האם לאשר נישואין של קטינים בגלל אימא נוטה למות?

בשאלה מעניינת זו דן לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 6980/08). המסגרת המשפטית היתה בקשה של נערה בת 16 להינשא – כל זאת בניגוד לחוק גיל הנישואין התש"י-1950, הקובע כי גיל הנישואין המינימאלי הוא 17, אלא אם כן בית המשפט אישר בנסיבות מיוחדות לנער/ה בני 16 ומעלה להינשא.
הנסיבות המיוחדות שבגינן התבקש ההיתר במקרה זה היתה העובדה שאמו של החתן המיועד (שהוא בעצמו בן 28) חלתה בתקופה האחרונה במחלה קשה, היא עוברת סדרת טיפולים סבוכים וקשים, וסיכויי החלמתה קטנים. לפיכך, הואיל וימי האם ספורים, מבקשים לאפשר לה לחתן את בנה עוד בחייה.
בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע אין בנסיבות העניין כל נימוק הנוגע לטובת הקטינה: מדובר בנערה מבית חם ותומך, ממשפחה נורמטיבית, אשר גם בעלה המיועד הוא ממשפחה נורמטיבית. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי הנסיבה – כלומר, המחלה של אדם שלישי (במקרה זה, אימו של החתן המיועד), כל עוד אינה קשורה ב"טובת הקטינה", איננה יכולה להיות עילה חוקית להצדיק את הסטיה מהכלל המשפטי הקבוע בחוק ולפיו הגיל המינימאלי לנישואין הוא 17.
גישת בית המשפט מעוררת שאלות מעניינות: האם "טובת הקטינה" – איננה חובקת בתוכה גם מעגלי תמיכה משפחתיים נוספים? האם אינטרסים של הורים חולים ומזדקנים אינם כלולים במושג "טובת הילד"? והאם גישת בית המשפט איננה משקפת גישה צרה ואטומיסטית מידי של המושג "זכות"?