על תרומת הגופה למדע

למי שהיה ספק בחשיבות התכנון מראש ועיגון הרצונות של היחיד במסגרת משפטית מחייבת - בא סיפורה של גב' ציפורה כרמלי וחזר וחיזק את הצורך לא להשאיר דברים שחשובים לנו - ללא תכנון מראש.
גב' כרמלי ביקשה לפני מותה כי גופתה תעבור לאוניברסיטת תל אביב - כתרומה למען המדע.
ואולם, לאחר מותה, בעוד שביתה ביקשה למלא את בקשתה ורצונה, פנה בנה לארגון זק"א והחל לנהל מאבק משפטי לקבור את אימו תוך הפרת בקשתה ורצונה.
כפי שדווח ב- YNET בית המשפט דחה את דרישת הבן וקבע כי יש לכבד את רצונה של גב' כרמלי.
אין ספק כי אילולי הביעה גב' כרמלי את רצונה הברור לפני מותה לא ניתן היה לכבד את רצונה.
לפיכך, כל מי שחשוב לו להסדיר לא רק את סידורי לוויתו, תרומת איבריו, או תרומת גופו לאחר מותו - אלא גם כל מי שחשוב לו להסדיר ולקבוע מראש כיצד יטופל בשלבים הסופיים לחייו בעת היותו לא כשיר - מוטב לו להכין מראש את המסמכים המשפטיים שיבטיחו את קיום רצונו - בעוד מועד.

על צוואה באינטרנט

השינויים הטכנולוגיים מביאים עימם לבתי המשפט שאלות משפטיות מעניינות. זה מקרוב ניתנה החלטה על ידי הרשם לענייני צוואות (הרשם יוסף זילביגר, תיק מס' 104555) בשאלה המשפטית האם מסמך שהודפס דרך האינטרנט הוא צוואה כדין. אחת מצורות הצוואה המוכרות היא צוואה בכתב. הפונה ביקש לפסוק כי "בכתב" המשמעות גם בכל דרך אחרת – לרבות גם כתיבתה במחשב ושליחתה באינטרנט.
הרשם דחה את הבקשה תוך קביעה כי כאשר מדובר ב"צוואה בכתב" (בשונה מצוואה בפני עדים או בפני רשות) מדובר על כתב יד דווקא. ולפיכך, הגם שכותרת המסמך היתה "צוואה" שייתכן ומביעה את רצונו, לא ניתן מבחינה חוקית לאשר את הצוואה שכן אינה עומדת בדרישות הצורניות הבסיסיות הנדרשות על פי החוק.
פסיקה זו מצטרפת לפסיקות נוספות אשר דחו, לדוגמא, צוואה אשר הוקלטה בקלטת וידאו. ברוח דברים דומה גם ניתן להניח שהקלטה של צוואה ב- You Tube גם היא לא תחשב כצוואה תקיפה.
אכן ההחלטה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ועם הפסיקות הקודמות של בתי המשפט. השאלה הנשאלת היא האם לא הגיעה העת לשקול התאמת החוק למציאות הטכנולוגית המשתנה?

חובת האפוטרופוס הכללי

רבות כבר נכתב על הקלות הבלתי נסבלת שבה ממנים אפוטרופסים על קשישים בישראל. אחת הבעיות המוכרות בתחום היא לא זו בלבד שבקלות יתרה ממנים אפוטרופוס על אדם זקן, אלא שלאחר המינוי, רמת המעקב ,הפיקוח וההכשרה היא מינימאלית.
בימים אלה ניתן פסק דין מעניין בסוגיית האחריות המשפטית של האפוטרופוס הכללי על אפוטרופסים (ת.א. 5308/05 בית משפט השלום בירושלים, השופט אברהם רובין, בענין פריד יהודה ואח' נ. האפוטרופוס הכללי). סיפור המעשה נוגע לאח ואחות ששימשו כאפוטרופסים על קרובת משפחתם ששהתה בבית אבות בחיפה.
במסגרת תפקידם כאפוטרופסים, אישרו מתן טיפולים הוליסטיים, בשווי כספי ניכר, ודיווחו על כך בדיווח השנתי לאפוטרופוס הכללי. רק בדיעבד, הודיע להם האפוטרופוס הכללי כי עליהם לקבל אישור בית המשפט להוצאה, ולאחר שבדיעבד, בית המשפט לענייני משפחה לא אישר את ההוצאה וחייב את האפוטרופסים להשיב הכספים - תבעו האפוטרופסים את האפוטרופוס הכללי.
חשיבות פסק הדין בעניינו היא כי בית המשפט קבע כי אכן האפוטרופוס הכללי חב חובת זהירות כלפי אפוטרופסים. כדברי בית המשפט, תפקידו של האפוטרופוס הכללי היא לא רק לפקח על האפוטרופסים אלא להנחות, להכווין, ולהדריך את האפוטרופסים. במקרה דנן, האפוטרופוס הכללי התרשל בתפקידו שעה שבעת הגשת הפרטה על ידי האפוטרופסים לא התריע בפניהם שהם נוהגים שלא כראוי. הגם שבסופו של יום בית המשפט קבע כי גם לתובעים היה "אשם תורם" בשיעור משמעותי - עצם ההכרה באחריות האפוטרופוס הכללי היא תקדימית וחשובה.