החברה הישראלית מזדקנת. הישראלים בריאים וחיים יותר, הנשים עצמאיות ומולידות פחות ילדים, והממשלה מביאה לארץ עולים מזדקנים. אלו עובדות סטטיסטיות הידועות ומוכרות לרב, אשר באות גם לידי ביטוי, בין היתר, בהצלחת מפלגות הגימלאים בבחירות, הן ברמה הארצית, והן במספר ערים ורשויות מקומיות. יחד עם זאת, נדמה כי ציבור עורכי הדין בישראל עדיין לא הפנים את המהפיכה הדמוגרפית המתחוללת בחברה הישראלית, ועדיין נמנע, רובו ככולו, מלזהות את תחום המשפט והזיקנה, כתחום עיסוק חשוב ומרכזי. למרות קולות קוראים שנעשו בתחום זה בעבר, בין היתר על ידי מחבר רשימה זו (דורון, י. (2001) השפעת הזדקנותה של החברה הישראלית על מקצוע עריכת הדין. עורך הדין, 26, 52-53), עדיין מועטים הם משרדי עורכי הדין המגדירים עצמם כמשרדים המתמחים בתחום הזיקנה, או המתמקדים במאמצי השיווק וההתמחות המשפטיים שלהם בתחום הלקוחות הזקנים.
אם יש ספק בקרב מי מקוראי רשימה זו בדבר חיוניות הצורך של עורכי הדין להפנות את תשובת ליבם לתחום המשפטי המתפתח והולך של עולם המשפט והזיקנה, ננסה ברשימה קצרה זו לסקור את קשת התחומים החדשניים, הניתנים לאיתור בפסיקה הישראלית של השנים האחרונות, הנוגעים לעולם המשפט והזיקנה. אחד הביטויים הבולטים לחדשנות, ולפוטנציאל של תרומת הזדקנות החברה הישראלית לפיתוח המשפטי בישראל, הוא בסכסוכים הנדונים בבתי המשפט, אשר לא היו מובאים בעבר בפני המערכת המשפטית.
תחום ראשון שמתפתח במהירות במשפט הישראלי הוא תחום דיני החוזים במערכות המוסדיות ובמסגרות הדיור החדשות לזקנים. מאז פסק הדין התקדימי בפרשת עיזבון המנוחה הינדה מלגרום (רע"א 1185/97, עיזבון המנוחה הינדה מילגרום ז"ל נ. משען), שבו בית המשפט העליון הניח את העדנים לדיני החוזים האחידים החלים על מסגרות הדיור לזקנים, מתפתח והולך בישראל גוף פסיקה תקדימי וחדשני בכל הנוגע לתכנים המהותיים הלגיטימיים שבין זקנים ובין בעלי מערכות דיור לזקנה. בין היתר, ניתן לציין בהקשר זה לדוגמא פסק דין חדשני, בפרשת קסל (ת"א 1984/04 קסל נ' מלון עדן נהריה בע"מ ניתן ביום 7.5.2006 בבית משפט השלום בחדרה בידי כב' הש' ח. שרעבי). בפרשה זו מדובר היה על תביעה שבחנה את תוקפו של הסכם שנחתם ביום 20.2.2001 בין הנתבעים ובין המנוחה ז"ל, על-פיו המנוחה שילמה לנתבעים סך של 530,000 ₪ תמורת אפשרות להמשיך ולשהות בבית אבות שבבעלותם ובניהולם. החוזה נחתם כאמור בין הצדדים ביום 20.2.01, והמנוחה הלכה לעולמה ביום 27.3.01, כ- 5 שבועות לאחר חתימת החוזה. התובעים, יורשיה של המנוחה, טענו כמובן כי החוזה נחתם ע"י המנוחה בתנאי עושק, השפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים, תוך עשיית עושר שלא במשפט. מאידך, הנתבעים טענו כי המנוחה חתמה על החוזה בדעה צלולה, בהכרה, תוך הבנת החוזה ותוך קניית סיכון מקובלת בהסכמים מסוג זה. בית המשפט שבחן את העובדות והטענות המשפטיות שהובאו בפניו דחה את תביעת התובעים. לנוכח חוות הדעת הרפואיות ושאר המסמכים שהוצגו בפניו קבע בית המשפט כי עובר לחתימתה על החוזה היתה המנוחה בכושר פיזי ומנטלי תקין יחסית לגילה, ויתכן אף שברמה הגבוהה יחסית לגילה. לנוכח כל אלה, בית המשפט קבע שהמנוחה חתמה על החוזה בדעה צלולה, מתוך בחירה חופשית, ולא עקב ניצול מצוקתה או חולשתה השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונה ע"י הנתבעים. הוסיף בית המשפט וקבע כי נכון הוא שבחוזים מסוג אלה ניתן לדעת רק בדיעבד אם הפסידו יורשיה על-פי דין בחתימתה על החוזה. אולם, כאמור, אין זו אלא חוכמה לדעת לאחר מעשה ובדיעבד, וזה הסיכון שנוטל מי שחותם על חוזה מהסוג הזה. זו גם הסיבה שבחתימתה על החוזה שיחררה המנוחה את הנתבעים מלהחזיר סכום כלשהו מתוך הכספים הנ"ל לעזבונה ו/או ליורשיה וזאת ללא קשר למועד פטירתה.
תחום שני שראוי להפנות את תשומת הלב הוא בתחום דיני העבודה והאפליה מטעמי גיל. גם כאן, מאז פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון בפרשת רקנט (דנג"צ 4191/97, רקנט נ. ביה"ד הארצי לעבודה), ניכרת עליה (אם כי איטית) של תביעות לבתי הדין לעבודה אשר נסובים סביב עילת האפליה מטעמי גיל, בהקשר של עובדים מבוגרים אשר פוטרו ממקום עבודתם בשל זיקנתם. בהקשר זה ראוי לדוגמא לציין את פסק הדין בפרשת וינטארוב (עב' 1614/03 (תל- אביב) דויד וינטראוב נ. איבריה ליניאס איריאס דה אספניה פס"ד ניתן ביום 6.12.05 בבית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו, ע"י כב' הש' אילן איטח). התובע יליד 1939 פוטר ע"י הנתבעת במהלך שנת 2003 אז היה בן למעלה מ- 63. התובע עבד אצל הנתבעת כ – 20 שנה. התובע פנה אל ביהמ"ש בתביעה המתבססת על הטענה כי פיטוריו נעשו שלא כדין והעילה לפיטוריו נעוצה בגילו. בית הדין קבע בהתאם לסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988, כי משהוגשה תובענה בגין הפרת הוראות סעיף 2 לחוק האמור נטל הראיה יעבור אל הנתבעת המעסיקה להוכיח כי התובע לא פוטר מטעמי גיל, כל זאת שכן במעמד פיטוריו הודיע לו המנכ"ל בפניו כי בין יתר השיקולים שהביא לפיטורים עמד גילו, במיוחד לאור מדיניות הנתבעת בדבר פרישה מוקדמת של עובדים בגיל 58. לאחר שקילת העדויות, בית הדין קבע שהנתבעת לא עמדה בנטל הראיה ולא הוכיחה בפניו כי התובע פוטר שלא מטעמי גיל. על כן ביהמ"ש פסק לטובת התובע לא רק פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק בסך 125,00 ₪ אלא בנוסף גם חייב את הנתבעת ליתן לתובע הטבת "כרטיס גמלאי" המזכה אותו בהטבות של גמלאי הנתבעת.
תחום שלישי אשר מתפתח במהירות יחד עם הזדקנות החברה בישראל הוא תחום דיני המשפחה, כל זאת בקשת מגוונת של הקשרים של חיי המשפחה של הורים או בני זוג מזדקנים. הקשר משפטי מרתק אחד הוא מערך זכויותיהם החוקיות של סבים וסבתות בכל הנוגע לזכויות הביקור והקשר עם נכדיהם, כל זאת בעקבות מצבים כדוגמת גירושין, או חו"ח מות הבן או הבת, אשר להם ילדים קטינים (הנכדים). כך לדוגמא, בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 1900/06 בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, ניתן ביום 29.10.06 בידי כב' הש' א. אלון) מדובר היה בתביעת סבתא לקביעת הסדרי ראיה עם נכדתה מבנה המנוח אשר נספה בתאונת דרכים. הילדה כבת שנה וארבעה חודשים התייתמה מאביה. הסבתא הגישה תביעתה לקביעת הסדרי ראיה היות והאלמנה סירבה לקיים קשר בין הסבתא לנכדתה. האלמנה הפסיקה את הביקורים בעת שנודע לה כי המנוח נישל אותה ואת ביתם בצוואתו. בית המשפט קבע שיש להורות על ביקורים בין היתומה לסבתה כבר עתה, בניגוד לעמדת התסקיר של פקידת הסעד, וללא קשר להליכים המתקיימים בענייני הרכוש ותוקפה של הצוואה. בית המשפט קבע כי לסבתא קיימת זכות בדין לקיים קשר עם נכדתה. יתרה מכך,זכותה של הנכדה ליהנות מאהבת משפחת המנוח ותשומת הלב שהם מפגינים כלפיה, שכן קשר זה יתרום להתפתחותה התקינה ולסיפוק צרכיה הרגשיים.
בהקשר היחסים המשפחתיים בזיקנה, תחום נוסף שזוכה להתעוררות פסיקתית הוא תחום הזכאות הפנסיונית בקשת מגוונת של הקשרים. כך לדוגמא, בפרשת עזבון המנוח ז"ל (ע"מ 307/06 עזבון המנוח ז"ל נגד אלמונית, ניתן על ידי כב' הש' י' כהן ביום 1.5.06 בבית המשפט המחוזי בחיפה), מדובר היה על מנוח ומשיבה שהיו נשואים 36 שנה. המנוח עבד בחייו וצבר זכויות בקרן פנסיה – "קרן מקפת". לאחר 36 שנות נישואים התגרשו בני הזוג. המנוח נישא בשנית ונפטר כעבור 3 שנים ממועד הגירושים. בהסכם הגירושים הסדירו בני הזוג את זכותה של הגרושה לקבל חלק מתשלומי הפנסיה שעתיד היה המנוח לקבל מקרן מקפת, ברם לאחר מותו שילמה קרן הפנסיה (המשיבה) את פנסיית השאירים לאלמנת המנוח ולא לגרושתו. בבית המשפט המחוזי, במסגרת ערעור על פסק הדין של ביה"מ לענייני משפחה, נקבע שהגרושה איננה שאירה של המנוח. בית המשפט קבע כי אלמנתו, גם אם הייתה נשואה לו פחות משנה אחת, היא אלמנת המנוח שהרי הייתה אשתו במועד פטירתו והיא מקיימת את הגדרת "שאירים" שבתקנון הקרן. יתרה מכך, הזכות לפנסיית שאירים לא הייתה איפוא חלק מזכויותיו של המנוח בחייו, לו הייתה רק הזכות לתשלומי פנסיה. הזכות לפנסיית שאירים שמורה רק לשאירי המנוח והיא אלמנתו ועל כן המנוח לא יכול היה לגרוע מזכויותיה של אלמנתו. לכן נפסק כי הגרושה אינה זכאית לתשלומי פנסיית השאירים והזכות לקבלת גמלה זו שמורה לאלמנת המנוח, שהייתה אשתו במועד פטירתו.
