היום התפרסם בעיתונות כי דוח חדש של בנק ישראל מלמד כי שיעור העניים בקרב זקנים בני 65 ומעלה בישראל הגיע ל- 24.3% וההסתברות של משפחה שבראשה עומד קשיש להיות עניה היא יותר מכפולה מזו של משפחה אחרת.
הקשר בין זיקנה ובין עוני בישראל ידוע ומוכר זה מכבר. גם הפתרונות לבעיה - כלומר, העלאה מהותית של שיעור קצבת הזיקנה - מוכרים וידועים. האמת ניתנת להיאמר כי גם מפלגת הגימלאים, חרתה על דיגלה להעלות את קצבת הזיקנה, ולהחזיר את הצמדה לשכר הממוצע במשק.
בפועל, עד היום הכזיבה מפלגת הגימלאים בנדון. במקום לחתור להעלות את קצבת הזיקנה הבסיסית על שיעור אוניברסלי, הסתפקה עד היום מפלגת הגימלאים בביטול הקיצוץ שנעשה בעבר, והתמקדות בהעלאת הגמלאות הסלקטיביות, כלומר, הבטחת הכנסה.
הדוח של בנק ישראל חוזר ומדגיש כי הפתרון לבעיית העוני בקרב הזקנים בישראל הוא מוכר ויודע: יש להעלות את שיעור קצבת הזיקנה האוניברסיטת באופן שיקנה רמת חיים מינימאלית, מעבר לקו המינימום, לכלל הזקנים בישראל, ללא כל צורך במבחנים סלקטיביים. כל בחירה בהתמקדות בפתרונות סלקטיביים ימשיכו להבטיח היקפי עוני משמעותיים בקרב הזקנים, וזאת בשל הסטיגמה, והחסמים במינהליים העומדים בפני כל מי שמנסה לממש את זכויותיו במסלול הסלקטיבי.
אין אלא לקוות כי מפלגת הגימלאים תמלא את הבטחתה בתחום זה, ותילחם באופן אפקטיבי להעלאת שיעור קצבת הזיקנה האוניברסלית, ולהחזיר את הצמדתה לשכר הממוצע במשק.
יום שבת, 22 במרץ 2008
יום שבת, 8 במרץ 2008
על מהגרי עבודה בתחום הסיעוד לקשישים
דף מידע שהופץ בחודש האחרון על ידי קו לעובד מעורר מחשבות רבות – ונוגות – אודות תעשיית מהגרי העבודה בתחום הסיעוד בישראל. על פי הדוח, כמיליארד שקלים שנה, רובם ככולם בכסף "שחור", נגזלים על ידי אזרחים ישראלים מידי מהגרי העבודה המגיעים לארץ באופן חוקי.
לדברי קו לעובד, המרויחים הגדולים הם בעלי חברות התיווך (חברות כוח האדם וחברות הסיעוד), המקבלים בממוצע כ- 65% מן התשלום שנותן העובד במדינת מוצאו תמורת הזכות לעבוד בישראל בהיתר.
הבעיות הללו הן חמורות במיוחד בתחום הסיעוד של הקשישים. כך לדוגמא, משרד הפנים הצהיר אמנם כי נמצאים בארץ כ- 10,000 מהגרי עבודה מחוסרי מעסיק בענף הסיעוד, אך למרות זאת הוא מאפשר כניסה של עשרות אלפי עובדים חדשים מידי שנה.
במילים אחרות – לממשלה, למתווכים, ולמעסיקים - יש אינטרס כלכלי לעודד את הסחר במהגרי עבודה.
השאלה הנשאלת היא מה האינטרס של הקשישים הסיעודיים? התשובה היא כי האינטרס שלהם הוא לקבל שירות מקצועי, אמין ונאמן. טעות היא לחשוב כי האינטרס של הקשישים הוא לשלם בזול: תשלום בזול אולי חוסך כסף לזקנים – אבל הוא גורם לכך שהשירות שהם יקבלו יהיה טוב פחות, ובסופו של דבר יפגע בהם עצמם.
לפיכך, חשוב לראות במאבק לזכויות של מהגרי העבודה בתחום הסיעוד בקשישים כמאבק משותף של הזקנים ושל מהגרי העבודה – לזכויות עבודה הוגנות וראויות באופן שיבטיח גם למהגרי העבודה וגם לזקנים, שירות נאמן והגון.
לדברי קו לעובד, המרויחים הגדולים הם בעלי חברות התיווך (חברות כוח האדם וחברות הסיעוד), המקבלים בממוצע כ- 65% מן התשלום שנותן העובד במדינת מוצאו תמורת הזכות לעבוד בישראל בהיתר.
הבעיות הללו הן חמורות במיוחד בתחום הסיעוד של הקשישים. כך לדוגמא, משרד הפנים הצהיר אמנם כי נמצאים בארץ כ- 10,000 מהגרי עבודה מחוסרי מעסיק בענף הסיעוד, אך למרות זאת הוא מאפשר כניסה של עשרות אלפי עובדים חדשים מידי שנה.
במילים אחרות – לממשלה, למתווכים, ולמעסיקים - יש אינטרס כלכלי לעודד את הסחר במהגרי עבודה.
השאלה הנשאלת היא מה האינטרס של הקשישים הסיעודיים? התשובה היא כי האינטרס שלהם הוא לקבל שירות מקצועי, אמין ונאמן. טעות היא לחשוב כי האינטרס של הקשישים הוא לשלם בזול: תשלום בזול אולי חוסך כסף לזקנים – אבל הוא גורם לכך שהשירות שהם יקבלו יהיה טוב פחות, ובסופו של דבר יפגע בהם עצמם.
לפיכך, חשוב לראות במאבק לזכויות של מהגרי העבודה בתחום הסיעוד בקשישים כמאבק משותף של הזקנים ושל מהגרי העבודה – לזכויות עבודה הוגנות וראויות באופן שיבטיח גם למהגרי העבודה וגם לזקנים, שירות נאמן והגון.
הירשם ל-
רשומות (Atom)