יום חמישי, 20 במאי 2010

הבקרה והפיקוח על ההשקעות של קרנות הפנסיה

מאז הרפורמה של ראשית שנות האלפיים, מרבית כספי החסכונות הפנסיוניים של תושבי ישראלי מושקעים רובם ככולם בהשקעות שאינן אגרות חוב ממשלתיות, אלא במסלולי שוק חופשי "כלליים" שלא תמיד תואמים את רמת הסיכון המאפיינים את הרציונל של ההסדר הפנסיוני - כלומר, ודאות ובטחון להבטחת ביטחון סוציאלי בזיקנה.
בדוח מבקר המדינה האחרון, בחן מבקר המדינה את רמת הביקורת והפיקוח של משרד האוצר על דפוסי ההשקעה של קרנות הפנסיה. ממצאיו אינם מעודדים. כדבריו:
"הביקורת העלתה, כי במהלך יישום הרפורמות בשוק ההון חסרו מנגנוני הסדרה ופיקוח שיאזנו בין שיקולים של פיתוח וליברליזציה של השווקים לבין סדרי פיקוח ושיקולים של הגנה על כספי החוסכים. רמת ההסדרה, הפיקוח והבקרה של אגף שוק ההון על פעילות הגופים המוסדיים הייתה חלקית בתחומים מסוימים, והמשבר בשוק ההון האיץ את תהליכי הרגולציה שמבצע האגף. על האגף לדאוג לאיסוף נתונים שיאפשרו לו לקיים תהליך מסודר של פיקוח ובקרה שבמהלכו יוכל לנטר סיכונים קרוב ככל האפשר לזמן אמת ולטפל בהם. כל זאת כדי להגן כנדרש על חסכונות הציבור המנוהלים על ידי הגופים המוסדיים."
לאור המשבר הפיננסי האחרון, אין ספק כי יש צורך בפיקוח הרבה יותר הדוק ומבוקר בכדי למנוע מצב שבו זקנים יעמדו בזיקנתם בפני שוקת שבורה של אבדן נכסיהם על ידי השקעות שגויות או חסרות אחריות של מנהלי קרנות הפנסיה.

יום חמישי, 6 במאי 2010

ועוד על אפליה מטעמי גיל וגילנות בתעסוקה

כאילו שאין די בכל הידיעות על מופעיה המכוערים של הגילנות בחברה הישראלית, הרי שאנו זוכים ל"תזכורת" עיתית על האופן שבה מעסיקים פועלים. והפעם, דיווח מדה-מרקר, אודות אחראי מיחשוב במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט שפוטר לאחר שמעסיקיו גילו כי "הצעיר" את גילו בקורות החיים שלו בעשור.
מעניין שהעובד עצמו מתאר בכתבה כי לאחר שפוטר בגיל 56 מחברת י.ב.מ. והחל לחפש עבודה - פנה במשך חודשים רבים בחיפוש עבודה, עד שהבין כי ה"בעיה" בקורות החיים שלו היא גילו.
לפיכך, החל לשלוח את הקורות חיים שלו בלי לציין את גילו - והפלה ופלא, החל לקבל זימונים לראיונות עבודה.
לבסוף, אף "הצעיר" את גילו בעשור (כלומר, ציין כאילו הוא בן 46, ולא 56) - ואכן, באורח "פלאי" התקבל לעבודה.
ואולם, לאחר שהסתבר למכללה במכון וינגייט כי הפחית את גילו - החליטו לפטר אותו.
סיפור עצוב זה כמובן מעורר - פעם נוספת - את ההבניה החברתית הישראלית השלילית בכל הנוגע לגילו הכרונולוגי של האדם, ואת הצביעות שבה נוהגים מעסיקים בתחום זה.
אין אלא לקוות כי פעילותם של ארגונים חברתיים (כדוגמת עמותת המשפט בשירות הזיקנה) ופעילותה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, יצליחו לחולל בסופו של דבר שינוי בתחום זה.

יום ראשון, 2 במאי 2010

הפליה מחמת גיל בעת פיטורין בבנק לאומי ועמדת נציבות השוויון

כפי שדווח ברשימת התפוצה של האגודה לזכויות האזרח בישראל, ביום 15.4.10 הגישה נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במחוז ת"א, עמדה לבית הדין האיזורי לעבודה, התומכת בתביעה של עובד, שפוטר מבנק לאומי. העובד החל לעבוד בבנק בהיותו בן 57, והוחתם על חוזה העסקה שכותרתו "הסכם קשישים". חוזה ההעסקה מעניק לעובדים במסגרתו תנאים פחותים מאלה המוענקים במסגרת "חוקת העבודה" החלה על כל עובדי הבנק. מדיניותו של הבנק היתה לאפשר לעובדי "הסכם הקשישים" להיות מועסקים עד גיל 72, אולם כעת הבנק מפטרם בהגיעם לגיל פרישה.
תמצית עמדת הנציבות, כפי שסוכמה על ידי עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח הינה:
"תוכן ההסכם הנושא את הכותרת "הסכם הקשישים" מהווה על פניו, דוגמא בוטה להפליית גיל. ההסכם אינו מתבסס על טענה כלשהי שהגבלת הגיל מתחייבות בשל מהות או אופי התפקיד. למעשה קיים חשש כי מדובר בהפליה חמורה של העובד המבוגר לעומת עובדי הבנק הצעירים, הכוללת גם קיפוח בתנאי השכר וגם פגיעה בזכויות סוציאליות, ובפרט בזכות לביטחון תעסוקתי, שכל כולה משרתת מטרה אחת ויחידה של הבנק: לחסוך בעלויות שכר של עובדים מבוגרים ולאפשר פיטורים שרירותיים של עובדים מבוגרים."
אין ספק כי מעורבותה של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה התחום של אפליה מטעמי גיל הינה מבורכת ויש לקוות כי אכן תגרום לשינוי המציאות בפועל בתחום זה.