ילדה קטינה הלכה לעולמה. הוריה מבקשים לשרוף את גופתה. הדבר נודע לחברת הקדישא וזו מזדרזת לרוץ לבית המשפט ולהגיש את התנגדותה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא גדעון גינת) (בש"א 6082/08) דחה את התנגדות חברת הקדישא. קובע בית המשפט כך: "החלטות בקשר לטיפול בגופתו של נפטר צריכות להתקבל ע"י החוג המשפחתי המצומצם של בן הזוג, ילד, הורה, אח ואחות. רק לאלה מעמד בנושא האמור. בעניינו, החוג המשפחתי המצומצם של המנוחה, החליט בנושא אופן הטיפול בגופה ואין הוראה בדין המאפשרת לבית המשפט להתערב בהחלטה זו." בעקבות החלטה זו המשפחה הגשימה את רצונה ושרפה את גופת הבת.
יש בכך מסר שיפוטי רחב יותר: זכותינו לבחור לעצב את הליכי הקבורה שלנו, ובהנחה שהמשפחה הקרובה לנו תכבד את רצוננו, אנו גם יכולים לבקש מראש ולהבטיח כי גופתינו תישרף ולא תיקבר - אם כך אנו רוצים וכך אנו מעדיפים.
למרות שבאופן אישי טקס הקבורה היהודי והתפיסה הבסיסית של "מעפר באת ואל עפר תשוב" נראה לי מאוד - עדיין אני סבור כי זכותו של כל אדם לבחור, אם הוא רוצה בכך, שגופתו תישרף.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה