חובת האפוטרופוס הכללי

רבות כבר נכתב על הקלות הבלתי נסבלת שבה ממנים אפוטרופסים על קשישים בישראל. אחת הבעיות המוכרות בתחום היא לא זו בלבד שבקלות יתרה ממנים אפוטרופוס על אדם זקן, אלא שלאחר המינוי, רמת המעקב ,הפיקוח וההכשרה היא מינימאלית.
בימים אלה ניתן פסק דין מעניין בסוגיית האחריות המשפטית של האפוטרופוס הכללי על אפוטרופסים (ת.א. 5308/05 בית משפט השלום בירושלים, השופט אברהם רובין, בענין פריד יהודה ואח' נ. האפוטרופוס הכללי). סיפור המעשה נוגע לאח ואחות ששימשו כאפוטרופסים על קרובת משפחתם ששהתה בבית אבות בחיפה.
במסגרת תפקידם כאפוטרופסים, אישרו מתן טיפולים הוליסטיים, בשווי כספי ניכר, ודיווחו על כך בדיווח השנתי לאפוטרופוס הכללי. רק בדיעבד, הודיע להם האפוטרופוס הכללי כי עליהם לקבל אישור בית המשפט להוצאה, ולאחר שבדיעבד, בית המשפט לענייני משפחה לא אישר את ההוצאה וחייב את האפוטרופסים להשיב הכספים - תבעו האפוטרופסים את האפוטרופוס הכללי.
חשיבות פסק הדין בעניינו היא כי בית המשפט קבע כי אכן האפוטרופוס הכללי חב חובת זהירות כלפי אפוטרופסים. כדברי בית המשפט, תפקידו של האפוטרופוס הכללי היא לא רק לפקח על האפוטרופסים אלא להנחות, להכווין, ולהדריך את האפוטרופסים. במקרה דנן, האפוטרופוס הכללי התרשל בתפקידו שעה שבעת הגשת הפרטה על ידי האפוטרופסים לא התריע בפניהם שהם נוהגים שלא כראוי. הגם שבסופו של יום בית המשפט קבע כי גם לתובעים היה "אשם תורם" בשיעור משמעותי - עצם ההכרה באחריות האפוטרופוס הכללי היא תקדימית וחשובה.