מילים שנאמרו בטקס קבלת פרס גורני לארגוני זכויות אדם

אתמול בערב, יום חמישי ה-20 לדצמבר, קיבלה עמותת המשפט בשירות הזיקנה את פרס גורני לארגוני זכויות אדם בישראל מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל. להלן הדברים שאמרתי במעמד קבלת הפרס, לרגל קבלת הפרס המכובד:

נכבדים יקרים, חברי העמותה למשפט ציבורי בישראל,

הגענו  לכאן  - אני, ד"ר ישראל איסי דורון, יו"ר עמותת המשפט בשירות הזיקנה, ועורכת דין כרמית שי, יועצת משפטית ומנכלי"ת העמותה, במיוחד מכרמיאל להודות לכם היום על הענקת פרס גורני, וביקשנו לומר שלושה דברים קצרים:

ראשית, בשם הועד המנהל של העמותה וכל חבריה, ברצוני להביע את תודתינו העמוקה  על החלטתכם לבחור בעמותה השנה בתור זוכת פרס גורני. זוהי זכות גדולה עבור העמותה, שהשנה היא שנת העשור לקיומה, להצטרף לשורת זוכי פרס גורני, והדבר מהווה ציון דרך משמעותי במסע שהעמותה ערכה עד היום, ואף עידוד משמעותי להמשיך ולעבוד קשה בשדה לקידום זכויות הזקנים בישראל. לא זכיתי להכיר את עורך דין גורני, אך נדמה לי מקריאת קורות חייו והחשיפה למעורבותו בפעילותו ציבורית והתנדבותית, שדפוס פעילותה של העמותה וערכיה בתחום זכויות הזקנים הולם את אישיותו וערכיו. ברצוני להודות לבני משפחתו על הבחירה להנציח את זכרו בדרך כה משמעותית.

שנית, מבחינת העמותה, קבלת הפרס מהווה נקודת מפנה: מדובר על נקודת מפנה במקומו של שיח זכויות זקנים במשפט הציבורי בישראל. אני תמיד מספר לסטודנטים ולמתנדבים שכשאני למדתי משפטים בשנות ה-80 בירושלים, לא לימדו וגם לא שמעו על זכויות זקנים או על גילנות. דיברו על חופש הביטוי, ועל הזכות להתאגד או הזכות להפגין; אפילו דיברו על זכויות נשים וזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני, אבל איש לא שמע ולא הזכיר את זכויותיהם של הזקנים. לפני כעשור, כשרק התחלנו להגיש עתירות עקרוניות לבתי המשפט ולבג"צ, איש לא הכיר את העמותה, אבל איש גם לא הכיר את הנושא. החלטת ועדת הפרס לבחור בעמותת המשפט בשירות הזיקנה כזוכת הפרס מהווה אם כך מבחינתינו עדות להבשלה של שיח זכויות הזקנים במשפט הישראלי, וללגיטימציה של הפיכתו לחלק אינטגרלי של שיח הזכויות במשפט הציבורי בישראל.

 

לבסוף, ברצוני לסיים בנימה אישית: לפני יותר מעשרים וחמש שנים התחלתי את לימודי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. זה היה בשנה ב' נדמה לי, כשבשיעור הראשון של קורס החובה במשפט מנהלי, נכנס לכיתה אדם שניראה לי קטן קומה, עם זקן גדול, ועם מבטא אנגלו סקסי, שהציג את עצמו כפרופ' דייב קרצ'מר. פרופ' קרצ'מר פתח את השיעור ואמר: המשפט המנהלי שונה מכל מה שלמדתם עד היום ומכל מה שתלמדו בעתיד: המשפט המנהלי הוא הג'ז של המשפט. כחובב ג'ז – מייד התאהבתי בתחום. בעקבות כך בחרתי להתמחות במחלקת הבגצי"ם. ישבתי בחדר קטן עם עורכי דין צעירים בשם מני מזוז ועוזי פוגלמן; בחדר ליד ישבה נילי ארד; ובאמצע הפרוזדור ישבה מי שאז נראתה לי כמעט כאלוהים – דורית בייניש. פעמיים שלושה בשבוע הייתי נוסע עם מני או עוזי למגרש הרוסים, וצופה בשופטי בג"צ דאז, שמגר, ברק, לוין, ורבים אחרים. ובטרם עברתי לעצמאותי, עוד הספקתי לעבוד אצל עורכת דין נעמי וייל ועורך דין אדם פיש. הסיבה שאני מספר לכם את זה היא כי כל המשפטנים שציינתי ניחנו במכנה משותף: הם לא רק עסקו במשפט הציבורי הם אהבו את המשפט הציבורי. הם שידרו והעבירו את האהבה זו גם לכל מי שהיה מסביבם.

אבל לא רק אהבה איחדה אותם. גם אמונה איחדה אותם: האמונה שבאמצעות המשפט הציבורי אפשר להפוך את החברה הישראלית לחברה טובה יותר; צודקת יותר; הגונה יותר. זה אולי נשמע נאיבי, אבל אני מקווה שהנוכחות שלנו כאן היום, של עמותת המשפט בשירות הזיקנה, היא הוכחה לצדקת האמונה: אכן ניתן באמצעות המשפט הציבורי להפוך את החברה הישראלית לצודקת יותר והגונה יותר. ואכן, העבודה הקשה שלכם, בעיסוק היום יומי במשפט הציבורי, מצליחה לחלחל לא רק למסמכים יבשים של פסקי דין ומאמרים מלומדים, אלא הדברים נזרעים ואף נובטים בלבבות של האנשים בשדה.

על כך ברצוני להודות לכם קהל נכבד, על שנטעתם בנו לא רק את האהבה למשפט הציבורי אלא גם הדבקתם אותנו באמונה שאכן ניתן באמצעותו להגשים ערכי צדק ושוויון.

תודה רבה.

(בתמונה, עבדכם הנאמן עם מנכלי"ת ויועמ"ש עמותת המשפט בשירות הזיקנה, עורכת דין כרמית שי)

 

ועוד תימוכין בצורך לבטל את חובת הפרישה הגילאית

סקר שפורסם בדה-מרקר על בסיס מחקר שנערך במכון ירושלים מדווח כי אילו בני 65 ומעלה היו מצטרפים למעגל העבודה לא רק שהכנסתם האישית היתה משתפרת אלא גם היקף ההכנסות והתוצר שהיו תורמים לתוצר הלאומי היה משמעותי. ראו העתק הכתבה רצ"ב. זה עוד נדבך לשורה ארוכה של תימוכין בדבר חוסר ההצדקה הכלכלית בחובת פרישה המבוססת גיל בלבד.

דוח העוני 2011 והזקנים

בימים אלה פורסם דוח העוני לשנת 2011.

יש בו הרבה נתונים אודות עוני וזיקנה.

אחד הנתונים המעניינים הוא נתון של העלות הכרוכה בצמצום שיעורי העוני.

בהקשר זה מופיע הנתון הבא:

 

"המסקנה מניתוח זה היא שבהינתן מצב העוני יחסית לרמת הקצבאות הקיימת בישראל העדיפות

של הגדלת קצבאות משתנה באופן משמעותי בהתאם לפונקציית המטרה החברתית. אם בראש

מעייננו להקטין את תחולת העוני אזי כדאי להשקיע בהגדלת קצבת הזקנה והשאירים, שכן

העלות של הפחתת נקודת אחוז בתחולת העוני היא הזולה ביותר מבין הקצבאות שנבדקו – כ 16-

מיליוני ש"ח לשנה."

 

במילים אחרות, באופן יחסי הכי "זול" להפחית את שיעורי העוני בקרב זקנים.

מבלי להיכנס לדיון הערכי האם זקנים חשובים יותר מקבוצות אוכלוסייה אחרות, נדמה כי לכל הפחות אפשר לטעון כי באופן יחסי, זהו דפוס מדיניות זול ויעיל יחסית להפחתת שיעורי העוני בחברה הישראלית.

 

לדוח בשלמותו, ראו הקישור להלן:

http://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/Documents/oni2011.pdf

אלצהיימר, דמציה, והזדקנות העולם

בימים אלה התפרסם דוח מטעם ה- PRB Population Reference Bureau המתאר את המגמות הגלובליות בתחום ההזדקנות והדמנציה.

הנתונים הם חשובים: כבר כיום ברחבי העולם ישנם 35 מליון אנשים החיים עם דמנציה. לפי ארגון הבריאות העולמי, ה- WHO, בשנת 2050, כ- 115 מליון אנשים ברחבי העולם ייחיו עם אלצהיימר ודמנציות אחרות.

דווקא המדינות הפחות מפותחות והיותר עניות צפויות לחזות גידול הרבה יותר משמעותי בשיעורי האנשים עם דמנציה, שכן מסתבר שהשכלה היא משתנה הממתן את שיעורי הדמנציה.

איו ספק שזכויות האדם והזכויות החוקיות של אנשים עם דמנציה יהיה נושא שיעסיק את העולם המשפטי בצורה משמעותית בשנים הקרובות.

 

 

 

 

קישור לדוח המלא:

http://www.prb.org/Articles/2012/global-dementia.aspx

 

 

.

מגמות בשוק התעסוקה במבט לפנים ובדגש על עובדים זקנים

ברשימה מעניינת מאת כריס מורט Chris Morett במסגרת האתר של Aging and Work: AGEnda הוא משרטט בצורה מעניינת דפוסים מרכזיים בשוק התעסוקה שישפיעו בעתיד על דפוסי העבודה של העובדים הזקנים:

א. בשונה מהעבר, העובדים הזקנים של העתיד "יגדלו" בשוק עבודה שבו הם התרגלו לשינויים ומעברים ממעסיקים שונים ורבים, וכן יהיה "רגילים" לצורך להתעדכן, ללמוד, ולרכוש כישורים חדשים לכל אורך תקופת חיי עבודתם. הם יהיו "משוחררים" מדפוסי עבודה של מחויבות למעסיק בודד, של מקצוע "יחיד" או הכשרה "חד פעמית".

ב. העובדים הזקנים של העתיד יהיו כבר מנוסים בצורך לנהל משאים ומתנים חדשים ומשתנים כל העת ביחס לדפוסי התעסוקה שלהם, ולא "ייבנו" על חוזה חד פעמי או ארוך טווח, ויהיו מודעים לצורך להתאים, לעדכן, ולשנות את תנאי ההעסקה שלהם כל העת.

ג. עובדים זקנים של מחר יהיו רגילים ומתורגלים בשימוש ובפיתוח של רשתות חברתיות-תעסוקתיות מבוססות אינטרנט ואמצעי תקשורת אחרים באופן שיקנו להם קשרים אישיים וקישורים שיחברו אותם למקומות עבודה פוטנציאליים על בסיס היכרויות או חיבורים לרשתות חברים מגוונות.

ד.  אי הוודאות בתחום כיווני ההתפתחות התעסוקתיים העתידיים הינו לא ברור. יחד עם זאת, דווקא בכיווני ההתפתחות השליליים, של תת-שוק תעסוקה של עובדים בשכר נמוך עם כישורים נמוכים, יכולה להיות פתיחה להעסקה של עובדים זקנים או ליצירת תת שוק תעסוקתי רב דורי שבו לגיל הכרונולוגי לא תהיה השפעה, ובמסגרתו עובדים - על בסיס שוויוני (הגם נצלני) - יעבדו יחדיו, זקנים וצעירים גם יחד.

 

במילים אחרות, במבט לפנים, באופן כללי, העובדים הזקנים של מחר אמורים להיות "מוכנים" יותר לשוק העבודה, ולהיות מוכשרים יותר לבחור - אם יירצו בכך - להמשיך לעבוד גם בגילאים מתקדמים.

לרשימה המלאה ראו:

 

http://agingandwork.bc.edu/blog/a-20-year-view-of-the-labor-force/

 

קולות אותנטיים - על גילנות

אני כותב לא מעט על גילנות. אבל כמי שפורמלית עדיין אינו "זקן", וכמי שטרם הגיע לסטטוס של "גמלאי" לכאורה איננה משקף את הקול האותנטי של הזקנים.

אז כדי לשקף גם את הקולות של הזקנים עצמם, ראו מכתבו של ד"ר שוקי שמעוני, המדבר בעד עצמו:

 

 

אשרור האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלות וזכויות זקנים

ביום 11 לספטמבר השנה אשררה ממשלת ישראל את האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות. מדובר באמנה בינלאומית חשובה ביותר הכוללת הסדרה כוללות ורחבת היקף של זכויות האדם הבסיסיות והייחודיות של אנשים עם מוגבלות. האמנה, אומצה אחרי פעילות פוליטית בינלאומית עניפה של ארגוני זכויות אנשים עם מוגבלות ברחבי העולם, על ידי עצרת האומות המאוחדות בשנת 2006.

עד היום כידוע אין אמנה בינלאומית לזכויות אנשים זקנים. ברם, במסגרת האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות ישנם זכויות רבות הרלבנטיות לזכויות זקנים. לפיכך, לאשרור האמנה על ידי ממשלת ישראל, יכולות להיות השלכות משמעותיות ביותר בישראל גם על זכויותיהם של אנשים זקנים.

לדוגמא, בסעיף 12, תת סעיף 3, נקבע כי:

3. מדינות שהן צדדים תנקוטנה אמצעים הולמים כדי להבטיח לאנשים עם מוגבלויות גישה לתמיכה שהם עשויים להזדקק לה, על מנת לממש את כשרותם המשפטית.

סעיף זה רלבנטי מאוד בהקשר של הליכי אפוטרופסות על זקנים בישראל, אשר במסגרתם זקנים רבים אינם זוכים לייצוג בפני בתי המשפט, וקולם כלל אינו נשמע בטרם ממונים להם אפוטרופסים. מימוש המחוייבות במסגרת האמנה מחייבת לכאורה מינוי ייצוג משפטי לזקנים שנטען כלפיהם שאיבדו את כשירותם בטרם ימנו להם אפוטרופוס.

זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות.

ראוי כי כל העוסקים בתחום זכויות זקנים יתחילו לעשות שימוש בזכויות המוענקות על פי האמנה לאנשים עם מוגבלות, על מנת לקדם גם את זכויותיהם של זקנים הסובלים ממוגבלות.

לנוסח המלא של האמנה, ראו את הקישור הבא:

http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/BB04008F-38DE-4B9C-ACDE-437E7522BCBF/31830/HaamanaHebEng1.pdf

מקומם של סבים וסבתות בטיפול בנכדיהם

מקומם ומעמדם החברתי והחוקי של סבים וסבתות צובר תאוצה על רקע הזדקנות האוכלוסייה ועל רקע השינוי התרבותי והתפיסתי במקומם של סבים וסבתות בכל הנוגע לגידול ולתמיכה בנכדיהם.

דוח חדש של חברת Metlife פרסם נתונים חדשים ועדכניים על סבים וסבתאות בארה"ב.

להלן הקישור לדוח:

https://www.metlife.com/assets/cao/mmi/publications/studies/2012/studies/MMIGrandparentsStudy_WEB.pdf

 

להלן התיאור של ה"סבתא" האמריקנית הממוצעת:

 

The “Average” American Grandparent

The typical grandparent in the study is a grandmother over the age of 65 who has four

grandchildren between the ages of 5 and 17, and while one lives within 50 miles, she

also has at least one living more than 500 miles away. She is retired and most enjoys

communicating with her grandchildren on the phone and rarely sends letters through the

mail. She doesn’t live in a multi-generational household or have grandchildren living with

her, but has several friends who do. She occasionally provides care for her grandchildren

and does so more than her husband. When she does care for her grandchildren, her

primary motivation is that she enjoys it.

She loves to have family celebrations with her grandchildren and enjoys going out to eat

with them when they are together. She sees her older grandchildren mostly at family

celebrations. She knows about Grandparents Day, but her grandchildren don’t do anything

special to celebrate it.

Passing down values to her children and grandchildren is important, and honesty is the

most important value. She actively volunteers in her community at local non-profit

organizations or in her faith-based community. Civic engagement is important to her and

she votes regularly, attends community planning meetings, and occasionally campaigns for

her favored candidate or works at the local polls.

She is more likely to have provided financial assistance to grandchildren than her husband,

and is most likely to buy clothing for grandchildren. She may be giving more due to the

current economic situation, and she prefers to provide smaller gifts over the course of a

lifetime to help meet her grandchildren’s current needs rather than leave them a large sum

after she dies. She rarely gives financial advice to grandchildren, but when she does she

urges them to start saving early and avoid debt. She sometimes urges them to think about

financial security and planning, especially her older grandchildren.

If she worked outside the home, she is more likely to have done so with the purpose of

making a difference in the world than her husband (a value she also hopes will be part of

her legacy for grandchildren). At the same time, making money to support her family was

also very important to her and she wants her grandchildren to remember her for providing

for her family — even in tough times. She has around $150,000 in life insurance (with her

spouse as beneficiary), but is less likely to own most financial products than her husband,

with the exception of long-term care insurance.

She is optimistic about the future for her grandchildren — believing that they will live as

well as she and her husband have because they have access to a good education and have

been instilled with good values and family support. She wants her grandchildren to be selfsufficient,

get a college education, and have good health habits. She generally believes her

children are good parents who provide a strong support for her grandchildren. She is

perhaps a bit partial when it comes to her grandchildren, often seeing them as hard

working, caring, and possessing good personalities…to her they are all beautiful children.

פניה המציאותיות של הגילנות

לא מעט כתבתי בעבר על גילנות. אבל איך זה ניראה במציאות? מה אנשים מרגישים? איך זה בא לידי ביטוי.

ראו המכתב להלן שפורסם אתמול במסגרת מכתבים למערכת של עיתון הארץ. המכתב מדבר בעד עצמו.

(למען ההגינות יצויין כי אינני מכיר את פרטי המקרה ואני פשוט מביא את הדברים ככתבם).

 

 

ערים ידידותיות לזיקנה

הפרוייקט "ערים ידידותיות לזיקנה" Age Friendly Cities הוא פרוייקט בינלאומי רחב ביוזמת ארגון הבריאות הבינלאומי, ה- WHO. נכון להיום כבר יותר ממאה ערים הצטרפו לפרוייקט, ובמסגרת זו הצטרפה לפרוייקט גם העיר חיפה. הפרוייקט מצרף ערים המחוייבות ופעולות ליצירת סביבה פיזית וחברתית המאפשרת ומעצימה את התושבים הזקנים להמשיך ולחיות חיים פעילים ובריאים בקהילתם ובסביבת מגוריהם הטבעיים. מידע נוסף ניתן למצוא באתר האינטרנט הבא:

http://www.agefriendlyworld.org/

 

 

 

 

פג תוקף - מאמר דעה אנטי גילני של מרב מיכאלי

אכן "ריח מהפיכה באויר". ראו מאמר הדעה של מרב מיכאלי בעיתון הארץ, המבטא את ההכרה וההבנה שגילנות איננה שונה במהותה מגזענות או מיננות (סקסיזם).

כעת לא נותר אלא ל"תרגם" את ההבנה הזו גם לשינוי של המציאות בפועל.

פג תוקפם - דעות - הארץ

 

הזדקנות: איזה פחד ! על שיח של הפחדה וקטסטרופה

הזדקנות החברה האנושית איננה קללה. היא גם איננה קטסטרופה. היא בהחלט אתגר חברתי. היא גם הזדמנות. יחד עם זאת בעיתונות הפופולרית, ובשיח הפופוליסטי המתלהם, רבים "נופלים" קורבן לקלות הבלתי נסבלת של שרטוט הזדקנותה של החברה האנושית כמשהו "מפחיד". ראו לדוגמא את הכתבה להלן מדה-מרקר. הכותרת "הגרף המפחיד של העשור" לצד התמונה (של הזקן בכסא גלגלים) והקווים של ה"תחזית" = כולם מנסים לתאר תמונה קודרת ומפחידה.

המציאות כמובן שונה לחלוטין: יחס תלות הוא נתון שאפשר לשחק איתו בקלות (לדוגמא, על ידי שינוי הגיל = למה דווקא גיל 65? האם גיל הפרישה אינו עולה או אינו צפוי לעלות?); גם ברמת המדיניות = למה "זקנים" "תלויים" בצעירים? בעידן של פנסיה מסוג DC (העומדת על מקורות עצמיים) להבדיל מ - DB (שאכן אמורה להיות ממומנת מעבודת הצעירים) יחס התלות מאבד רבות מחשיבותו. לבסוף: האם זקנים אינם תורמים? האם הם אינם תומכים בילדיהם הצעירים? האם הם אינם מתנדבים וממלאים תפקידי חברתיים בעלי עלות כלכלית אדירה (התנדבות, תמיכה לא פורמלית?).

הגיעה הזמן להפסיק את ההתלהמות והגילנות הכרוכה בכותרת מיותרות שכאלה.

לתכנן לאחרי המוות - המימד הדיגיטלי

לרבים מאיתנו יש פייסבוק, דואלים, טוויטר, בלוגים, לינקדאין, ועוד אפליקציות תקשורת וחיברות המבוססות אינטרנט.

מה קורה לכל אלה אחרי שאנחנו מתים? האם הם ממשיכים "לחיות" גם אחרי מותנו? והאם ליורשים שלנו יש אפשרות או "זכות" לעשות בהם ככל העולה על רוחם? ראו הכתבה המעניינת הבאה המדגישה את החשיבות של הצורך - במסגרת התכנון העתידי לקראת הזיקנה ולאחר המוות - לתת את הדעת גם על המימדים הדיגיטליים של חיינו אחרי מותנו.
להלן הקישור:
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1774110

איך מדינת ישראל פוגעת בזכותם של זקנים לבריאות

בימים אלה ניתן פסק דין מהותי בכל הנוגע לזכות לבריאות. בית המשפט העליון קיבל את עתירת קופות החולים אשר במסגרתה התברר כי מדינת ישראל ומשרד האוצר לא עדכנו את תיקצוב קופות החולים בהתאם לעליית מדד הבריאות, ובכך גרמו לשחיקה בפועל של יכולתן של קופות החולים לספק את שירותי הבריאות ללקוחותיהם, והתוצאה היא שתושבי ישראל - בכלל, וזקני ישראל = בפרט, לא קיבלו את השירותים הרפואיים להם הם זכאים ברמה הנדרשת.

ראו הכתבה להלן המתארת את המציאות הקשה בתחום:

הגילנות עדיין מככבת

המאבק נגד הגילנות, ונגד ההשפעה של הסטריאוטיפים סביב גיל כרונולוגי, הוא מאבק חברתי קשה. הקושי לחולל שינוי בתבניות חברתיות מקובעות והיסטוריות איננו קל. ראו לדוגמא הכתבה הבאה, הממחישה עד כמה הפרמטר של גיל עדיין מהווה פרמטר מרכזי בשיקולים של מעסיקים. רק מלמד עד כמה העבודה שלנו עוד רבה בתחום.

תארו לעצמכם עולם בלי שחקניות זקנות?

עולם הגילנות כידוע לכם חוצה גבולות ועולמות תוכן. בית המשפט העליון אישר כי משטרת ישראל יכולה ל"סנן" מתנדבים "זקנים" מעל גיל 72; הוא גם אישר ל"סנן" עובדות סיעוד מעל גיל 70; וגם לא היתה לו בעיה ל"סנן" רופא מעל גיל 76.

ראו את התמונה למטה, ושערו לעצמיכם מה היה קורה אילו בית המשפט העליון בישראל היה "מסנן" גם שחקניות מעל גיל 67.

הקלות הבלתי נסבלת של הדרת מבוגרים - זירת הדעות - דה מרקר

המאבק הציבורי נגד אפליה מטעמי גיל בתעסוקה צובר תאוצה. איך יודעים? אם גם אנשים בעלי משקל במגזר הפרטי תומכים ויוצאים בפומבי נגד התופעה - זה בהחלט סימן חיובי. ראו המאמר הבא בדה-מרקר כראיה לכך:

הקלות הבלתי נסבלת של הדרת מבוגרים - זירת הדעות - דה מרקר TheMarker

הדילמה סביב מס עיזבון: דעה נוספת

הדיון סביב הצדק החברתי בהטלת מס עיזבון עלתה מדרגה בעקבות המחאות של הקיץ האחרון. היו כאלה שאמרו ש"אין צודק יותר" ממס העזבון. לעומתם, יש המתנגדים מסיבות שונות. להלן מאמר דיעה הנותן זווית מבט לאלה המתנגדים להטלת המס. לשיפוטכם.

חובת דיווח לבנקים במקרים של חשד לניצול כלכלי?

הדילמה סביב הטלת חובת דיווח על בנקים במקרים של חשד של ניצול כלכלי כל קשישים הוא דיון לוהט. מחד עומדים אלה הטוענים שלא ייתכן שתחת מעטפת הסודיות הבנקאית בנקים ייתנו את ידם למקרים קיצוניים של ניצול ושוד כלכלי של זקנים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בכוחות עצמם (לדוגמא, במקרים של אלצהיימר או תלות במטפלים). ואכן, בתמיכה לטיעונים אלה ניתן גם למצוא פסקי דין בהם בתי המשפט מצאו בנקים כאחראים ברשלנות אזרחית מקום שהתעלמו ב"אורות אדומים" של ניצול ועושק כלכלי של לקוחות קשישים.

מצד שני, הגבלת חובת הדיווח ללקוחות זקנים בלבד, ו"תיוגם" של קשישים כ"קורבנות", או כ"חסרי ישע" או כמי שאינם מסוגלים לדאוג לעניינהם הכלכלייים בכוחות עצמם, היא ביטוי קלסי לגילנות, ולהבניה חברתית שלילית של הזיקנה.

על רקע דילמה זו, יש לקרוא את הכתבה המעניינת הבאה המתארת את החוק החדש שחוקקה מדינת מרילנד בארה"ב ביחס לחובת דיווח על בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים, במקרים של חשד למקרה של ניצול כלכלי. להלן הקישור:

כתבה על חקיקה אמריקאית

Follow my blog without the GIBRISH

Dear friends,
Many of you have been following my blog - but receiving GIBRISH in the headings.
This is due to the fact the the interface I used was not good enough.
In order to follow the blog's posting without posting - please fill in your email again in the section of the blog which says "follow my blog via email".
I think that this will solve the problem of GIBRISH
Thanks
issi

ספר חדש בנושא זכויות זקנים

לא בכל יום מוציאים לאור ספר חדש בתחום זכויות זקנים. לא בכל יום יוצא לי באופן אישי להיות עורך של ספר בינלאומי העוסק כולו בעתיד תחום המשפט והזיקנה. אז אני שמח לשתף אתכם בהוצאתו לאור של ספר חדש בשם: Beyond elder law: new directions in law and aging

הספר הוא אסופת מאמרים שנכתבו בקשת מגוונת של נושאים מרכזיים לעולם המשפט והזיקנה כגון אפוטרופסות, כשרות משפטית, זכויות אדם, התעללות והזנחה של זקנים, הזכות למות בכבוד ועוד. המחברים באים ממקומות שונים ברחבי העולם (אנגליה, אוסטרליה, בלגיה, ארה"ב, ישראל ועוד) והם באמת מהמובילים בעולם.

להלן הקישור לספר, ואני מאחל לכולנו קריאה מהנה:

ספר חדש בתחום המשפט הוזיקנה

על נרטיבים של התאבדות בזיקנה

אחד לכמה חודשים אנחנו נחשפים בחדשות לאירוע של התאבדות הדדית של זוג זקנים. בדרך כלל הגבר הורג את אשתו ואחרי זה מתאבד, אבל לעיתים שני בני הזוג לוקחים ביחד תרופות ממיתות, או שניהם מתאבדים יחדיו. מה שמעניין אחרי אירועים שכאלה הוא הנרטיבים שעולים בתקשורת, וכן הצידוקים שמשתמשים בהם. האם הם "גיבורים" ואמיצים? האם הם מסכנים ואומללים?

ראו הכתבה הבאה על האירוע האחרון מסוגו. מה שמעניין כמובן הוא נרטיב ה"נטל". זקנים לא רוצים להיות "נטל" על בני משפחותיהם או החברה. השאלה כמובן היא למה אנשים זקנים צריכים לראות עצמם כ"נטל"? ולמה "נטל" הוא בהכרח דבר "רע"? האם ילדים קטנים  - שללא ספק הם "נטל" - נתפסים כדבר רע?

כשליש מבני 65 ומעלה: איננו יודעים כיצד לנהל את הפנסיה - קריירה - דה מרקר TheMarker

בשנים האחרונות מתחוללת לה מהפיכה של ממש בכל הנוגע ליכולתם של אנשים לבחור, לשלוט ולנהל בעצמם את הפנסיה התעסוקתית שלהם. כידוע, הפנסיה התעסוקתי היא הנדבך החשוב ביותר להבטחת הביטחון הסוציאלי של מרבית האנשים בזיקנתם בישראל. ההחלטות וההכרעות שאנחנו עושים (או לא עושים) בתחום זה יקרינו עלינו במישרין בעת שנגיע לזיקנה, במיוחד בשנים המאוחרות יותר שלה. יתרה מכך, טעויות ושגיעות שאנו עושים כיום, לא רק שנשלם עליהם בעוד שנים רבות, אלא שגם כאשר "נגלה" את הטעויות הכלכליות הללו, בדרך כלל נהיה כבר במצב שלא נהיה מסוגלים לתקן זאת ולהחזיר את הגלגל לאחור. ראו את הכתבה הבאה ביחס לסקר החושף את העדר הידע של מרבית הציבור בתחום.

לפיכך, יש צורך בפעולה ממשית לחינוך ציבורי והעלאת המודעות בכל הנוגע לתחום זה.

כשליש מבני 65 ומעלה: איננו יודעים כיצד לנהל את הפנסיה - קריירה - דה מרקר TheMarker

צדק חברתי לזקנים: מאמר דעה של יורם קניוק

בקיץ האחרון דובר רבות בחברה הישראלית אודות הצורך בצדק חברתי.

השאלה כמובן היכן הזדקנים צריכים להיות בצדק חברתי זה?

להלן מאמר דעה שפורסם ב"הארץ" מאת יורם קניוק, ששם בפרספקטיבה את משמעות הדרישה לצדק חברתי על ידי זקנים במדינת ישראל בשנת 2012. לקרוא ולעשות.

הצדק החברתי של הצעירים נטול זקנים או חולים - דעות - הארץ

סטריאוטיפים נגד מבוגרים: מתקשים טכנולוגית - נאמנים לארגון - קריירה - דה מרקר TheMarker

סטריאוטיפים נגד מבוגרים: מתקשים טכנולוגית - נאמנים לארגון - קריירה - דה מרקר TheMarke0r

הצורך בתוכנית אב לאומית בזיקנה

אם למישהו היה ספק עדיין בצורך בתוכנית אב אסטרטגית בתחום הזיקנה, ראו הידיעה העיתונאית בעקבות דוח בנק לאומי בנוגע להזדקנותה של החברה הישראלית (התפרסם בדה-מרקר, ביום 20.3.2012, בעמ' 16):

האם באמת הפנסיה התעסוקתית תשמור לנו על רמת החיים?

הכלי המרכזי לשמירת רמת החיים שלנו בזיקנה הוא הפנסיה התעסוקתית. בעוד שקצבאות הזיקנה והשלמת ההכנסה אמורים למנוע מאיתנו עוני, הרי שהם מספקים רמת בסיסית ומינימאלית ביותר של הכנסה. אם אנחנו רוצים לשמור על רמת החיים - ואיננו בעלי הון ורכוש רב - הרי שהאמצעי החשוב ביותר הוא הפנסיה התעסוקתית אותה אנחנו צוברים במהלך שנות העבודה הרבות. השאלה היא האם באמת קרנות הפנסיה, במיוחד אלה המכונות קרנות הפנסיה ה"חדשות" (שנפתחו אחרי שנת 1995) המבוססת על שיטה של "שיטת הממוצעים" (לא השכר האחרון אלא השכר הממוצע לאורך שנות העבודה), ועל בסיס של DC (כלומר על בסיס ההפרשות בפועל ולא על בסיס זכויות מוגדרות), יכולה אכן להבטיח לנו את רמת החיים לאחר צאתנו לפנסיה. להלן כתבה המתארת כיצד בפועל ככל הניראה יש פער גדול בין הציפיות שלנו ובין מה שקרנות הפנסיה החדשות ישלמו לנו בפועל:

ועוד על הפנסיה של קיבוצניקים מזדקנים

סוגיית זכויותיהם של קיבוצניקים מזדקנים לקבלת פנסיה ראויה כבר זכתה להתייחסות בבלוג זה. המציאות היא שבקיבוצים רבים, במיוחד אלה המכונים "מתחדשים" סובלים זקנים רבים לרמת פנסיה נמוכה ביותר, ללא שום קשר לתרומתם ההיסטורית להתפתחות הקיבוץ שבה הם חיים. למעשה, במקרים רבים, הזקנים משלמים את מחיר ההפרטה, וזוכים להתבונן כיצד הצעירים נהנים מרמת הכנסה גבוהה ביותר, בעוד שהם נאלצים להתקיים מרמת פנסיה בסיסית ביותר. יתר מכך, קיבוצים רבים אינם עומדים בתנאי המינימום הנדרשים על פי התקנות או מוצאים דרכים כיצד בפועל לשחוק זכויותיהם של חברי הקיבוץ הזקנים.

להלן כתבה המתארת באופן חלקי את המציאות בתחום זה כיום:

3.5 מיליארד שקלים של חסרי ישע מנוהלים על ידי אפוטרופוסים ללא פיקוח - משפט ופלילים - הארץ

סוגיית העדר הפיקוח ההולם על אפוטרופסים בכלל, ואפוטרופסים על זקנים חסרי ישע בפרט, זכתה להתייחסות פעמים רבות בדוחות מבקר המדינה. בפועל, הנושא עדיין פרוץ למדי, והמדינה טרם נקטה פעולות של ממש להילחם או להתמודד עם הצורך בפיקוח יעיל ומקצועי לשם הגנה על הקבוצה החלשה ביותר של הזקנים. מאמר תחקיר אודות הכשלים העיקריים בנושא פורסם ביום שישי בעיתון הארץ, ולהלן הקישור למאמר:

3.5 מיליארד שקלים של חסרי ישע מנוהלים על ידי אפוטרופוסים ללא פיקוח - משפט ופלילים - הארץ

