זקנים, קשישים ועניים

היום התפרסם בעיתונות כי דוח חדש של בנק ישראל מלמד כי שיעור העניים בקרב זקנים בני 65 ומעלה בישראל הגיע ל- 24.3% וההסתברות של משפחה שבראשה עומד קשיש להיות עניה היא יותר מכפולה מזו של משפחה אחרת.
הקשר בין זיקנה ובין עוני בישראל ידוע ומוכר זה מכבר. גם הפתרונות לבעיה - כלומר, העלאה מהותית של שיעור קצבת הזיקנה - מוכרים וידועים. האמת ניתנת להיאמר כי גם מפלגת הגימלאים, חרתה על דיגלה להעלות את קצבת הזיקנה, ולהחזיר את הצמדה לשכר הממוצע במשק.
בפועל, עד היום הכזיבה מפלגת הגימלאים בנדון. במקום לחתור להעלות את קצבת הזיקנה הבסיסית על שיעור אוניברסלי, הסתפקה עד היום מפלגת הגימלאים בביטול הקיצוץ שנעשה בעבר, והתמקדות בהעלאת הגמלאות הסלקטיביות, כלומר, הבטחת הכנסה.
הדוח של בנק ישראל חוזר ומדגיש כי הפתרון לבעיית העוני בקרב הזקנים בישראל הוא מוכר ויודע: יש להעלות את שיעור קצבת הזיקנה האוניברסיטת באופן שיקנה רמת חיים מינימאלית, מעבר לקו המינימום, לכלל הזקנים בישראל, ללא כל צורך במבחנים סלקטיביים. כל בחירה בהתמקדות בפתרונות סלקטיביים ימשיכו להבטיח היקפי עוני משמעותיים בקרב הזקנים, וזאת בשל הסטיגמה, והחסמים במינהליים העומדים בפני כל מי שמנסה לממש את זכויותיו במסלול הסלקטיבי.
אין אלא לקוות כי מפלגת הגימלאים תמלא את הבטחתה בתחום זה, ותילחם באופן אפקטיבי להעלאת שיעור קצבת הזיקנה האוניברסלית, ולהחזיר את הצמדתה לשכר הממוצע במשק.