דוח העוני 2016 והאזרחים הותיקים בישראל

כמידי שנה, גם השנה פרסם לאחרונה המוסד לביטוח לאומי את דוח העוני השנתי, לשנת 2016. כבכל שנה, גם השנה ישנה התייחסות ספציפית לסוגיית העוני בקרב האזרחים הותיקים בישראל.

עיקרי הממצאים בתחום הם כדלקמן:

"תחולת העוני של נפשות קשישות (להבדיל ממשפחות שבראשן קשיש), ירדה בעקביות בשלוש

השנים האחרונות. העלאת קצבת השלמת הכנסה לזקנה בסוף שנת 2015 הובילה להעמדתה על השיעור הנמוך ביותר מאז 2012 - דהיינו   16.9%. גם המדדים לעומק העוני ומדד ה - FGT  לחומרת העוני (המעניק משקל גבוה יותר לעניים יותר), ירדו ב-2016.

תחולת העוני של משפחות הקשישים ירדה מ 22.5%- ב 2015- ל 20.8%- ב 2016- . במקביל, תחולת

העוני של נפשות קשישות ירדה מ 18.2%- ל 16.9%- בין שתי השנים. בסוף 2015 הוגדלה תוספת

השלמת ההכנסה של קצבאות זקנה ושאירים, במטרה לקרב את קצבת הזקנה הכוללת לקו העוני

)התואם לגודל המשפחה( וכן להשוות את מצבם של היחידים והזוגות כל אחד ביחס לקו העוני

הרלוונטי, בהתאם להמלצות הוועדה למלחמה בעוני. מדצמבר 2015 הקצבה ליחיד ללא תלויים

בתוספת השלמת הכנסה הועלתה בהתאם לקבוצות הגיל בסכומים שבין 135-178 ש"ח, והקצבה

לזוג הועלתה גם כן בהתאם לקבוצות גיל בסכומים שבין 511-542 ש"ח. מאחר שהשינוי התרחש

בסוף 2015 , מרבית ההשפעה של צעד זה מתבטאת בשנת 2016 והשינוי ניכר בירידה בתחולות העוני

בקרב קשישים השנה. עם זאת המדדים לעומק העוני ולחומרת העוני עלו בשיעורים של כ 7%- וכ-

10% בהתאמה בקבוצה זו וזאת בעיקר משתי סיבות – האחת היא שהעלייה בקו העוני הייתה גדולה

משיעור ההעלאה בקצבה והשנייה היא שמדד עומק העוני מתייחס לממוצע באוכלוסייה שנשארה

בעוני ומאחר שהעניים הקרובים לקו העוני חולצו עקב תשלום התוספת, נותרו מאחור העניים יותר."

התמונה הכוללת היא אם כך מורכבת: מחד, העלאת שיעורי השלמת ההכנסה הצליחה להפחית בשנים האחרונות את שיעורי העוני בקרב האזרחים הוותיקים. מאידך, בשל הפער בין העליה בקו העוני ובין גובה העליה בקצבאות - הזקנים שנותרו במתחת לקו העוני "רחוקים" יותר מלחצות את קו העוני. לבסוף, במבט השוואתי ובינלאומי, מדינת ישראל עדיין "מככבת" בראש טבלת שיעורי העוני בקרב אזרחים ותיקים (עדיין מעל 20%) בהשוואה למדינות אירופאיות רבות, שבהן שיעורי העוני של אזרחים ותיקים נמצאים מתחת ל- 10%.

תשלום רטרואקטיבי של קצבת זיקנה

בעקבות דוחות של מבקר המדינה, המוסד לביטוח לאומי מזה שנים רבות שולח הודעה לכלל תושבי ישראל המתקרבים לקראת גיל פרישה וזכאים לקצבת זיקנה - ומעדכן אותם על זכותם להגיש תביעה לקבלת קצבת זיקנה. ואכן, בפועל, הרב המכריע של האזרחים הותיקים בישראל הזכאים לקצבת זיקנה (או קצבת שארים) גם מקבלים אותה בפועל.

הבעיה היא שהואיל ובמידה ואדם אינו "תובע" פורמלית את קצבתו - המוסד לביטוח לאומי אינו "מתנדב" לשלם אותה. 

לפיכך, אחת לכמה זמן "מתגלים" אזרחים ותיקים שלמעשה זכאים היו לקבל במשך שנים קצבת זיקנה או שארים - אך בפועל, לא קיבלו אותה.

אז מתעוררת בעיה חדשה: האם ועד כמה יכולים אותם אנשים לקבל באופן רטרואקטיבי את קצבת הזיקנה לה היו זכאים, במשך אותה תקופה שלא קיבלו אותה בפועל.

בימים אלה ניתן פסק דין מעניין בסוגיה זו, בפרשה הידועה כתיק ב"ל 22332-04016, פורטונה חלפון נ' המוסד לביטוח לאומי, שנידון בבית הדין האזורי לעבודה, בפני כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, ונציגת הציבור גב' הלו הרמור.

העובדות בתמצית היו שגב' פורטונה, ילידת 1927, היתה נשואה שנים רבות לבעלה, חלפון רחמים, אשר נפטר בשנת 2014. עוד בשנת 1987 הגיש בעלה המנוח של התובעת תביעה לקצבת זקנה בשם שניהם, ואכן התובעת החלה לקבל קצבת זיקנה. בשנת 2014, במסגרת בדיקת הזכאות של התובעת לקבלת גמלת שארים (בעקבות פטירת בעלה) הסתבר שהביטוח הלאומי טעה במשך תקופת הותק ותקופת האכשרה של התובעת ולכן שילם לה בפועל סכום נמוך ממה שהיתה זכאית לו בפועל. אולם, בפועל, הביטוח הלאומי שילם לה רטרואקטיבית את הפער בתשלום למשך 4 שנים בלבד, וזאת בהתבסס לכאורה על הוראת החוק המגבילה את התשלום הרטרואקטיבי למשך תקופה זו בלבד.

התובעת, באמצעות עורכת הדין ענבל ליאור-צדיק, הגישה תביעה נגד הביטוח הלאומי לתשלום יתרת החוב של כל השנים מעבר ל-4 השנים לאחור, אותם לא שילם המוסד לביטוח הלאומי. לתביעה הצטרפה גם עמותת המשפט בשירות הזיקנה שהגישה נייר עמדה שתמך בתביעת התובעת כ"ידיד בית המשפט".

בית הדין לעבודה, לאחר שבחן את העובדות, קבע כי אכן בפועל התובעת, באמצעות בעלה, מילאה את חובתה החוקית, והגישה במועד את התביעה לקבלת קצבת זיקנה. יתרה מכך, הביטוח הלאומי עצמו הודה בכך שלכאורה התובעת היתה זכאית למלוא קצבת הזיקנה שלה מאז הגשת תביעתה המקורית.

לפיכך, והואיל והתובעת הרימה את נטל ההוכחה כי אכן קיבלה מהביטוח הלאומי קצבת זיקנה בחסר - בית הדין קבע שאין הצדקה ליישם את הוראת החוק המגבילה את תשלום קיצבת הזיקנה באופן רטרואקטיבי לארבע שנים בלבד.יחד עם זאת, בית הדין קבע שחלים דיני ההתיישנות הכלליים - דהיינו, קיימת מגבלת התיישנות של 7 שנים לאחור. בית הדין גם מוסיף וקובע כי הואיל והתובעת מסרה לביטוח הלאומי את כל המידע הרלבנטי במסגרת תביעתה לקצבת זיקנה, הרי שלא היתה מסוגלת לדעת כי היא מקבלת תשלומי חסר מהביטוח הלאומי.

לאור זאת בית הדין חייב את הביטוח הלאומי לשלם לתובעת באופן רטרואקטיבי לתובעת את תשלומי החסר - למשך 7 שנים לאחור (ולא ל- 4 שנים בלבד, כפי שגרס הביטוח הלאומי).

מדובר על פסק דין חשוב, שמזכיר לכולנו כי ראוי לבדוק את התשלומים שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי, ובמידת הצורך, לתבוע גם באופן רטרואקטיבי את מה שלא קיבלנו.

דוח מבקר המדינה 2017 - על מצב הסיעוד לאזרחים ותיקים בישראל

מבקר המדינה עסק לא פעם ולא פעמיים בסוגיות הנוגעות לאזרחים ותיקים בעבר.

יחד עם זאת, נדמה שעד היום מעולם לא הוכן דוח מקיף ויסודי כל כך בתחום זכויות האזרחים הותיקים כפי שהוכן בדוח האחרון לשנת 2017 ביחס לטיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם. זהו גם הדוח הראשון המתייחס לתוכנית הפעולה של מדריד משנת 2002 - תוכנית שמדינת ישראל חתומה לו אך התעלמה ממנו לחלוטין במשך שנים ארוכות.

הדוח הוא מקיף ויסודי,  וסוקר את מכלול מערך הזכויות וההסדרים בישראל ביחס לזקנים הזקוקים לסיעוד ומתגוררים בקהילה.

באופן מצער ממצאי הדוח הם קשים. נביא כמה ציטוטים קצרים כדי להמחיש את הדברים:

"בט"ל [הביטוח הלאומי] לא מימש את אחריותו הכוללת להבטחת איכות הטיפול הביתי. לגישתו

של בט"ל, יש לו אחריות כוללת על ביצוע החוק, אולם אין לו סמכות אכיפה

על השותפים לביצועו. מנגד משרד הרווחה והעובדים הסוציאליים סבורים

שאחריותם מתמקדת בביצוע בפועל של הבקרה בבית הקשיש הסיעודי

בלבד, ואילו האחריות הכוללת להבטחת איכות הטיפול היא של בט"ל. בכך

מתנערים, הלכה למעשה, בט"ל ומשרד הרווחה מאחריותם להבטחת איכות

הטיפול.

...

מערכת בקרת האיכות שבט"ל מפעיל כשלה: בקרת האיכות שעושים

העובדים הסוציאליים אינה מתבצעת בהיקף הנדרש - לפי נתוני בט"ל לגבי

שנת 2015 , העובדים הסוציאליים דיווחו כי ביצעו פחות ממחצית ממספר

ביקורי הבית שהיה עליהם לקיים בבתי הקשישים הזכאים; גם הבקרה

העצמית של חברות הסיעוד אינה מתבצעת בהיקף שקבע בט"ל; לבט"ל אין

מידע מלא על ממצאי הבקרה שמבצעים גורמי הבקרה - עו"סים, אחיות

וחברות הסיעוד - ועל כן הוא אינו יכול להעריך את איכות הטיפול הביתי

שניתן לזכאים ולאתר מקרים שבהם ניתן להם טיפול לקוי.

....

הקוראים מוזמנים לקרוא את הדוח בשלמותו: מדובר במסמך מאיר עיניים ביחס לכישלון של הרשויות הציבוריות ביחס למתן מענה הולם לצרכים של אזרחים ותיקים הנדרשים לטיפול ותמיכה סיעודיים. דוח מבקר המדינה גם מדגיש תחומי עיסוק חדשים שבעבר לא זכו להתייחסות .לדוגמא, מכלול הצורך לייצר מערכי תמיכה לבני משפחה הסועדים הורים סיעודיים, או מערכי הכשרה ומקצועיות בתחום.

באופן טבעי השאלה המרכזית היא האם ועד כמה דוח זה יצליח לחולל שינוי במציאות. לפחות ניסיון העבר בתחום מלמד שבאופן מצער מידת ההצלחה של דוחות מבקר המדינה לחולל שינוי מהותי הינה מוגבלת. כבר כעת ניתן לזהות כיצד התקשורת איבדה בתוך ימים ספורים את העניין שלה בדוח המבקר ובממצאיו.

יש לקוות כי גם רשויות המדינה וגם הארגונים העוסקים בזכויות האזרחים הותיקים ישכילו ללמוד ממצאי הדוח ויפעלו ליישם את ממצאיו.

להלן קישור לדוח המלא:

http://www.mevaker.gov.il/(X(1)S(tgkrljhz5mkgxqd3pewewby3))/he/Reports/Pages/600.aspx?AspxAutoDetectCookieSupport=1

אי שיוויון בבריאות - תכנית העבודה ומשמעותה לאזרחים ותיקים

זה מקרוב פרסם משרד הבריאות את המסמך "אי שוויון בבריאות: תוכנית העבודה לצמצום פערים בבריאות לשנים 2017-2020, לאור הליך ההיוועצות".

מדובר במסמך מקיף ומרשים המסכם הליך עבודה שכלל שיתוף ציבור בתחום החשוב של אי השוויון בבריאות בישראל. 

המסמך מבטא את ההבנה כי אי השוויון בבריאות מושפע מגורמים רבים ושונים, חלקם פנימיים למערכת הבריאות, וחלקם חיצוניים לה.

התוצר של ההליך הינו מבנה מורכב של התערבויות ומוקדי התערבות, הכולל בין היתר שישה "תחומי התערבות", כאשר אחד מהם נוגע לאוכלוסייות מוחלשות, לרבות אוכלוסיות הסובלות מגזענות, אפליה והדרה חברתית.

אמנם "זקנים" ואי השוויון בכל הנוגע לזכות לבריאות לזקנים, אינם מופעים כתת נושא ייחודי - אבל קיימת התייחסות ישירה ועקיפה לאזרחים הותיקים וזכותם לבריאות הן בהקשר של העיסוק באוכלוסיות מוחלשות, הן בהקשר של מימוש זכויות, והן בהקשר של מה שמכונה "שוליים רפואיים".

יחד עם זאת, בכל הנוגע לתרגום ההבנה של אי השוויון כלפי אזרחים ותיקים ביחס להחלטות אופרטיביות להתערבות ופעולה, באופן מצער, קשה מאוד לזהות בתוכנית המוצעת תוכניות ודפוסי התערבות ישירים המתיימרים לשפר או לצמצם את אי השוויון הקיים במערכת הבריאות לאזרחים ותיקים - כקבוצה ייחודית ונפרדת (...יש התייחסות יחידה בהקשר של מימוש זכויות בשוליים הרפואיים - הנוגע לפיתוח  תוכנית ייעודיות לטובת צמצום אי השוויון על רקע גיל ונכות - אם שום דבר קונקרטי מעבר לכך).

יש בתוכנית החלטות הנוגעות לעניים, ויש החלטות הנוגעות לערבים, ויש החלטות ביחס ל"שנות החיים הראשונות", ויש אפילו עיסוק בהטמעת מדיניות בתחום מיגור הגזענות במערכת.

הגם שברור מהמסמך שסוגיית אי השוויון של אזרחים וותיקים במערכת הבריאות עלתה בצורה ברורה בשלב שיתוף הציבור, וכי ברור לעורכי המסמך ולמשרד הבריאות החשיבות להתמודד עם אי השוויון הקיים במערכת כלפי זקנים - בסופו של יום התוכנית נעדרת כל "חזון" של ממש או בשורה מעשית לצמצום אי השוויון ביחס לאזרחים וותיקים.

להלן הקישור למסמך על מנת לקבל התרשמות ישירה ובלתי אמצעית שלו:

https://www.health.gov.il/Subjects/Equality_in_Health/Pages/default.aspx

דוח הוועדה הציבורית לבחינת עתיד ענף הביטוח והזדקנות האוכלוסייה בישראל

זה מקרוב (יולי ש.ז.) התפרסם דוח הוועדה הציבורית לבחינת עתיד ענף הביטוח.

הועדה החלה את פעילותה במאי 2016, והיא הוקמה ביוזמת לשכת סוכני הביטוח, מתוך מטרה לדון בהתפתחות ענף הביטוח והמגמות העתידיות בו, ומהן לגזור תפיסה עדכנית של סוכן הביטוח העתידי. בראשות הוועדה עמד מר גדעון סער, והיא כללה חברים נכבדים, לרבות שמואל סלבין (מנכ"ל משרד האוצר לשעבר), דורון שורר (הממונה על שוק ההון בעבר) ואח'.

עיון בדוח הוועדה מרתק שכן עולה ממנו תמונה כי הזדקנות החברה הישראלית מהווה מימד מפתח לתפיסת עתיד עולם הביטוח, ומקצוע סוכן הביטוח.

בין הנושאים המרכזיים שהוועדה דנה בהם היו נושאים שנוגעים במישרין לעולמות הזיקנה, לרבות, הטיפול במשבר הפנסיה בישראל, הבטחת הטיפול הסיעודי ההוגן = שהם נושאים מרכזיים לעולמות הזיקנה וההזדקנות בישראל.

במסגרת העיסוק בנושאים אלה הוועדה סקרה בהרחבה מגמות בתחום הזדקנות האוכלוסייה, בחינת הרבדים השונים להבטחת הביטחון הסוציאלי בזיקנה, סוגיית גיל הפרישה ועוד.

בהקשר זה מעניין גם לעיין בהמלצות הוועדה, לרבות בתחום הבטחת רשת הביטחון לחוסכים לפנסיה, בתחום האוריינות הפנסיונית, ופשטות הכלים הפנסיוניים.

גם תחום הסיעוד, שהינו תחום מרכזי, זוכה לסקירה מעמיקה ומקיפה, הן ברמת סקירת הרקע, והן ברמת הפתרונות וההמלצות הציבוריים, לרבות ברמת הצורך להכנת תוכנית לאומית בתחום הסיעוד, ריכוז ופישוט הטיפול בחולים הסיעודיים, והרחבת וחידוש מוצרים ביטוחיים בתחום הסיעוד.

הדוח הוא חשוב ומרתק, לא רק בשל התכנים החשובים שהוא מעורר, אלא בעובדה שגם עולם הביטוח "התעורר" בהבנה שלו שהמפתח לעתיד המקצועי טמון בעולמות הזיקנה, וההכנה לקראת הזיקנה.

להלן הקישור לדוח המלא:

http://www.insurance.org.il/upload/vadaatid.pdf

זקנים במצבי חירום - האם באמת אנחנו מוכנים?

התמונות הקשות שעלו באינטרנט ודווחו בעיתונות סביב האסון של הסופה "הארווי" העלו שוב את מידת המוכנות החברתית להגנה על זקנים במקרים של אסונות טבע או מקרי חירום אחרים (שריפות או מלחמות).

התמונה הקשה הזו, שנלקחה מהדיווח העיתונאי ב- YNET (להלן הקישור):

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5008833,00.html

מצביעים שוב על מציאות לפיה באופן מצער, במקרים רבים, זקנים ננטשים ו/או נזנחים או פשוט נשכחים במקרי חירום.

באופן מצער, בניגוד לאוכלוסייות אחרות, הזקנים - במיוחד אלה שהינם סיעודיים או תשושי נפש - אינם מסוגלים לדאוג לעצמם בכוחות עצמם במקרי החירום הללו. אם מי שמופקדים על בטחונם ובריאותם לא ימלאו את תפקידם, התוצאה תהיה תמונות כמו אלה שניתן לראות לעיל.

בנוסף לכך יש לזכור כי לא ניתן לתת מענה לצרכים של זקנים אלה בשעות חירום מבלי שנעשתה הכנה לכך מראש. לתת מנעים לעשרות או מאוד זקנים סיעודיים או תשושים בטווח זמן קצר - הינו משימה בלתי אפשרית אם לא  נעשתה לשם כך הערכות מראש, ואם לא בוצעו ההכנות וההערכויות הנדרשות לשם כך.

במדינת ישראל, שבאופן מצער, למודת מלחמות, ישנם תוכניות לשעת חירום להגנה על זקנים בקהילה - בכלל, ועל זקנים במסגרות מוסדיות - בפרט. השאלה עד כמה המוסדות והארגונים מוכנים לאסונות טבע אחרים, כגון רעידות אדמה, הפסקות חשמל, הצפות, או דברים דומים.

יש לקוות כי המראות הקשים מטקסס יעוררו את כל האחראים לכך בישראל לוודא ולבחון מחדש את מידת ההערכות של המסגרות המוסדיות ומערך השירותים למקרים של אסונות טבע, ומידת היכולת לשמור ולהגן על הזקנים באירועים אלה.

הזכות להצביע ברשויות מקומיות

 הסוגיה של בחירות של אזרחים ותיקים - בכלל, וסוגיית הזכות להצביע של אזרחים ותיקים השוהים במסגרות מוסדיות כגון בתי אבות , דיור מוגן או בתי חולים, היא סוגיה מרתקת ובעלת חשיבות חברתית רבה.

על מנת שאזרחים ותיקים יוכלו לממש את זכויותיהם הפוליטיות, ולהשפיע על החברה ועל זכויותיהם, הם חייבים להיות נגישים להליכי ההצבעה.

יחד עם זאת, במידה וקלפיות אינן נגישות, או שאינן ממוקמות במקום נגיש, הדבר יוצר חסם אפקטיבי בפני זקנים להשתתף בבחירות.

תיקון שנעשה לאחרונה בחוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מספר 48) התשע"ז 2017, מוסיף התייחסות חשובה לעניין זה.

התיקון נוגע למעונות לזקנים כמשמעותם בחוק הפיקוח על המעונות, וכן על דיורים מוגנים כמשמעותם בחוק הדיור המוגן.

החוק החדש קובע כי תהיה חובה להציב קלפיות במסגרות הללו (בהנחה שיש בהם מעל 50 דיירים) וכי לדיירים הותיקים תהיה הזכות להצביע בבחירות לרשויות המקומיות בקלפיות שיוצבו במוסדות הללו.

התיקון מוסיף ומבהיר כי הדבר נכון גם למאושפזים בבתי חולים, שגם שם תוטל חובה להצבת קלפיות באופן שתאפשר למאושפזים בהם למלא את זכותם האזרחית ולהשתתף בבחירות המקומיות במסגרת הקלפיות שיוצבו בבתי החולים עצמם.

תיקון זה הינו חשוב שכן מצטרף להבנה כי אזרחים ותיקים השוהים במסגרות מוסדיות עשויים למצוא עצמם מודרים מהליכי הבחירות לרשויות המקומיות במידה והקלפיות לא יוצבו במוסד עצמו

יש לברך על התיקון ולקוות כי אכן האזרחים הותיקים יממשו את זכותם להצביע במסגרת הקלפיות שיוצבו במוסדותיהם.