אם למשהו היה ספק בהיקף תופעת הגילנות בחברה הישראלית, ובעובדה ששוק העבודה הישראלי מאופיין באפליה והדרה של עובדים מבוגרים וזקנים, בא המאמר היום בעיתון הארץ, ושב וממחיש את היקף התופעה. להלן ציטוט קצר מהמאמר:
"שמעון ליברמן עבד בהנהלה הראשית בבנק הפועלים, ובעיצומו של קורס מטעם הבנק, לפני חמש שנים, קיבל הודעה כי הוא מתבקש לפרוש "ברצון" מעבודתו. הוא היה אז בן 52, ובאמתחתו תארים בכלכלה, חשבונאות וניתוח מערכות; הוא אף זכה בפרס קפלן על פיתוח מערכת ניהול. ליברמן אהב את עבודתו ולא חשב לעשות שינוי בחייו. בכל זאת, הוא חתם על הסכמתו לעזוב וקיבל פיצויים. לדבריו, לא נותרה בידיו ברירה. כדי לרכך את עזיבתו, הוא הוזמן להשתתף בסדנה שהעבירה חברת ייעוץ פנסיוני ותעסוקתי ששכר הבנק לעוזבים. נאמר בה, בין היתר, כי "הפרישה היא הזדמנות למימוש עצמי". ליברמן, שביקש להמשיך ולפרנס את משפחתו ולשמור על רמת החיים שהורגל לה, היה צריך כעת לפלס את דרכו מחדש בשוק העבודה. "שלחתי 5,000 קורות חיים, אני לא מגזים", הוא אומר, "ובמקביל הוצאתי רישיון לייעוץ השקעות וייעוץ פנסיוני, אך לא זומנתי אפילו לראיונות". בהדרגה הבין שאינו יכול להסתמך על השוק, שהפלה אותו עקב גילו, ועבר לעבוד כעצמאי בפרויקטים."
חשאלה הנשאלת היא כמובן כיצד ניתן להתמודד עם תופעה זו? התשובה לדעתי נעוצה רק בשילוב של חינוך,הסברה, והפעלה אקטיבית ופעילה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה