יום שבת, 14 בדצמבר 2013

על דם, תרומת דם, וגילנות

החוויה של ח"כ פנינה תמנו שטה שלא הורשתה לתרום דם עוררה בצדק סערה: הגזענות העמוקה המסתתרת מאחורי פסילת דמו של בן אנוש רק בגלל גזעו, צבע עורו, דתו או מוצאו הלאומי הינה מקוממת ומרתיחה. אלא שהתרבות המפלה שיצאה לאור הציבורי בכל הנוגע להסדרת תרומות הדם בישראל איננה נעצרת רק בגזע או צבע העור. במדינת ישראל ישנה עוד קבוצה שלמה של אזרחים – בריאים, נכונים, וראויים – אשר דמם "אסור": קבוצת הזקנים.
במדינת ישראל, בניגוד מוחלט לנהוג בארה"ב לדוגמא, גילו הכרונולוגי של אדם, הופך להיות חסם גילני מפני היכולת לתרום דם. אין זה משנה אם אתם בריאים או חולים, אין זה משנה אם אתם רוצים לתרום או  לא, וזה כלל לא רלבנטי איזה סוג דם יש לכם וכמה הוא במחסור: אם אתם "זקנים"  -דמכם אסור. על מנת לסבר את האוזן נציין כי עד לא מזמן "זקנים" היו מי שהם מעל גיל 70, ורק בימים אלה ממש הואיל ב"נדיבותו" משרד הבריאות להעלות את מחסום הגיל ל-81, וגם זאת בכפוף למגבלות).
כמו תמיד, בחינה מעמיקה של שורשי האפליה והסטיגמה הגילנית מגלים לרב שאין להם בסיס אמפירי: גילו הכרונולוגי של האדם, במנותק ממכלול מצבו הבריאותי והנפשי, הינו בדרך כלל מנבא רע מאוד אודות כישוריו, יכולותיו או מצבו. מחקרים אמפיריים שנערכו בצפון אמריקה מצביעים על כך שככלל, אין כל סיבה למנוע או לפסול על הסף תורמי דם רק בגלל גילם הכרונולוגי: דמם אינו ראוי פחות לתרומה, והסיכון הבריאותי הכרוך בתרומת דם על ידי אוכלוסיית הזקנים הבריאה, אינו גבוה מהותית מזו של כלל האוכלוסייה הבריאה. לפיכך, אין כל מגבלת גיל עליונה לתרומת דם, וכל אדם נבדק לגופו של עניין, בהתאם למצב בריאותו, דמו, והסיכון לו הוא נתון במידה ויתרום דם.
עצוב לקום בבוקר במדינת ישראל של שנת 2013, ולגלות שלמרות מעטפת חוקית של חוק יסוד כבוד הדם  וחירותו, ולמרות היסטוריה לאומית של פסילה קבוצתית של יהודים רק בגלל אמונתם הדתית, ממשיכה החברה הישראלית לאמץ דפוסי מפלים וסטיגמתיים, ומתייגת קבוצות שלמות של אנשים רק בגלל צבע, מין או גיל. פסילתם של תורמי דם זקנים – בדומה לפסילת דמה של ח"כ תמנו שטה – הוא רק סימפטום לבעיה: הסטריאוטיפיזציה השלילית של הזיקנה, ותיוגם של זקנים כחסרי יכולת וחסרי ערך. הגיע העת לשנות מצב דברים זה ולשים סוף לגילנות.

יום שני, 30 בספטמבר 2013

התפתחות היסטורית: החלטת מועצת זכויות האדם של האומות המאוחדות למינוי מומחה לזכויות זקנים

ביום 25 לספטמבר ש.ז., אימצה מועצת זכויות האדם של האומות המאוחדות, החלטה היסטורית בתחום קידום זכויות האדם של זקנים. ההחלטה קובעת כי ימונה מומחה בינלאומי לנושא זכויות זקנים, אשר יחקור וידווח אודות מצב יישום זכויות האדם של הזקנים בעולם, לרבות בהקשר של כלים קיימים בתחום, תוך שיתוף פעולה עם מדינות וארגונים שונים ברחבי העולם.
זו הפעם הראשונה שבה מועצת זכויות האדם מקבלת החלטה שכזו, והיא מהווה התקדמות נוספת בתהליך להכנתה ואימוצה של אמנה בינלאומית  לזכויות זקנים בעולם.
להלן נוסח ההחלטה ההיסטורית:
Human Rights Council
Twenty-fourth session
Agenda item 3
Promotion and protection of all human rights, civil,
political, economic, social and cultural rights,
including the right to development
                         Argentina, Bolivia (Plurinational State of)*, Bosnia and Herzegovina*, Brazil, Chile, Colombia*, Costa Rica, Cuba*, Djibouti*, Ecuador, El Salvador*, Ethiopia, Guatemala, Honduras*, Mexico*, Panama*, Paraguay*, Peru, Turkey*, Uruguay*, Venezuela (Bolivarian Republic of): draft resolution
                   24/…  The human rights of older persons
The Human Rights Council,
Guided by the purposes and principles of the Charter of the United Nations,
Guided also by the Universal Declaration of Human Rights, the International Covenant on Economic, Social and Cultural Rights, the International Covenant on Civil and Political Rights, the Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women, the Convention on the Rights of Persons with Disabilities and other relevant human rights instruments,
Reaffirming the Vienna Declaration and Programme of Action,
Recalling General Assembly resolution 65/182 of 21 December 2010 on the follow-up to the Second World Assembly on Ageing, in which the Assembly established an open-ended working group for the purpose of strengthening the protection of the human rights of older persons by considering the existing international framework of the human rights of older persons and identifying possible gaps and how best to address them, including by considering, as appropriate, the feasibility of further instruments and measures,
Recalling also Human Rights Council resolution 21/23 of 28 September 2012 on the human rights of older persons,
Acknowledging the work of the Open-ended Working Group on Ageing for the purpose of strengthening the protection of the human rights of older persons,
Bearing in mind the Political Declaration and the Madrid International Plan of Action on Ageing of 2002, and all other relevant General Assembly resolutions,
Taking note with appreciation of the report of the Secretary-General on the follow-up to the Second World Assembly on Ageing[1] and of the report of the United Nations High Commissioner for Human Rights on the human rights of older persons,[2]
Recalling general comment No. 6 of the Committee on Economic, Social and Cultural Rights on the economic, social and cultural rights of older persons, and other relevant documents by treaty bodies,
Conscious that older persons represent a large and growing segment of the population and that greater attention is needed to the specific human rights challenges affecting them,
Concerned at the multiple forms of discrimination that may affect older persons and at the high incidence of poverty among this particularly vulnerable group, especially older women, persons with disabilities, persons of African descent, individuals belonging to indigenous peoples, persons belonging to national or ethnic, religious and linguistic minorities, rural persons, persons living on the streets and refugees, among other groups,
Recalling Human Rights Council resolutions 5/1, on institution-building of the Human Rights Council, and 5/2, on the Code of Conduct for special procedures mandate holders of the Council, of 18 June 2007, and stressing that the mandate holder shall discharge his or her duties in accordance with those resolutions and the annexes thereto,
1.       Recognizes the challenges related to the enjoyment of all human rights that older persons face in areas such as prevention of and protection against violence and abuse, social protection, food and housing, employment, legal capacity, access to justice, health support, long-term and palliative care, and that those challenges require in-depth analysis and action to address protection gaps;
2.       Acknowledges the report of the Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights on the consultation on the promotion and protection of the human rights of older persons,[3] which summarizes the issues discussed at the consultation, including age discrimination, access by older persons to work, adequate health services and social protection, protection from abuse, violence and neglect, long-term care and the situation of older prisoners;
3.       Calls upon all States to promote and ensure the full realization of all human rights and fundamental freedoms for older persons, including by taking measures to combat age discrimination, neglect, abuse and violence, and to address issues related to social integration and adequate health care, bearing in mind the crucial importance of family intergenerational interdependence, solidarity and reciprocity for social development;
4.       Encourages all States to conduct their age-related policies through inclusive and participatory consultations with relevant stakeholders and social development partners in the interest of developing effective policies creating national policy ownership and consensus-building;
5.       Decides to appoint, for a period of three years, an independent expert on the enjoyment of all human rights by older persons, with the following mandate:
(a)     To assess the implementation of existing international instruments with regard to older persons while identifying both best practices in the implementation of existing law related to the promotion and protection of the rights of older persons and gaps in the implementation of existing law;
(b)     To take into account the views of stakeholders, including States, relevant regional human rights mechanisms, national human rights institutions, civil society organizations and academic institutions;
(c)      To raise awareness of the challenges faced in the realization of all human rights by older persons, and to ensure that older persons receive information about those rights;
(d)     To work in cooperation with States in order to foster the implementation of measures that contribute to the promotion and protection of the rights of older persons;
(e)      To integrate a gender and disability perspective into his/her work, and to pay particular attention to older women, persons with disabilities, persons of African descent, individuals belonging to indigenous peoples, persons belonging to national or ethnic, religious and linguistic minorities, rural persons, persons living on the streets, and refugees, among other groups;
(f)      To assess the human rights implications of the implementation of the Madrid International Plan of Action on Ageing;
(g)     To work in close coordination, while avoiding unnecessary duplication, with the Open-ended Working Group on Ageing, other special procedures and subsidiary organs of the Human Rights Council, relevant United Nations bodies and the treaty bodies;
6.       Requests the Independent Expert to report annually to the Human Rights Council and to present his/her first report at its twenty-seventh session, with a view to presenting a comprehensive report at its thirty-third session;
7.       Requests the Secretary-General to ensure that the above-mentioned comprehensive report of the Independent Expert is brought to the attention of the Open-ended Working Group on Ageing, in accordance with paragraphs 1 and 3 of General Assembly resolution 67/139 of 20 December 2012;
8.       Calls upon all Governments to cooperate with the Independent Expert, and invites them to provide him/her with all the necessary information related to the mandate;
9.       Decides to continue consideration of the question of human rights of older persons at its twenty-seventh session.



                     [1]   A/67/188.
                     [2]   E/2012/51.
                     [3]   A/HRC/24/25.

יום חמישי, 5 בספטמבר 2013

חג שמח - מוסף "הארץ" תשע"ד


יום שבת, 27 ביולי 2013

התייחסות עמותת המשפט בשירות הזיקנה לועדה המיעצת של משרד הבריאות לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית

בימים אלה מתכנסת ועדה בראשותה של שרת הבריאות לדון בנושאים מהותיים אודות עתידה של הרפואה הציבורית בישראל, והיחס בינה ובין הרפואה הפרטית. הועדה הוציאה קול קורא בבקשה לקבל את התייחסות הציבור לנושאים שבה היא הולכת לדון.
במסגרת זו הגישה עמותת המשפט בשירות הזיקנה, את התייחסותה לפעילות הועדה, ולהלן ההתייחסות:

עמותת המשפט בשירות הזיקנה הינה עמותה הפועלת ורשומה כדין בישראל (עמותה רשומה מספר :580382992, החל מינואר 2002), אשר מטרותיה הינן קידום זכויות האוכלוסייה הזקנה בישראל. העמותה פועלת בדרכים משפטיות וציבוריות למימוש מטרותיה לרבות טיפול בפניות ציבור, התדיינויות מול גופי ממשלה וחברי כנסת והגשת עתירות לבג"צ. עיקר מאבקה של העמותה הינו לקידום זכויות זקנים ומניעת הפלייתם על רקע גילם AGEISM- (גילנות). אודות העמותה, ההיסטוריה שלה, מנהליה ומטרותיה ניתן למצוא באתר הבית של העמותה: www.elderlaw.org.il וכן בדוחות השנתיים המופיעים באתר העמותה.

העמותה מצאה לנכון להגיש את התייחסותה לוועדה חשובה זו הואיל ולעניות דעתה לא ניתן לדון ולהתייחס לסוגיות מרכזיות של היחס בין רפואה ציבורית ורפואה פרטית, היחס בין ביטוחים משלימים וביטוחי בריאות מסחריים, או מעמדו של משרד הבריאות כרגולטור וספק שירותים – ללא התייחסות ספציפית ונקודתית להשלכות של נושאים אלה על זכויותיהם של הזקנים בישראל לבריאות ולרפואה.

באופן כללי, ובהכללה גסה, נציין בפתח הדברים שאוכלוסיית המבוגרים והזקנים בישראל הם צרכני הבריאות הגדולים ביותר, ולפיכך הם אלה המושפעים בצורה המשמעותית ביותר מכל שינוי במערכי אספקת שירותי הבריאות הציבוריים. יתרה מכך – ושוב, בהכללה – חלק ניכר מאוכלוסיית הזקנים (יותר מחמישית), סובל מעוני ונמצא מתחת לקו העוני, וזאת גם לאחר תשלומי העברה ומיסים (כגון קצבאות זיקנה ותשלומי הבטחת הכנסה). לפיכך, עיצוב מערך הרפואה הציבורי ביחס לאוכלוסייה זו הוא לא פחות מקריטי, וכל שינוי שמשמעותו הגדלת הנטל הכלכלי על צרכני הבריאות או "העברת" תחומי אחריות למגזרים פרטיים המבוססים על ביטוחים משלימים – גורמים בפועל לפגיעה מהותית ומשמעותית בזכויות של זקנים לבריאות.
יש גם לזכור כי באופן היסטורי, חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, יצירת סל שירותי בריאות בסיסי, אחיד, ונדיב יחסית, ומתן חופש בחירה בבחירת קופת החולים גם לחולים זקנים וכרוניים – שיפרו באופן משמעותי את מצבם ושביעות רצונם של הזקנים ממערכת הבריאות הציבורית בישראל. הישג משמעותי והיסטורי זה של חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי הינו חשוב ואותו יש לשמר. אולם, באופן מצער,  לאורך השנים נשחקו בהדרגה הישגים חשובים אלה – שחיקה שפגעה בעיקר בחולים זקנים: החל מהטלת השתתפות עצמית על ביקורי רופא, דרך הטלת השתתפות עצמית בנוגע לצריכת תרופות, דרך צמצום היקף התמיכה הציבורית בקופות החולים, וכלה בהעלאה דרמטית של עלויות הביטוחים המשלימים של אשפוז וטיפול סיעודי ממושך בזיקנה.

כאמור, זכויותיהם של הזקנים במערכת הבריאות בהקשרים שוועדה נכבדה זו אמורה לדון בהם הם רבים ומגוונים. יחד עם זאת, עמותת המשפט בשירות הזיקנה מבקשת כי הועדה הנכבדה תידרש ותביא בחשבון בדיוניה את שלושת הנקודות הבאות – וזאת מבלי להפחית מהחשיבות של היבטים רבים אחרים שאינם מוזכרים להלן:

א.      עלויות שירותי הרפואה לזקנים ולאזרחים ותיקים שתלויים ברפואה הציבורית לצורך בריאותם הבסיסית, ואינם מסוגלים להרשות לעצמם ביטוחים פרטיים או ביטוחים משלימים: בהקשר זה, וללא נקיטת עמדה ביחס לקוקטייל הרצוי שבין רפואה ציבורית ופרטית, ובין ביטוחי בריאות משלימים לעומת סל שירותי הבריאות הרגיל – צריך להיות ברור כי כל "העברת" סמכות או הרחבת היכולת לספק שירותי בריאות במסגרת ביטוחים פרטיים, משלימים, על חשבון ובמסגרת שירותי הרפואה הציבורית – הדבר יבוא בראש ובראשונה על חשבונם של החולים הזקנים והעניים, אשר יידחקו לסוף התור, ויירדו לתחתית סדר העדיפות של כל מערכת בריאות אשר תתעדף לקבל מטופלים בריאים, צעירים, אשר מסוגלים לממן טיפולים יקרים, ואשר אינם "נטל" כלכלי על מערכת הטיפול.

ב.הזכות לאשפוז סיעודי ממושך, והזיקה לביטוחים פרטיים משלימים: כידוע, בניגוד להמלצות דוח ועדת נתניהו (שהיוו את התשתית לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי), האחריות למימון ולאספקת שירותי אשפוז סיעודי מוסדי ממושך לזקנים – לא נכללה בסל שירותי הבריאות הבסיסי, ונותרה באחריות משרד הבריאות. מצב דברים זה גרר למציאות לא צודקת ולפיה קופות החולים אינם אחראיות לכשלים במניעת שיקומם של זקנים ברי-שיקום, מציאות לפיה בני משפחה נאלצים להשתתף בעלות הטיפול של הוריהם, ומציאות לפיה אנשים שרוצים להימנע ממצב דברים זה מחוייבים למעשה לרכוש ביטוחים משלימים יקרים, שלרב הם מוגבלים בזמן, והיקף מימון, ואשר יוצרים כפילות  וחוסר יעילות כלכלית. על מציאות אבסורדית ולא-כלכלית זו, עמדו חברי ועדה מטעם משרד הבריאות שהפיקו דוח בנדון אך לפני שנים ספורות (ועדה בראשות ד"ר טוביה חורב). עמותת המשפט בשירות הזיקנה סבורה כי אף אם אין נכונות לאמץ את המלצות ועדה זו – מחובתה של הועדה הנכבדה לחזור ולאמץ את המלצות דוח ועדת נתניהו, ולקבוע כי יש להעביר את האחריות לאשפוז הסיעודי הממושך תחת כנפי קופות החולים, ולעגן את זכותם של זקנים לאשפוז סיעודי מוסדי ממושך – ככל זכות אחרת המעוגנת בסל שירותי הבריאות.

ג.   פיקוח, רגולציה ומניעת גילנות במערכת הבריאות: לבסוף, יש חשיבות רבה לכך שהועדה תיתן את דעתה על העיוותים הקיימים, העדר הפיקוח, והפגיעה המהותית בזכויותיהם של זקנים בכל הנוגע לאפלייתם במערכת הבריאות. לעמותת המשפט בשירות הזיקנה מגיעים תלונות רבות אודות דפוס ההתנהלות של מערכות בריאות כלפי חולים זקנים: החל ממציאות שבה זקנים שוהים בחדרי מיון שעות (ולעיתים ימים) עד אשר הם מופנים למחלקות פנימיות (אשר מאופיינות בעומס יתר); דרך זקנים אשר זוכים ליחס משפיל מחברות ביטוח כאשר הם מבקשים לממש את זכותם לסיעוד מכוח פוליסות ביטוח פרטיות; ועד לאפליה בקביעת התורים ובהקצאת המשאבים בכל הנוגע לשירותים רפואיים שקופות החולים אמורות לספק ומיועדים בעיקר לאוכלוסיית הזקנים (ביקורי בית, הוספיס בית, ביקורי רופא ביתיים, זמינות ונגישות למידע אודות שירותים ועוד). בהקשר הנדון, מעורבות ופעילות משרד הבריאות מאופיינת בפסיביות והעדר פעולה, ומידת המעורבות ופעולה של קופות החולים או חברות הביטוח הפרטיות היא כאמור לכל הפחות פוגענית. בהקשר זה, למשרד הבריאות תפקיד חשוב ביותר לא רק כרוגלטור או כאומבודסמן, אלא כמשרד שמסוגל להוביל מערך הסברה, חינוך, ואכיפה לשינוי מציאות זו.

לסיכום
עמותת המשפט בשירות הזיקנה סבורה כי חובתה של הוועדה להביא במסגרת דיוניה ושיקוליה את ההשלכות שיש לכל המלצה והחלטה שלה על אוכלוסיית צרכני הבריאות הזקנים – שהם הם הקבוצה החשובה, והמשמעותית ביותר בתחום זה, ואשר חלק משמעותי שלה סובל ממוחלשות ועוני הגורמים לכך שהם אלה שיהיו הנפגעים העיקריים מכל שינוי שיטיל על הציבור עלויות בריאות נוספות, או ייצור אפליה והעדפה של שירותי בריאות פרטיים על אלה הציבוריים.

יום שישי, 28 ביוני 2013

ספר חדש: גילנות בחברה הישראלית

ספר חדש:
גילנות בחברה הישראלית – הבניה חברתית של הזיקנה בישראל,
בעריכת פרופ' ישראל (איסי) דורון
 
בימים אלה יצא לאור ספר חדש וראשון מסוגו בישראל העוסק בנושא של גילנות (ageism). הספר "גילנות בחברה הישראלית – הבניה חברתית של הזיקנה בישראל) בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון-ליר בירושלים ובעריכת פרופ' ישראל (איסי) דורון. הספר הוא אסופת מאמרים פרי עטם של חברי קבוצת מחקר שפעלה במכון ון ליר בירושלים – חוקרים, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע בתחום הסיעוד והגריאטריה. הקבוצה סקרה את תופעת הגילנות בחברה הישראלית על שלל היבטיה ובחנה בין השאר את השאלות האלה: מהי גילנות? עד כמה התופעה ניתנת למדידה? באיזו מידה אפשר לומר שהחברה הישראלית היא "גילנית"? באיזה אופן הגילנות באה בה לידי ביטוי? לצד שאלות רחבות אלה הספר מציג מחקרים שבדקו את תופעת הגילנות בזירות מקצועיות כמו סיעוד ופיזיותרפיה, וכן בתחום התקשורת והמשפט. הספר כולל פרקים כגון "גילנות מהי? הבניית המושג והגדרתו" (מאת ד"ר חיה קורן), "גילנות בראי ההערכה והמדידה: ממצאי סקר מקדים" (מאת ד"ר שרון שיוביץ-עזרא, פרופ' ליאת איילון, וג'ני ברודסקי), "רכיבי עמדות גילניות בקרב צעירים בישראל והקשר למשתני גיל, מגדר ודתיות" (מאת ד"ר אהוד בודנר), ועוד.
להלן הקישור לאתר הספר:
 
 
 

יום שלישי, 14 במאי 2013

חובת דיווח במקרה של התעללות בזקנים: דוח חדש בנושא

בימים אלה יצא לאור דוח חדש, בפרסום משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שנכתב על ידי עבדכם הנאמן, פרופ' ישראל (איסי) דורון, בעזרת שני עוזרי מחקר מצויינים, עו"ד זיו מגור ועו"ד יפעת נחליאלי-אורן, בנושא "חובת הדיווח בישראל".
להלן סיכום ממצאי הדוח:

מסקנות עיקריות של המחקר
v     בראש ובראשונה, למרות שחלפו יותר מ- 20 שנים מאז חקיקת התיקון לחוק שהטיל את חובת הדיווח, נמצא כי היקף המחקר האמפירי הישראלי הבוחן ומעריך באופן ישיר ובלתי תלוי את מידת ההשפעה של התיקון לחוק על המציאות החברתית והמקצועית, במיוחד בכל הנוגע לבגירים, הינו מצומצם ומוגבל.
v     המידע ביחס לתוצאת ההתערבות בעקבות הפעלת חובת הדיווח -- במיוחד בכל הנוגע לחובת הדיווח כלפי בגירים - הינו חלקי, ואינו מרוכז בצורה מסודרת ונגישה ברשות ציבורית אחת. למרות קיומם של מאות מאמרים אקדמיים בנושא בארץ ובעולם, ולמרות קיומם של עשרות מחקרים אמפיריים המתייחסים במישרין לסוגיית חובת הדיווח, לא נמצא מחקר שהתיימר או ניסה להעריך באופן ישיר את מידת ההשפעה של חובת דיווח על צמצום היקף תופעת ההתעללות בקטינים ובמבוגרים חסרי ישע, או במילים אחרות, השפעת חובת הדיווח על מידת האפקטיביות בטיפול והתמודדות עם התופעה בהשוואה לדרכי התערבות חלופיות.
v     בתחום חובת הדיווח אודות קטינים, ישנם בישראל נתונים אמפיריים המצביעים על עליה ניכרת בשיעורי הדיווח בעקבות חקיקת החוק, וישנן עדויות של אנשי מפתח המצביעים על התרומה המשמעותית שהייתה להוספת חובת הדיווח על מכלול התפיסה ועיצוב המדיניות החברתית והמקצועית בנושא. יחד עם זאת, מבחינה אמפירית, אין נתונים דומים ביחס לחסרי ישע מבוגרים. כמו כן אין בנמצא תשתית מספקת -- לא בארץ ולא בעולם -- המאפשרת לתת נכון להיום תשובה חד משמעית וברורה ביחס למידת ההשפעה של הטלת חובת דיווח על שינוי חברתי בתחום הזיהוי, הטיפול, והמניעה של תופעת ההתעללות וההזנחה בקטינים ומבוגרים חסרי ישע בהשוואה לחלופות מדיניות אחרות (כגון מדיניות המבוססת על דיווח וולונטרי, על חובת יידוע - החובה לספק מידע לקורבנות אודות זכויותיהם - או חינוך ציבורי).

המלצות לעתיד
v     בהינתן מגבלות הידע שתוארו לעיל, ההמלצות שפורטו התבססו על ההערכה של עורכי הדוח את החומר הרב שנסקר כדלקמן :
א. דיון ציבורי: בחלוף יותר מעשרים שנים מאז תיקון החוק הפלילי בישראל והוספת חובת הדיווח על התעללות בקטינים ומבוגרים חסי ישע, ועל רקע חילוקי דעות הנובעים מתפיסות נורמטיביות שונות אודות ההשלכות שלו, הגיעה העת לעורר דיון ציבורי מחודש בהסדרה החוקית בתחום חובת הדיווח מתוך מטרה לבחון ולשקול את מידת הצורך בביצוע רפורמה חקיקתית בתחום. בדיון ציבורי שכזה צריכים באופן טבעי לקחת חלק כל הגופים והארגונים המעורבים בתחום, לרבות גופים וארגונים שקולם כמעט שלא נשמע בהליך החקיקה המקורי (דוגמת ארגוני זכויות זקנים, או ארגוני זכויות אנשים עם מוגבלויות).
ב. איסוף נתונים: יש חשיבות לאיסוף נתונים מסודר, מוסדי ופורמלי בכל הנוגע ליישום  חובת הדיווח מכוח החוק על מנת לאפשר הערכה יותר אובייקטיבית ומבוססת שלו. במסגרת זו יש חשיבות רבה לשיתוף פעולה בין-משרדי ובין-ארגוני, ויצירת מאגר מידע מרכזי, אחיד, ונגיש. 
ג. מחקר: יש חשיבות וצורך בקידום, בעידוד ובמימון מחקרים אמפיריים להערכת מידת ההשפעה וההשלכות של הטלת חובת דיווח, וכן של השימוש וההשפעה של ועדות הפטור, כל זאת הן ביחס לקטינים והן ביחס למבוגרים וזקנים;
ד. הגדרת מושגים: יש צורך בהמשך הפעילות בתחום ההבהרה והאחדה של פרשנות מושגי היסוד הקשורים לחובת הדיווח, תוך העצמת פעילויות ההטמעה והיישום בשטח של המסמכים שהוכנו בנדון; 
ה. חינוך והכשרה מקצועית: קיים צורך בהמשך הפעילויות הקיימות ואף הרחבתן בתחום החינוך, ההכשרה המקצועית והעלאת המודעות בציבור ובקרב אנשי מקצוע בכל הנוגע לחובת הדיווח, משמעותה, תוכנה וגבולותיה;
ו. האתגרים הנלווים לחובת הדיווח: יש להכיר בכך כי הטלת חובת הדיווח כשלעצמה לא מונעת את תופעת ההתעללות בקטינים וחסרי ישע, וכי יש להקצות משאבים כלכליים ומקצועיים הולמים ומתאימים לרשויות הרווחה המופקדות על מתן המענה לאחר קבלת הדיווח.

סיכום והמלצות עיקריות בתחום החקיקה
במסגרת הדיון הציבורי המחודש בהסדרה חקיקתית של חובת הדיווח, יש צורך לדעת מחברי נייר עמדה זה לשקול  את כיווני מדיניות החקיקה החלופיים הבאים:
 המלצה 1: יש מקום לפצל מבחינה חקיקתית בין ההסדרה של חובת הדיווח במקרי התעללות בקטינים לבין חובת הדיווח במקרי התעללות במבוגרים חסרי ישע. מדובר באוכלוסיות שונות לחלוטין, ויש "לתפור" פתרון חקיקתי ייחודי ושונה לכל אחת מהן בנפרד.
 המלצה 2: בעקרון, יש מקום להותיר בעינה את חובת הדיווח ביחס לקטינים. יחד עם זאת, מומלץ להקים צוות חשיבה בין-משרדי ורב-מגזרי אשר יבחן את האפשרות להמליץ על ביצוע שינויים/תיקונים חקיקתיים נקודתיים שיתמקדו בנקודות התורפה שהתגלו לאורך השנים בהסדר הקיים.
 המלצה 3: יש מקום לשקול לבטל את חובת דיווח על חסרי ישע בגירים במתכונתה הנוכחית, ובמקביל לעצב, תוך שיתוף פעולה בין-משרדי ורב-מגזרי, הסדרה חוקית חדשה וייחודית אשר תיתן מענה להיבטים הייחודיים של אוכלוסייה זו.   


לדוח המלא (פול-טקסט), ראו הקישור הבא:




יום חמישי, 2 במאי 2013

עתירה לבגצ בגין העדר פיקוח על אפוטרופסים

עמותת המשפט בשירות הזיקנה הגישה ביום 22.4.13 עתירה לבג"צ נגד האפוטרופוס הכללי ונגד משרד הרווחה כנגד היעדר פיקוח והכשרה של אפוטרופוסים הממונים לטיפול בחסויים.
בעתירה טענה העמותה כי זכותם של אנשים שמונה להם אפוטרופוס, זקנים וחסויים אחרים, לקבל טיפול מסור, איכותי ומקצועי ולהיות בטוחים כי האפוטרופוס שהתמנה בעניינם קיבל הדרכה והכשרה ופעולותיו מפוקחות הן לגבי ניהול הכספים והם לגבי טיב הטיפול האישי אותו הוא מעניק. עוד נטען כי למיטב ידיעת העותרת, ובהתבסס הן על דוחות מבקר המדינה, והן על התבטאויות מצד המשיבים עצמם -  זה אינו המצב השורר היום: הפיקוח שמפעילים המשיבים הינו חלקי בלבד, נוגע לענייני הניהול הכספי בלבד, אינו כולל הכשרה או סטנדרטים מקצועיים-טיפוליים מצד יחידים ותאגידים, ויוצר מציאות של "כשל פיקוח" במסגרתו חסויים וחסרי ישע אשר מונו להם אפוטרופוסים אינם זוכים להגנה ולטיפול הראויים.
עתירה זו הוגשה לאור פניות רבות המגיעות לידי העמותה ולאור המלצות מבקר המדינה בדוחותיו בשנים האחרונות (1991, 2003, 2012) אשר במסגרתם חזר והתריע על הפגיעה בזכויות החסויים והיעדר מענה מצד המשיבים לפגיעה זו. כלשונו של מבקר המדינה, מדובר בהפקרת החסויים על ידי המדינה ולמרות העובדה שחלפו למעלה מ-20 שנים מאז המלצותיו הראשונות בעניין, עדיין הפיקוח אינו ראוי ולא ניתנה תגובה הולמת לעניין על ידי המשיבים
על רקע כישלונם המתמשך וארוך השנים של המשיבים, העמותה ביקשה מבג"צ כי יורה על המשיבים לנמק:
א.      מדוע לא יפעילו את סמכותם החוקית והמנהלית על מנת להקים מנגנון מנהלי אשר יפעל לפקח באופן מקצועי, מלא ומקיף על פעילותם של אפוטרופוסים (יחידים ו/או תאגידים), שמונו מכוח צו שיפוטי, לשם הגנה וניהול ענייניהם של חסויים, לרבות עניינים כספיים, עניינים רפואיים, ועניינים אישיים.
ב.      מדוע אינם פועלים ליצירת מסגרת ארגונית-מקצועית אשר תעניק הכשרה מקיפה לבני משפחה וליחידים וארגונים אחרים שמונו על ידי בתי המשפט המוסמכים לשמש כאפוטרופוסים, ולקביעת סטנדרטים ואמות מידה מקצועיות כתנאי להתמנות כאפוטרופוס  ליחידים ותאגידים כאחד שאינם בני משפחה של חסויים.
ג.        מדוע המשיבים אינם מממשים את הצעתם להקים יחידה מנהלית משותפת לפיקוח על אפוטרופוסים לעניינים אישיים על מנת להבטיח פיקוח מלא ואפקטיבי גם על טיב הטיפול הניתן לחסויים, כל זאת תוך הקצאת משאבים הולמת לנושא.

יום שישי, 19 באפריל 2013

יהדות וזיקנה: מעמדם של הזקנים ביהדות

 
ברשותו של כב' הרב אוריאל שמידוב, מבית המדרש של אוניברסיטת חיפה, אני מפרסם את דברים במסגרת פרשת השבוע.
 
הדברים נכתבו על ידו לאחר שהרב שמידוב נתן הרצאה מאלפת לסטודנטים של החוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה בנושא מעמד הזקנים ביהדות.
תודתי נתונה על הרשות שניתנה לפרסם את הדברים החכמים.
 
בס"ד                                                                                   ויקרא / אייר תשע"ג / אפריל 13           
פרשת אחרי מות - קדושים
פרשת אחרי מות / פרק ט"ז
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ:
מדרש אגדה
שהיו אומרים נדב ואביהוא: אבינו כהן גדול דודינו מלך, אחי אמנו נשיא, אנחנו פרחי כהונה?
פרשת קדושים / פרק י"ט
(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱ' אֲנִי ה':
אבות ד',כ"א.
רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.
וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לב עמוד ב  / לג עמוד א
תנו רבנן: מפני שיבה תקום - יכול אפילו מפני זקן אשמאי?
תלמוד לומר: זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר: (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל;
רבי יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה, שנאמר: (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו.
איסי בן יהודה אומר: מפני שיבה תקום - אפילו כל שיבה במשמע.
אמר ר' יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה.
ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי, אמר: כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני.
(תרגום- רבי יוחנן עמד לפני זקנים שאינם יהודיים. לשאלת תלמידיו אמר כי הוא מכבד את ניסיון חייהם העשיר)
ספר החינוך
... לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד  מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה.
נכס ולא נטל
בשנים האחרונות עוסקים כלכלנים בארץ ובעולם בשאלת הזדקנות האוכלוסייה. העלייה בתוחלת החיים כתוצאה מהתפתחות הרפואה הביאה לריבוי במספר התושבים הזקנים.
מצב זה מעורר דילמות כלכליות אודות גיל הפרישה, גובה ההפרשה לפנסיה ועוד.
הגדיל לעשות כלכלן שוחר סנסציות שהתבטא בכנס כלכלי כי 'הקשישים בישראל מסרבים למות' ובכך יוצרים נטל כלכלי...
השיח אודות הזקנים מתאפיין למרבה הצער בהסתכלות צרה דרך 'החור שבגרוש'. הדיון נסוב בדרך כלל סביב כדאיות הביטוחים ועלותם. ברקע עומדת השקפת עולם הגורסת כי 'העולם שייך לצעירים' והזקנים נתפסים כבלתי רלוונטיים.
הזקנים מתקשים בדרך כלל לשלוט בטכנולוגיה המתקדמת ובגאדג'טים המהווים את עולמו של הצעיר.
וכך, בעוד הצעירים נתונים במירוץ קדימה אל העתיד, יעדיף הזקן להעלות זכרונות ולספר על חוויותיו בדור אחר.
במצב עניינים שכזה אין פלא שהזקן נתפס כטרחן וכנטל על החברה.
הבעייתיות ברורה. הטכנולוגיה העילית אינה חזות הכל. לניסיון החיים הנצבר של הזקנים משקל שלא יסולא בפז. המשברים שחוו והפתרונות בהם נקטו יכולים להעניק פרספקטיבה רחבה לבעיות עמן מתמודדת החברה כיום. מי שמתייחס לכל זה בזלזול, חוטא בחטא היהירות וצפוי לחזור על טעויות שבמעט הקשבה היה יכול להימנע מהם.
פרשותינו מדגימות את החטא ועונשו. הדרישה להדר ולכבד את הזקן מוסברת כחיונית למכבד יותר מאשר למכובד. יש לצפות, אומר ספר החינוך, כי מי שמכבד את הזקן וניסיון חייו יציב את הזקן כמודל וירצה להידמות לו.
בהתאם לכך נתפס מותם של נדב ואביהוא בניו של אהרון בשיא פריחתם כתמרור אזהרה.
חטאם מוסבר בשאיפתם לדלג על השלבים ולתפוס מקום בכיר יותר בהנהגה. הם מביטים באבא אהרון ובדוד משה ואומרים לעצמם 'אם הזקנים האלו יכולים להנהיג, אנו בוודאי מסוגלים לזה'.
נדב ואביהוא שהיו מוכשרים, צעירים ויפים לא שמו לב למה שמבדיל באמת בינם לבין דור ההורים- ניסיון חיים עשיר של תקשורת נכונה עם הסביבה. את זה ניתן לרכוש רק אחרי שנים ארוכות של התמודדות עם משברים כפי שעמדו בפני משה ואהרון.
נדב ואביהוא התרעמו על מעמדם הנחות מדי לטעמם ובכך הביאו למותם בטרם עת.
יש לזקנים מה למכור, צריך רק לרצות לקנות מהם.

יום ראשון, 10 בפברואר 2013

האם ניתן להוציא זקנה בניגוד לרצונה מביתה גם כאשר זה לטובתה?


להלן עדכון מהצלחה נוספת של עמותת המשפט בשירות הזיקנה:
זקנה חסויה וערירית תישאר לגור בביתה ולא תועבר למוסד בניגוד לרצונה, כל זאת באמצעות הליך משפטי שהוביל לסיוע כספי ומתן שירותים בבית מטעם מדינת ישראל:
בג"צ 1192/12 פלונית ועמותת המשפט בשירות הזיקנה נגד עיריית חיפה, משרד הרווחה, משרד הבריאות, הקרן לטיפול בחסויים והמוסד לביטוח לאומי
העמותה הגישה עתירה לבג"צ הנ"ל. בזכות העתירה הצליחה העמותה, להשאיר את האישה החסויה בביתה ולמנוע העברתה למוסד לצמיתות:
העמותה עתרה בשמה של אישה כנגד הוצאתה בצו לפי חוק הגנה על חוסים למחלקה סגורה
לתשושי נפש בבית אבות. פלונית בת ה-68, ערירית, התקיימה מקצבת זיקנה והשלמת הכנסה בלבד ולא יכולה היתה להמשיך לשלם עבור המטפלת הביתית הצמודה ועל כן רשויות הרווחה ביקשו להעבירה למסגרת מוסדית לצמיתות. העמותה ייצגה את פלונית היות וסיפורה האישי הינו עקרוני וסיפורם של רבים אחרים לפיהם המדינה מוכנה לממן "קוד" את עלות השהות בבית אבות על סך כ- 10,000 ₪ לחודש אך אינה מוכנה להשלים את הסכום החסר לפלונית כ- 1,000 ₪ מדי חודש כדי להמשיך ולהתגורר בביתה ולקבל טיפול ההולם את צרכיה. בתחילה בית המשפט העליון קבע בצו זמני שמשרד הרווחה ועיריית חיפה יממנו באופן מלא את כל שהותה במרכז היום לזקנים תשושי נפש, כמו כן בעקבות העתירה  נערך  מיצוי זכויות מחודש בעניינה והצלחנו להעלות משמעותית את הכנסותיה באלפי שקלים לחודש בזכות המעבר מגמלת סיעוד לגמלת שירותים מיוחדים בשיעור מקסימאלי.
בעקבות העתירה המדינה הציעה פתרון אשר מחד ישאיר את החסויה לגור בביתה  ומצד שני יצמצם עלויות העסקת המטפלת בסופי שבוע. סוכם כי החסויה תמשיך לגור בביתה 6  ימים בשבוע. אחת לשבוע החסויה תשהה בנופשון במסגרת מוסדית כדי לאפשר חופשה לעובדת הזרה, במימון משרד הבריאות או משרד הרווחה. כמו כן החסויה תמשיך לבקר במרכז היום פעמיים בשבוע במימון מלא, ללא השתתפות עצמית, של משרד הרווחה ועיריית חיפה.  בשל ההגעה לפתרון העתירה מיצתה עצמה ולפיכך נדחתה. 
הגם שהעתירה נדחתה בפועל מדובר בהישג תקדימי ממש, מכיוון שעד לפרשה זו חסויים שלא היה בידם המשאבים הכספיים לממן טיפול ו/או השגחה צמודים נאלצו לעבור למסגרת מוסדית בניגוד לרצונם. מדובר בפרשה אשר תוצאתה המעשית היא ביטוי לאפשרות הקיימת בפועל להשארת זקנים עריריים ועניים בקהילה ולא במוסדות.
לפסק הדין:  http://www.elderlaw.org.il/files/file_4587.doc

יום שלישי, 5 בפברואר 2013

חוק האזרחים הותיקים ומודעות לזכויות חוקיות

אחד התיקונים החשובים שהוכנסו לאחרונה לחוק האזרחים הותיקים הוא תיקון מספר 11 משנת 2011.
מכוח תיקון זה נקבע כי:

"רשות ציבורית תמסור למשרד בכתב, עד 31 באוגוסט, בכל שנה, תמצית של כל זכות או הטבה לפי דין או הסכם,
שנותנת אותה רשות ציבורית לאזרחים ותיקים ושל התנאים לקבלת הזכות או ההטבה, נכון ליום 1 ביולי של אותה שנה,
בשל הגיעם לגיל הקובע או לגיל מאוחר יותר; המידע שיימסר למשרד לפי סעיף קטן זה יהיה מידע כללי, המתייחס לכלל
ציבור הזכאים, ויכלול גם פרטים בדבר האפשרות של הציבור לקבל מידע נוסף לגבי הזכות או ההטבה."

הרציונל הוא שכל הזכויות וכל ההטבות, שמוענקות על ידי גופים ציבוריים, ירוכזו במקום אחד, ויהיו פומבייים ונגישים.

ואכן, בימים אלה התפרסמה המודעה הבאה, אשר לכאורה מיישמת ומוציאה את הפועל את החזון.

היוזמה היא חיובית וראויה, ויש לקוות שאכן אזרחים ותיקים רבים יעיינו במדריך הזכויות הזה ויתבעו את זכויותיהם החוקיות להם הם זכאים.