אחד לכמה חודשים אנחנו נחשפים בחדשות לאירוע של התאבדות הדדית של זוג זקנים. בדרך כלל הגבר הורג את אשתו ואחרי זה מתאבד, אבל לעיתים שני בני הזוג לוקחים ביחד תרופות ממיתות, או שניהם מתאבדים יחדיו. מה שמעניין אחרי אירועים שכאלה הוא הנרטיבים שעולים בתקשורת, וכן הצידוקים שמשתמשים בהם. האם הם "גיבורים" ואמיצים? האם הם מסכנים ואומללים?
ראו הכתבה הבאה על האירוע האחרון מסוגו. מה שמעניין כמובן הוא נרטיב ה"נטל". זקנים לא רוצים להיות "נטל" על בני משפחותיהם או החברה. השאלה כמובן היא למה אנשים זקנים צריכים לראות עצמם כ"נטל"? ולמה "נטל" הוא בהכרח דבר "רע"? האם ילדים קטנים - שללא ספק הם "נטל" - נתפסים כדבר רע?
תגובה 1:
יפה נעשה כאן הניסיון לקרוע צוהר רווי אקטואליה לדיון בנושא של "המתה מתוך רחמים".אכן אמור להיות ידוע לנו היטב כי גם המתה שלכאורה מתוארת כפעולה עצמית נעזרת לעיתים די קרובות ב"תליינים לעת מצוא" כמו שמצוי באותו תיאור ידוע של מות שאול (שמואל ב', א:ו'-י"א).ולענ"ד ייתכן מאוד ,כי גם חלק ניכר של ההתאבדויות של זקנים אינם אלא תסמין של "בעתת הזיקנה".
הוסף רשומת תגובה