האידך גיסא של עבודה בזיקנה

כמי שתומך באופן נלהב בזכותם של זקנים להמשיך ולעבוד בזיקנתם, ראוי להכיר בביקורות וההתנגדויות למגמה זו. להלן מאמר בנדון המשקף ומבטא חלק מהחששות או ההתנגדויות למגמה זו. ראוי בהקשר זה אבל לזכור כל הזמן את ההבדל בין "החופש לעבוד" במשמעות של התנגדות לביטול גיל פרישה ומתן אפשרות למי שרוצה להמשיך לעבוד - להמשיך לעבוד, ובין "הזכות לפנסיה ולביטחון סוציאלי בזיקנה" במובן של מתן אפשרות כלכלית לכל מי שאינו מעוניין ו/או יכול להמשיך לעבוד בזיקנתו, את האפשרות לצאת לגמלאות בצורה מכובדת. קריאה מהנה:

הכתבים והעורכים מדירים זקנים מדי יום ביומו :: ICE.co.il

כתבה מרתקת על הקושי לפרוץ את מחסום הגילנות בתקשורת בכל הנוגע לסיקור העיתונאי והתקשורתי אודות זקנים והתפתחות המידע והידע במדעי הזיקנה:

הכתבים והעורכים מדירים זקנים מדי יום ביומו :: ICE.co.il

על נרטיבים שיפוטיים של זיקנה - מאת עו"ד מיטל סגל רייך

לכבוד הוא לי לשתף אתכם בכתיבתה של עו"ד מיטל סגל-רייך בעקבות פסיקת בית משפט השלום בהרצליה על תיק שולי לכאורה העוסק בתביעה אזרחית נגד משטרת ישראל בגין תקיפה:

      

 אין זו הגדה : בן 46 או בן 54 או בן 60? – הנרטיב הכפוי של הזיקנה

                      בעקבות ת.א. 1831-12-07 בבית משפט השלום בהרצליה

                                                    מיטל סגל-רייך, עו"ד

אדם הוכה על-ידי בלשי משטרת ישראל והגיש תביעה אזרחית. בית המשפט מצא, כי הופעל כנגדו כוח בלתי סביר וחייב את משטרת ישראל בפיצויים בגין נזקיו, שעיקרם כאב וסבל. בפסק דינו, קשר בית המשפט את חומרת המעשים לגילו של האיש.[1] אין בכך חידוש, וכך גם בדין הפלילי - תיקון 26 לחוק העונשין קבע רף ענישה למקרים של תקיפת זקנים (מי שגילו מעל 65) תוך גרימת חבלה של ממש או חבלה חמורה. כן נקבעה בחוק חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה ואף נקבע, כי העונש ירוצה במאסר בפועל, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות.

מבלי להרחיב כאן על סטיגמת המסכנות והחולשה המיוחסת לגיל באמצעות הקישור האמור, פסק הדין מדגים את הנרטיב הגילני הרווח, המייחס תכונות על רקע גיל בלבד. לעתים נדמה, כי ניתן לקרוא שני סיפורים המתקיימים כמעט במקביל. האחד, סיפור המעשה והשני - סיפורה של הזיקנה, כפי שהיא רווחת בדימוי הציבורי. הגיל משמש כאלמנט מעצים, כשכל אחת מדמויות המפתח עושה בנתון הגיל שימוש כדי לחדד את גרסתה. בפסק הדין הדבר בולט מהרגיל, כיוון שבנוסף על השימוש הנרטיבי, גם מצוינים גילאים שונים לאותו תובע, כשהתובע נעשה "צעיר" יותר בגילו או "מבוגר" יותר בגילו – לפי העניין והצורך.

בפסק הדין מתואר התובע כ"מגדל זיתים ומייצר שמן, בן כ- 54". משמע, גם על פי ההגדרה ה"מקובלת", הוא איננו "זקן", שכן אינו בן 65. החיילים, שהינם בשירות חובה, ואשר שירותיהם נשכרו על ידו לצורך ביצוע עבודות חקלאיות בחצרו - מתוארים בפסק הדין כ"נערים צעירים". הסיפור העובדתי רווי תיאורים, ובהם כי "התובע היה מבולבל" וכי "המעצר מבוצע בהכנעה". הבלשים מתוארים כ"מיומנים מיחידה מובחרת" ואילו לתובע לא הייתה "כל יכולת אמיתית לעמוד מנגד". למעט נתונים עובדתיים כמו מקצועו וגילו של התובע, לא תואר דבר אודותיו, לא יכולתו, לא כושרו, לא מצב בריאותו הכללי. למרות זאת, עדיין צוין, כי "די בדחיפה קלה של התובע על מנת לפנות את הדרך". בהעדר כל נתון עובדתי אחר שניתן לייחס לו את ההכנעה והחולשה, התיאורים הללו מיוחסים ישירות לגילו.

מנגד, העד המואשם בלפיתת צווארו של התובע מתאר אותו כאדם חזק, לכאורה על אף גילו. בהיותו מודע לתדמית הגילנית הרווחת, הוא מרגיש צורך להצטדק במישור זה. ניתן להיווכח, שבעדות הבלש האמורה, התובע הינו צעיר, במפתיע, בכשמונה שנים מגילו הנקוב בפתח פסק הדין. וכך ציין העד: "בינתיים לא נגעתי בו, אח"כ כשהוא ניסה להתרומם, מכיוון שהתובע הוא מבוגר בן 46 וחזק, הוא היה מאד נסער ומאד כוחני, ואני אומר שוב שמפאת הכבוד לגיל, הנחתי את ידי הימנית על כתפו השמאלית ולחצתי מלמעלה על מנת למנוע ממנו להתרומם...". מעניין שהעד נהג כבוד, לשיטתו, במי שסבר שהוא בן 46, וזאת מפאת גילו.

ואם לא די בכך, בסיכומם של הדברים, משגרסת התובע כבר נמצאה אמינה, נדרש בית המשפט לשימוש נוסף באלמנט הגיל לחידוד גרסתו. והנה מעניין לקרוא, כיצד הפך התובע לצורך כך למבוגר בשש שנים מגילו הנקוב בתחילת פסק הדין בעת האירוע.

וכך קובע בית המשפט: "מנגד עומד התובע, גבר כבן 60 שאיננו חמוש ואיננו מיומן, וכל שמבקש הוא לדאוג למסור לאביו של הנער את פרטי השוטרים שעצרו את בנו...". בנסיבות אלה נקבע, כי "קשה לי לקבל את הגרסה, כי התובע היווה איום ממשי כלשהו המפריע לביצוע הוצאת העצורים...". בסיכומו של פסק הדין קובע בית המשפט, כי "בנסיבות אלה ונוכח גילו של התובע, אינני יכולה להגיע למסקנה שהופעל כוח סביר בלבד...".

וכך הגיל, אינו רק עוד נתון עובדתי, אלא הוא גם נושא עמו סטיגמות מקובלות ויותר מכך – משמש כאלמנט תיאורי לחיזוק הנטען ביחס לחומרת המעשים. על מנת להעצים את החומרה, בין אם באופן מודע ובין אם לאו, הגיל מקבל "עיגול" כלפי מעלה. על מנת להמעיט בחומרה, הגיל מוקטן והתובע זוכה גם לתיאור "חזק", למען הסר ספק. מבלי להתייחס למהות פסק הדין המפורט והמשכנע, אפוא, לא ניתן להתעלם מהשימוש שנעשה בגיל, נתון שנדמה כי נותק ממהותו העובדתית הטבעית והוא נושא עמו את סיפורו שלו, הנפרד מסיפור המעשה.

בהגדה מסופר, שאמר רבי אלעזר בן עזריה על עצמו "הרי אני כבן שבעים שנה", והפרשנויות הרווחות בהקשר זה הן, כי לא היה בן שבעים, אלא צעיר בימים, אולם שערותיו הלבינו כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות, או כיוון שהרבה ללמוד ולשנות עד שתש כוחו ו"הזקין". הגיל בהקשר זה הוא דימוי, הוא מתאר תכונה ואיננו נתון עובדתי, שכן בגילו היה רבי אלעזר בן שמונה עשרה או אף פחות. המדובר בשימוש נרטיבי בזיקנה, לצורך העצמתו של העניין העובדתי.

אף בסיפור המעשה כאן, התובע בן ה- 54 הוצג לצורך העניין "כבן 60". שימוש תיאורי זה חורג מהסיפור העובדתי. אמנם מדובר באלמנט ספרותי מעניין, אולם ספק אם יש לשימוש מסוג זה מקום בפסק דין.

---

[1] ת.א. 1831-12-07 (בבמ"ש השלום, הרצליה) אברהם יצחק ברגר נ' משטרת ישראל/ מטה ארצי ואח' (ניתן ביום 23.10.11)

אתיקה של ייצוג זקנים

הסוגיה של זהות הלקוח הינה אחת הסוגיות אתיות המרכזיות בתחום ייצוג משפטי של זקנים.

במקרים רבים, הלקוחות הזקנים מגיעים למשרדי עורכי הדין מלווים בילדיהם הבוגרים.

במקרים רבים, ילדיהם הבוגרים מעורבים במישרין בהליכי מתן הייעוץ המשפטי: הם נוכחים בפגישות, הם שואלים שאלות, ולעיתים אם אף אלה המשלמים את שכר הטרחה או מעורבים בקבלת ההחלטות.

השאלה היא מה היא המחויבות האתית של עורכי הדין כלפי הזקן, לעומת כלפי בני משפחתו או צדדים שלישיים נוספים?

בימים אלה פורסם ב"הפרקליט" מאמר חדש של עו"ד מיטל סגל-רייך ושל הח"מ בנדון:

http://hapraklit.co.il/?CategoryID=242

המאמר מציג מספר חלופות למתן מענה לדילמות המתוארות לעיל, וסוקר את הספרות בתחום.

קריאה מהנה.....

איסור אפליה מטעמי גיל במכרזים

רצ"ב הצעת חוק לתיקון חוק המכרזים המציעה להוסיף את איסור האפליה מטעמי גיל במכרזים.

מדובר בהצעת חוק חשובה, המצטרפת לשורה ארוכה של תיקוני חקיקה חדשים יחסית אשר מבקשים לתקן עיוות חקיקתי היסטורי, שבמסגרתו חוקי זכויות אדם שאסרו אפליה, לא כללו בחובם את איסור האפליה מטעמי גיל. יש לקוות כי הכנסת תאמץ ותאשר הצעת חוק זו.

הזקנים ודוח ועדת טרכטנברג

להלן תגובה אמיצה ונכונה על האופן שבו התייחסה ועדת טרכטנברג לזקנים:

ועוד על הרעות של חובת הפרישה

אם מישהו נדרש לראיות נוספות ביחס לחשיבות הענקת חופש הבחירה להמשיך ולעבוד אחרי גיל הפרישה הפורמלי (למי שמעוניין בכך), ראו ממצי המחקר להלן שפורסמו ב"ידיעות אחרונות":

מותה הצפוי והרצוי של חובת הפרישה מעבודה - זירת הדעות - דה מרקר TheMarker

אני ומלחמתי בחובת הפרישה:

מותה הצפוי והרצוי של חובת הפרישה מעבודה - זירת הדעות - דה מרקר TheMarker

הכנס הגרונטולוגי הדו-שנתי של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה

אחת לשנתיים מקיימת האגודה הישראלית לגרונטולוגיה כנס דו-שנתי.

השנה מתקיים הכנס ב-5 ו- 6 למרץ, במרכז הירידים בגני התערוכה בתל אביב.

בכנס השנה יהיה לראשונה מושב שלם ומלא בנושאים העוסקים בזכויות זקנים ובהיבטים משפטיים של העולם הגרונטולוגי..

מומלץ ביותר לכל מי שהנושא קרוב לליבו + יש תעריף מוזל לנרשמים לפני סוף ינואר: