יום הזקן הבינלאומי 2011

ב-14 לדצמבר 1990 החליטה העצרת הכללית של האומות המאוחדות (בהחלטה מספר 45/106) לייחד את התאריך הראשון לאוקטובר בכל שנה כיום הבינלאומי לזקנים (International Day of Older Persons).

החלטה זו באה בעקבות תוכנית הפעולה של וינה בתחום הזיקנה, שבעקבותיה גם אימץ האו"ם את הצהרת העקרונות למען הזקנים.

בכל העולם מציינים מחר (יום שבת) את המועד הזה בכנסים, אירועים, ופרסומים שונים.

בשל העובדה שה-1 לאוקטובר נופל לרב על חגי ומועדי חודש תשרי, מדינת ישראל נוהגת לציין את יום הזקן הבינלאומי רק "אחרי החגים" לקראת סוף חודש אוקטובר, וגם השנה ייעשה כך.

השנה הקרובה תתאפיין בעיסוק העולמי בעשור לתוכנית הפעולה של מדריד בתחום הזיקנה.

ראוי שלאחר ההתעלמות המובהקת מסוגיית הזדקנותה של החברה הישראלית והעדר הצדק החברתי לזקנים שנעשה במסגרת דוח ועדת טרכטנברג - תחליט לשם שינוי ממשלת ישראל לעסוק ברצינות בסוגיית זכויותיהם של הזקנים, בהווה ובעתיד.

לקישור של דבריו של יו"ר האומות המאוחדות לקראת יום הזקן הבינלאומי השנה, ראו הקישור הבא:

http://www.un.org/en/events/olderpersonsday/sgmessages.shtml

דוח ועדת טרכטנברג והזקנים

אכן, דוח ועדת טרכטנברג הוא אכזבה קשה - לפחות לכל מי שעוסק בזכויות זקנים.

לא זו בלבד שהועדה מראש הצהירה שהיא מתמקדת באוכלוסיית המשפחות העובדות הצעירות, אלא שעל הצהרתה זו בחרה בכל זאת להתייחס בהיבט צר ופוגעני בזקנים.

הועדה כמובן התעלמה לחלוטין מסוגית האפליה וההדרה מטעמי גיל, ועל אף שהתייחסה לקבוצות כמו חרדים או אנשים עם מוגבלות, לא עסקה כלל בבעיות התעסוקה של בני ה-50 ומעלה (שלא להזהיר חו"ח הצורך לבטל את חובת הפרישה).

ובאותו נושא צר שבו עסקה הועדה - דהיינו, הסיעוד בקהילה, הועדה בחרה להתעלם מהרפורמה המקיפה המוצעת כיום על ידי משרד הבריאות, ובמקום לאמץ גישה מרחיבה, המאמצת כיסוי אוניברסלי לגמלת הסיעוד, בחרה ללכת בדיוק לכיוון ההפוך, (הפוגע בעיקר באוכלוסיית מעמד הביניים) ולהחמיר את מבחני הנזקקות לשם קבלת גמלת הסיעוד.

עצוב לראות כיצד בתחום הזיקנה, בסופו של דבר נפלה הועדה קורבן להמשך ההבניה החברתית השלילית של הזיקנה, ואמצה שוב שיח ניאו-ליברלי שנדמה היה שכל תנועת המחאה למען צדק חברתי יצאה בעצם כנגדו.

דוח חדש על שירותים חדשניים לזקנים מוגבלים

בימים אלה יצא לאור דוח חדש במסגרת המוסד לביטוח לאומי המהווה סקירת ספרות ביחס לחידושים בתחום השירותים לזקנים הזקוקים לתמיכה וסיעוד בתפקוד היום יומי, שבוצעה על ידי ד"ר אסתר יקוביץ.

להלן סיכום תקציר המנהלים בנדון, המדבר בעד עצמו:

"ניתן לומר כי חוק ביטוח סיעוד בישראל, היה אחד החוקים המתקדמים והראשונים בעולם שהביא למהפכה בתחום הטיפול בזקנים בבית ובקהילה. אולם מאז חלפו כ 23- שנים והוא די קפא על שמריו. למרות שהמציאות השתנתה מאוד טרם נבחן הצורך ברפורמות נדרשות, בעוד שמדינות מערביות שונות הנהיגו רפורמות בחוקיהן ובהסדריהן למתן שירותים לזקנים מוגבלים בתפקודם בבית ובקהילה ולבני משפחותיהם. זהו הזמן לבחון מחדש את החוק ולאמץ מספר רפורמות שיהיה בהן לשפר את איכות החיים של זקנים מוגבלים בתפקודם, לשמר את עצמאותם התפקודית, לחזק את שליטתם בחייהם ואף להביא לריסון ההוצאה הציבורית על טיפול ממושך שהולך וגדל מדי שנה."

להלן הקישור לטקסט השלם של הדוח.

מקומם של סבים וסבתות

באופן היסטורי, סבים וסבתות לא זכו להכרה מיוחדת מבחינת מעמדם המשפטי כלפי נכדיהם.

בחוק הישראלי, למעט חריג כמעט בודד בהקשר של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (שנחקק בעקבות מלחמת יום כיפור, שחשפה לראשונה סבים וסבתות שאיבדו את בניהם הבוגרים במהלך המלחמה, למציאות שבו כלותיהם לפתע התחתנו מחדש וניתקו את הקשרים בין הנכדים ובין הורי בן זוגם שנהרג במלחמה) - הסטטוס של סבא וסבתא לא זכה להגנה משפטית מיוחדת בכל הנוגע לזיקנה ולקשרי הראיה, האפוטרופסות או אימוץ כלפי הנכדים. גם בהקשרים אחרים - לדוגמא, האם חייל שסבא או סבתא שלו נפטרו זכאי לקבל ימי חופש בפקודה מהצבא? או עד כמה אדם שנמצא בטיול בחו"ל זכאי לקבל מהביטוח החזר כספי במידה והוא נאלץ לקצר את נסיעתו על מנת לחזור לארץ להלוויות סבתו = החוק לא מצא לנכון להכיר במעמד מיוחד של סבים וסבתות.

כמובן שהתעלמות זו של החוק נוגעת את המציאות הישראלית בכל הנוגע לקשר בין סבתות, סבים, ונכדיהם.

ואם רציתם הוכחה לכך, ראו המאמר הבא שפורסם בדה מרקר, ותודה לעו"ד מיטל סגל-רייך על שהפנתה את תשומת ליבי למאמר:

http://www.themarker.com/news/1.850808