על מהגרי עבודה בתחום הסיעוד לקשישים

דף מידע שהופץ בחודש האחרון על ידי קו לעובד מעורר מחשבות רבות – ונוגות – אודות תעשיית מהגרי העבודה בתחום הסיעוד בישראל. על פי הדוח, כמיליארד שקלים שנה, רובם ככולם בכסף "שחור", נגזלים על ידי אזרחים ישראלים מידי מהגרי העבודה המגיעים לארץ באופן חוקי.
לדברי קו לעובד, המרויחים הגדולים הם בעלי חברות התיווך (חברות כוח האדם וחברות הסיעוד), המקבלים בממוצע כ- 65% מן התשלום שנותן העובד במדינת מוצאו תמורת הזכות לעבוד בישראל בהיתר.
הבעיות הללו הן חמורות במיוחד בתחום הסיעוד של הקשישים. כך לדוגמא, משרד הפנים הצהיר אמנם כי נמצאים בארץ כ- 10,000 מהגרי עבודה מחוסרי מעסיק בענף הסיעוד, אך למרות זאת הוא מאפשר כניסה של עשרות אלפי עובדים חדשים מידי שנה.
במילים אחרות – לממשלה, למתווכים, ולמעסיקים - יש אינטרס כלכלי לעודד את הסחר במהגרי עבודה.
השאלה הנשאלת היא מה האינטרס של הקשישים הסיעודיים? התשובה היא כי האינטרס שלהם הוא לקבל שירות מקצועי, אמין ונאמן. טעות היא לחשוב כי האינטרס של הקשישים הוא לשלם בזול: תשלום בזול אולי חוסך כסף לזקנים – אבל הוא גורם לכך שהשירות שהם יקבלו יהיה טוב פחות, ובסופו של דבר יפגע בהם עצמם.
לפיכך, חשוב לראות במאבק לזכויות של מהגרי העבודה בתחום הסיעוד בקשישים כמאבק משותף של הזקנים ושל מהגרי העבודה – לזכויות עבודה הוגנות וראויות באופן שיבטיח גם למהגרי העבודה וגם לזקנים, שירות נאמן והגון.