באופן היסטורי, סבים וסבתות לא זכו להכרה מיוחדת מבחינת מעמדם המשפטי כלפי נכדיהם.
בחוק הישראלי, למעט חריג כמעט בודד בהקשר של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (שנחקק בעקבות מלחמת יום כיפור, שחשפה לראשונה סבים וסבתות שאיבדו את בניהם הבוגרים במהלך המלחמה, למציאות שבו כלותיהם לפתע התחתנו מחדש וניתקו את הקשרים בין הנכדים ובין הורי בן זוגם שנהרג במלחמה) - הסטטוס של סבא וסבתא לא זכה להגנה משפטית מיוחדת בכל הנוגע לזיקנה ולקשרי הראיה, האפוטרופסות או אימוץ כלפי הנכדים. גם בהקשרים אחרים - לדוגמא, האם חייל שסבא או סבתא שלו נפטרו זכאי לקבל ימי חופש בפקודה מהצבא? או עד כמה אדם שנמצא בטיול בחו"ל זכאי לקבל מהביטוח החזר כספי במידה והוא נאלץ לקצר את נסיעתו על מנת לחזור לארץ להלוויות סבתו = החוק לא מצא לנכון להכיר במעמד מיוחד של סבים וסבתות.
כמובן שהתעלמות זו של החוק נוגעת את המציאות הישראלית בכל הנוגע לקשר בין סבתות, סבים, ונכדיהם.
ואם רציתם הוכחה לכך, ראו המאמר הבא שפורסם בדה מרקר, ותודה לעו"ד מיטל סגל-רייך על שהפנתה את תשומת ליבי למאמר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה