם עדכונים חדשים על כל ההתפתחויות המשפטיות בתחום זכויות הזקנים במשפט הישראלי, כולל הפניות לחקיקה ופסיקה חדשה בתחום.

כולם מוזמנים לקרוא ולהגיב:

http://www.elderlaw.org.il/files/file_3652.doc