אמנה בינלאומית לזכויות זקנים?

מאז ההכרזה הבינלאומית של האום על זכויות האדם, יצרה הקהילה הבינלאומית סדרה של אמנות בינלאומיות מחייבות בקשת של נושאים ותחומים.
החל מאמנות בתחום זכויות פוליטיות, ואזרחיות, ודרך אמנות בתחום זכויות כלכליות, חברתיות, ותרבותיות, המשפט הבינלאומי התאפיין במחצית האחרונה של המאה העשרים ב"פריחה" של אמנות בינלאומיות בתחום זכויות האדם והאזרח, אמנות שרבות מהן אושררו על ידי מרבית המדינות בעולם, והינן מחייבות ברמה החוקית הלאומית והבינלאומית.
גם קבוצות שונות, כמו נשים, ילדים, מהגרים, עובדים - ולאחרונה ממש - אנשים עם מוגבלות, זכו לאמנות בינלאומיות "ייחודיות", המסדירות ומעגנות את זכויותיהם הספציפיות.
מעניין, שלמרות פעילות בינלאומית עניפה בתחום הזקנים (כמות תוכנית מדריד לזיקנה) - עד היום לא נוצרה אמנה בינלאומית לזכויות זקנים. אין זה אלא סימבולי שדווקא הזקנים נותרו עדיין ללא אמנה משל עצמם.
ממש בימים אלה מתחיל להתעורר באו"ם דיון בשאלה האם כדאי וראוי ליצור אמנה שכזו.
יהיה מעניין לעקוב ולראות כיצד יתפתחו הדברים בנדון.

הוצאה בגין טיפול בהורים - כהוצאה מוכרת

בחודשים האחרונים מתקיימת מערכה משפטית, שזכתה לתהודה תקשורתית רחבה יחסית, אודות החלטת בית המשפט המחוזי להכיר בהוצאות בגין השגחה על ילדים כהוצאה מוכרת לצורך מס הכנסה.
על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שככל הנראה הולך להיות ערעור עקרוני עם השתתפות של גופים ציבוריים משמעותיים כגון לשכת עורכי הדין ואחרים.
המעניין הוא שבמציאות המודרנית, הוצאות רבות שמשפחות מוציאות אינן הולכות רק לטיפול או השגחה על ילדים.
משפחות רבות בעידן של הזדקנות מואצת מוצאות עצמן מוציאות הוצאות ניכרות בגין טיפול והשגחה על הורים מזדקנים שזקוקים להשגחה וטיפול יום יומיים.
למרות שבעבר אנשים שהחזיקו בביתם הורים זקנים סיעודיים זכו לנקודת זיכוי במס הכנסה - הטבת מס זו בוטלה במסגרת הרפורמות והקיצוצים של ראשית שנות האלפיים.
נדמה שראוי מבחינת המשפט הרצוי, להכיר בכך שהוצאות שמשפחות ואנשים עובדים מוציאים בגין השגחה וטיפול בהורים מזדקנים, הינה הוצאה מוכרת לכל דבר וענין, ואין להגיון באבחנה בהקשר זה בין טיפול והשגחה על ילדים, ובין טיפול והשגחה בהורים מזדקנים.