דוח ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי שואה

בימים אלה פורסם דוח ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה.

הועדה בראשות כב' השופטת (בדימוס) דליה דורנר, וכן פרופ' צבי איזיקוביץ ופרופ' עומר מואב, כתבו דוח מפורט הסוקר את מכלול זכויותיהם של ניצולי השואה, תוך שהם מצביעים על כשלים ובעיות משמעותיות במצב הדברים הקיים כיום במשפט הישראלי.

דוח חשוב זה נותן סקירה מקיפה אודות ההתפתחות ההסטורית של השירותים והזכויות המוענקים בישראל לניצולי השואה. הדוח מצביע על מספר עובדות חשובות, בין היתר על כך שאחת הבעיות הקשות של ניצולי שואה היא חוסר מיצוי זכויותיהם החוקיות אשר הינו תוצר לא רק של ריבוי ההסדרים החוקיים והמורכבות שלהם, אלא גם בגלל חסמים וקשיים ביורוקרטיים שהגופים שהיו אמורים לטפל ולדאוג להם - הערימו על ניצולי השואה בפועל.

כמובן שהאתגר היום הוא להבטיח כי המלצות הדוח בהקשרם המשפטי והכלכלי ייושמו ויופעלו - ולא נגיע למצב שבו דוח חשוב זה ימצא את סופו כמו דוחות אחרים שמעלים אבק אך לא מיושמים

פנסיית השאירים של אלמנים ואלמנות

צדק נעשה לפני כשבוע, עת בית המשפט העליון פסק כי תקנוני קרנות הפנסיה הותיקות, אשר כללו אבחנה בשיעורי פנסיית השאירים בין אלמנים ואלמנות - באופן שפנסיית השאירים של אלמנים היתה בשיעור של כ- 20% מהשכר הקובע של האישה, שיעור שהינו מחצית מהשיעור של פנסיית השאירים של אלמנות (כלומר, 40% מהשכר הקובע של הגבר) - הינם בלתי חוקיים (בג"צ 4948/03; בג"צ 2911/05).
בית המשפט העליון קיבל את הכרעת בית הדין הארצי לעבודה אשר פסק בפרשה הידועה כפרשת אורי פידלמן כי קביעה של שיעורי פנסיית שאירים שונה לגברים ולנשים הינה אפליה פסולה, במיוחד בהתחשב בעובדה ששיעור דמי הגמולים שמפרישות הנשים והמעבידים שלהן, זהה לזה שמפרישים עובדים גברים ומעבידיהם.
מדובר בהחלטה חשובה אשר ביטלה אבחנה אנכרוניסטית נוספת בין גברים ונשים בתחום הפנסיוני והביטחון הסוציאלי בזיקנה.
נותר כעת גם לבטל את הפערים בגילאי הפרישה המוקדמים בין גברים ונשים - ולהביא להאחדה מוחלטת וזהה של זכויות הנשים והגברים בתחום הפנסיוני.

זיקנתם של הקיבוצניקים ותופעת שיוך הנכסים

התנועה הקיבוצית הבטיחה בראשית דרכה לכל חבריה - זיקנה של כבוד.
עם השנים, ובעקבות משברים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, הסתבר כי לא תמיד התנועה הקיבוצית הצליחה לעמוד בהבטחתה.
בשנים האחרונות, יחד עם התגברות מגמות ההפרטה בתנועה הקיבוצית, חברי קיבוצים מזדקנים, ובני משפחותיהם שלרב כבר אינם קיבוצניקים, החלו לדאוג לזכויותיהם הכלכליות, ובמיוחד זכותם להוריש לילדיהם, את מקצת הזכויות שצברו לאורך השנים.
התופעה התפתחה במיוחד עם שינוי ההסדר החוקי שאיפשר לקיבוצים להחליט לעשות מה שידוע כ"שיוך נכסים": רישום הזכויות על דירות המגורים על שם חברי הקיבוץ.
זה מקרוב ניתן פסק דין מעניין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 819/2006, בפני כב' השופטת וילנר), בעניינה של זהבה רתם נ. קיבוץ שדות ים. אימה של התובעת היתה אחת ממיסדות קיבוץ שדות ים. התובעת הינה היורשת היחידה של אימה. כבר בשנת 2002 התקבלה באסיפה של הקיבוץ החלטה עקרונית ביחס לשיוך דירות המגורים לחברי הקיבוץ. בפועל, הליך רישום הזכויות טרם הסתיים - ואימה של התובעת נפטרה בטרם נרשמה דירת המגורים על שמה.
התובעת הגישה תביעה נגד הקיבוץ בכדי לקבל את הזכויות הקנייניות בדירת אימה. הקיבוץ מצידו דחה את התביעה, ואף שיכן חברים אחרים בדירת האם.
בית המשפט מצידו - דחה את תביעת הבת, תוך שהוא קובע כי כל עוד לא בוצע בפועל רישום הזכויות בדירות על שם החברים - אין לבת שום זכויות. יחד עם זאת, בבוא היום - אם וכאשר יוקצו הזכויות בדירות לחברי הקיבוץ - רק אז תוכל הבת לתבוע את הקיבוץ.
באופן מצער אם כך, אחת ממיסדות הקיבוץ לא הצליחה להוריש לביתה זכויות רכושיות כלשהן.