לבסוף, חשוב להזכיר את מכלול כלי התכנון המשפטיים לקראת זיקנה, אשר מתפתחים והולכים במשפט הישראלי (וראו ביתר הרחבה אצל דורון, י. וגל. ע, (2003). משפט מניעה וזיקנה: כלי תכנון משפטיים בזקנה. המשפט, 16, 36-45). הכוונה לא רק לתחום הצוואות, אשר במסגרתן אדם יכול לתכנן את אשר ייעשה ברכושו לאחר מותו, אלא לקשת מסמכים בתחום הרפואי, כדוגמת ייפוי כוח לפי סעיף 16 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, או מסמך הנחיות רפואיות מקדימות, מכוח חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, (חוק שזה מקרוב נכנס לתוקף), או פשוט מסמך ייפוי כוח כלכלי, הקובע מפורשות כי ייפוי הכוח יעמוד בתוקפו גם במידה ותיגרע כשירותו המשפטית של השולח. בהקשר זה חשוב גם להזכיר גם את הגידול בהיקף השימוש בהסכמי יחסי ממון בין בני זוג הנכנסים לזוגיות שניה בגיל המאוחר בעקבות התאלמנות או גירושין. למשפט תפקיד חשוב ביצירת מנגנונים אשר ביכולתם למנוע וליישב סכסוכים בגיל הזיקנה, כל זאת באמצעות חשיבה ותכנון מראש, ולעורכי הדין תפקיד חשוב בעידוד והטמעת כלי תכנון אלה בקרב ציבור המבוגרים בישראל.
הדוגמאות המפרטות לעיל הן בבחינת "קצה הקרחון" השיפוטי של תחומים משפטיים חדשים המובאים בשנים האחרונות לפתחם של בתי המשפט. פסקי דין אלה ממחישים עד כמה הזדקנות החברה הישראלית מציבה אתגר והזדמנות בפני ציבור עורכי הדין ועולם המשפט הישראלי. ארגונים ועמותות משפטיות כדוגמת עמותת המשפט בשירות הזיקנה (www.elderlaw.org.il) הפועלת לקידום זכויות הזקנים באמצעים משפטיים, עמותת יד-ריבה המעניקה ייעוץ וסיוע משפטי לזקנים במסגרת עמותת יד-שרה, ועמותת כן לזקן הפועלת כאומבוסמן לזכויות הזקנים, מהוות סנוניות ראשונות לגופים המנצלים את עולם החוק והמשפט לשינוי חברתי במעמדם של הזקנים בישראל. גם בפקולטאות למשפטים מתחולל שינוי, כאשר גם בחיפה וגם ברמת-גן כבר ניתנים קורסים ספציפיים בתחום זכויותיהם של הזקנים במשפט בישראלי. נדמה לפיכך שהגיע העת שגם עורכי הדין הפרטיים בישראל ירימו את האתגר החברתי הכרוך עם הזדקנות החברה הישראלית, וירתמו להטמעת הידע, והענקת סינגור וייצוג ללקוחות מזדקנים בקשת מתרחבת והולכת של תחומי משפט בהם הם יכולים להיעזר.
אם יש ספק בקרב מי מקוראי רשימה זו בדבר חיוניות הצורך של עורכי הדין להפנות את תשובת ליבם לתחום המשפטי המתפתח והולך של עולם המשפט והזיקנה, ננסה ברשימה קצרה זו לסקור את קשת התחומים החדשניים, הניתנים לאיתור בפסיקה הישראלית של השנים האחרונות, הנוגעים לעולם המשפט והזיקנה. אחד הביטויים הבולטים לחדשנות, ולפוטנציאל של תרומת הזדקנות החברה הישראלית לפיתוח המשפטי בישראל, הוא בסכסוכים הנדונים בבתי המשפט, אשר לא היו מובאים בעבר בפני המערכת המשפטית.
תחום ראשון שמתפתח במהירות במשפט הישראלי הוא תחום דיני החוזים במערכות המוסדיות ובמסגרות הדיור החדשות לזקנים. מאז פסק הדין התקדימי בפרשת עיזבון המנוחה הינדה מלגרום (רע"א 1185/97, עיזבון המנוחה הינדה מילגרום ז"ל נ. משען), שבו בית המשפט העליון הניח את העדנים לדיני החוזים האחידים החלים על מסגרות הדיור לזקנים, מתפתח והולך בישראל גוף פסיקה תקדימי וחדשני בכל הנוגע לתכנים המהותיים הלגיטימיים שבין זקנים ובין בעלי מערכות דיור לזקנה. בין היתר, ניתן לציין בהקשר זה לדוגמא פסק דין חדשני, בפרשת קסל (ת"א 1984/04 קסל נ' מלון עדן נהריה בע"מ ניתן ביום 7.5.2006 בבית משפט השלום בחדרה בידי כב' הש' ח. שרעבי). בפרשה זו מדובר היה על תביעה שבחנה את תוקפו של הסכם שנחתם ביום 20.2.2001 בין הנתבעים ובין המנוחה ז"ל, על-פיו המנוחה שילמה לנתבעים סך של 530,000 ₪ תמורת אפשרות להמשיך ולשהות בבית אבות שבבעלותם ובניהולם. החוזה נחתם כאמור בין הצדדים ביום 20.2.01, והמנוחה הלכה לעולמה ביום 27.3.01, כ- 5 שבועות לאחר חתימת החוזה. התובעים, יורשיה של המנוחה, טענו כמובן כי החוזה נחתם ע"י המנוחה בתנאי עושק, השפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים, תוך עשיית עושר שלא במשפט. מאידך, הנתבעים טענו כי המנוחה חתמה על החוזה בדעה צלולה, בהכרה, תוך הבנת החוזה ותוך קניית סיכון מקובלת בהסכמים מסוג זה. בית המשפט שבחן את העובדות והטענות המשפטיות שהובאו בפניו דחה את תביעת התובעים. לנוכח חוות הדעת הרפואיות ושאר המסמכים שהוצגו בפניו קבע בית המשפט כי עובר לחתימתה על החוזה היתה המנוחה בכושר פיזי ומנטלי תקין יחסית לגילה, ויתכן אף שברמה הגבוהה יחסית לגילה. לנוכח כל אלה, בית המשפט קבע שהמנוחה חתמה על החוזה בדעה צלולה, מתוך בחירה חופשית, ולא עקב ניצול מצוקתה או חולשתה השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונה ע"י הנתבעים. הוסיף בית המשפט וקבע כי נכון הוא שבחוזים מסוג אלה ניתן לדעת רק בדיעבד אם הפסידו יורשיה על-פי דין בחתימתה על החוזה. אולם, כאמור, אין זו אלא חוכמה לדעת לאחר מעשה ובדיעבד, וזה הסיכון שנוטל מי שחותם על חוזה מהסוג הזה. זו גם הסיבה שבחתימתה על החוזה שיחררה המנוחה את הנתבעים מלהחזיר סכום כלשהו מתוך הכספים הנ"ל לעזבונה ו/או ליורשיה וזאת ללא קשר למועד פטירתה.
תחום שני שראוי להפנות את תשומת הלב הוא בתחום דיני העבודה והאפליה מטעמי גיל. גם כאן, מאז פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון בפרשת רקנט (דנג"צ 4191/97, רקנט נ. ביה"ד הארצי לעבודה), ניכרת עליה (אם כי איטית) של תביעות לבתי הדין לעבודה אשר נסובים סביב עילת האפליה מטעמי גיל, בהקשר של עובדים מבוגרים אשר פוטרו ממקום עבודתם בשל זיקנתם. בהקשר זה ראוי לדוגמא לציין את פסק הדין בפרשת וינטארוב (עב' 1614/03 (תל- אביב) דויד וינטראוב נ. איבריה ליניאס איריאס דה אספניה פס"ד ניתן ביום 6.12.05 בבית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו, ע"י כב' הש' אילן איטח). התובע יליד 1939 פוטר ע"י הנתבעת במהלך שנת 2003 אז היה בן למעלה מ- 63. התובע עבד אצל הנתבעת כ – 20 שנה. התובע פנה אל ביהמ"ש בתביעה המתבססת על הטענה כי פיטוריו נעשו שלא כדין והעילה לפיטוריו נעוצה בגילו. בית הדין קבע בהתאם לסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988, כי משהוגשה תובענה בגין הפרת הוראות סעיף 2 לחוק האמור נטל הראיה יעבור אל הנתבעת המעסיקה להוכיח כי התובע לא פוטר מטעמי גיל, כל זאת שכן במעמד פיטוריו הודיע לו המנכ"ל בפניו כי בין יתר השיקולים שהביא לפיטורים עמד גילו, במיוחד לאור מדיניות הנתבעת בדבר פרישה מוקדמת של עובדים בגיל 58. לאחר שקילת העדויות, בית הדין קבע שהנתבעת לא עמדה בנטל הראיה ולא הוכיחה בפניו כי התובע פוטר שלא מטעמי גיל. על כן ביהמ"ש פסק לטובת התובע לא רק פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק בסך 125,00 ₪ אלא בנוסף גם חייב את הנתבעת ליתן לתובע הטבת "כרטיס גמלאי" המזכה אותו בהטבות של גמלאי הנתבעת.
תחום שלישי אשר מתפתח במהירות יחד עם הזדקנות החברה בישראל הוא תחום דיני המשפחה, כל זאת בקשת מגוונת של הקשרים של חיי המשפחה של הורים או בני זוג מזדקנים. הקשר משפטי מרתק אחד הוא מערך זכויותיהם החוקיות של סבים וסבתות בכל הנוגע לזכויות הביקור והקשר עם נכדיהם, כל זאת בעקבות מצבים כדוגמת גירושין, או חו"ח מות הבן או הבת, אשר להם ילדים קטינים (הנכדים). כך לדוגמא, בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 1900/06 בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, ניתן ביום 29.10.06 בידי כב' הש' א. אלון) מדובר היה בתביעת סבתא לקביעת הסדרי ראיה עם נכדתה מבנה המנוח אשר נספה בתאונת דרכים. הילדה כבת שנה וארבעה חודשים התייתמה מאביה. הסבתא הגישה תביעתה לקביעת הסדרי ראיה היות והאלמנה סירבה לקיים קשר בין הסבתא לנכדתה. האלמנה הפסיקה את הביקורים בעת שנודע לה כי המנוח נישל אותה ואת ביתם בצוואתו. בית המשפט קבע שיש להורות על ביקורים בין היתומה לסבתה כבר עתה, בניגוד לעמדת התסקיר של פקידת הסעד, וללא קשר להליכים המתקיימים בענייני הרכוש ותוקפה של הצוואה. בית המשפט קבע כי לסבתא קיימת זכות בדין לקיים קשר עם נכדתה. יתרה מכך,זכותה של הנכדה ליהנות מאהבת משפחת המנוח ותשומת הלב שהם מפגינים כלפיה, שכן קשר זה יתרום להתפתחותה התקינה ולסיפוק צרכיה הרגשיים.
בהקשר היחסים המשפחתיים בזיקנה, תחום נוסף שזוכה להתעוררות פסיקתית הוא תחום הזכאות הפנסיונית בקשת מגוונת של הקשרים. כך לדוגמא, בפרשת עזבון המנוח ז"ל (ע"מ 307/06 עזבון המנוח ז"ל נגד אלמונית, ניתן על ידי כב' הש' י' כהן ביום 1.5.06 בבית המשפט המחוזי בחיפה), מדובר היה על מנוח ומשיבה שהיו נשואים 36 שנה. המנוח עבד בחייו וצבר זכויות בקרן פנסיה – "קרן מקפת". לאחר 36 שנות נישואים התגרשו בני הזוג. המנוח נישא בשנית ונפטר כעבור 3 שנים ממועד הגירושים. בהסכם הגירושים הסדירו בני הזוג את זכותה של הגרושה לקבל חלק מתשלומי הפנסיה שעתיד היה המנוח לקבל מקרן מקפת, ברם לאחר מותו שילמה קרן הפנסיה (המשיבה) את פנסיית השאירים לאלמנת המנוח ולא לגרושתו. בבית המשפט המחוזי, במסגרת ערעור על פסק הדין של ביה"מ לענייני משפחה, נקבע שהגרושה איננה שאירה של המנוח. בית המשפט קבע כי אלמנתו, גם אם הייתה נשואה לו פחות משנה אחת, היא אלמנת המנוח שהרי הייתה אשתו במועד פטירתו והיא מקיימת את הגדרת "שאירים" שבתקנון הקרן. יתרה מכך, הזכות לפנסיית שאירים לא הייתה איפוא חלק מזכויותיו של המנוח בחייו, לו הייתה רק הזכות לתשלומי פנסיה. הזכות לפנסיית שאירים שמורה רק לשאירי המנוח והיא אלמנתו ועל כן המנוח לא יכול היה לגרוע מזכויותיה של אלמנתו. לכן נפסק כי הגרושה אינה זכאית לתשלומי פנסיית השאירים והזכות לקבלת גמלה זו שמורה לאלמנת המנוח, שהייתה אשתו במועד פטירתו.
לבסוף, חשוב להזכיר את מכלול כלי התכנון המשפטיים לקראת זיקנה, אשר מתפתחים והולכים במשפט הישראלי (וראו ביתר הרחבה אצל דורון, י. וגל. ע, (2003). משפט מניעה וזיקנה: כלי תכנון משפטיים בזקנה. המשפט, 16, 36-45). הכוונה לא רק לתחום הצוואות, אשר במסגרתן אדם יכול לתכנן את אשר ייעשה ברכושו לאחר מותו, אלא לקשת מסמכים בתחום הרפואי, כדוגמת ייפוי כוח לפי סעיף 16 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, או מסמך הנחיות רפואיות מקדימות, מכוח חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, (חוק שזה מקרוב נכנס לתוקף), או פשוט מסמך ייפוי כוח כלכלי, הקובע מפורשות כי ייפוי הכוח יעמוד בתוקפו גם במידה ותיגרע כשירותו המשפטית של השולח. בהקשר זה חשוב גם להזכיר גם את הגידול בהיקף השימוש בהסכמי יחסי ממון בין בני זוג הנכנסים לזוגיות שניה בגיל המאוחר בעקבות התאלמנות או גירושין. למשפט תפקיד חשוב ביצירת מנגנונים אשר ביכולתם למנוע וליישב סכסוכים בגיל הזיקנה, כל זאת באמצעות חשיבה ותכנון מראש, ולעורכי הדין תפקיד חשוב בעידוד והטמעת כלי תכנון אלה בקרב ציבור המבוגרים בישראל.
הדוגמאות המפרטות לעיל הן בבחינת "קצה הקרחון" השיפוטי של תחומים משפטיים חדשים המובאים בשנים האחרונות לפתחם של בתי המשפט. פסקי דין אלה ממחישים עד כמה הזדקנות החברה הישראלית מציבה אתגר והזדמנות בפני ציבור עורכי הדין ועולם המשפט הישראלי. ארגונים ועמותות משפטיות כדוגמת עמותת המשפט בשירות הזיקנה (www.elderlaw.org.il) הפועלת לקידום זכויות הזקנים באמצעים משפטיים, עמותת יד-ריבה המעניקה ייעוץ וסיוע משפטי לזקנים במסגרת עמותת יד-שרה, ועמותת כן לזקן הפועלת כאומבוסמן לזכויות הזקנים, מהוות סנוניות ראשונות לגופים המנצלים את עולם החוק והמשפט לשינוי חברתי במעמדם של הזקנים בישראל. גם בפקולטאות למשפטים מתחולל שינוי, כאשר גם בחיפה וגם ברמת-גן כבר ניתנים קורסים ספציפיים בתחום זכויותיהם של הזקנים במשפט בישראלי. נדמה לפיכך שהגיע העת שגם עורכי הדין הפרטיים בישראל ירימו את האתגר החברתי הכרוך עם הזדקנות החברה הישראלית, וירתמו להטמעת הידע, והענקת סינגור וייצוג ללקוחות מזדקנים בקשת מתרחבת והולכת של תחומי משפט בהם הם יכולים להיעזר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה