כבוד לעו"ד כרמית שי ועמותת המשפט בשירות הזיקנה

זקנים, מתנדבים, ומערכת החינוך

1. בימים אלה פורסם הדוח הראשון של פרוייקט עו"ז - עוצמה לזקנים, פרוייקט משותף של עמותת המשפט בשירות הזיקנה ועמותת "והדרת". הדוח עוסק במעורבותם ומקומם של זקנים במערכת החינוך. להלן תקציר המנהלים:
2. בדומה לעולם המערבי בכללותו, גם החברה הישראלית מזדקנת. שילוב של עליה בתוחלת חיים לצד ירידה בשיעורי הילודה והגירה מבוגרת יחסית, גורמים לכך שבעשורים הקרובים, מספרם של הזקנים ושיעורם באוכלוסייה הישראלית יעלה באופן ניכר.

מערכת החינוך נקראת אף היא להתמודד עם תופעה חברתית זו בהקשרים רבים ומגוונים: חינוך מבוגרים וזקנים, יצירת מסגרות פעילויות משותפות, הוראת מדע הזיקנה, ופיתוח תוכניות לילדים ולזקנים, ביחד ולחוד, בדרכים שונות ומגוונות.

בשנים האחרונות, בין היתר בעקבות יוזמות של המשרד לאזרחים ותיקים, משרד החינוך, וארגוני גמלאים, ישנה עליה במודעות לצורך לפתוח ולערב את מערכת החינוך בכל הנוגע לחינוך נגד גילנות- ההבניה החברתית השלילית של הזיקנה. אולם, עד היום לא היה כמעט תיעוד או הערכה מסודרת של תוכניות אלה.

על רקע זה, סקר ראשוני זה,  בדק 311 אתרי אינטרנט של בתי ספר שונים ברחבי הארץ, במגזר היהודי, בכל רמות החינוך (יסודי, חט"ב, וחט"ע), ובכל סוגי ההתיישבות ומגזרי הפיקוח. הסקר בדק את מידת קיומן של פעילויות המשלבות זקנים בפעילות בית הספר, וכן את אופי הפעילויות תוך חלוקה ל-3 דפוסים: פעילויות בהן הילדים "חזקים" (הם "מלמדים" את הזקנים); פעילויות בהן הזקנים "חזקים" (הם מלמדים את הילדים); ופעילויות בהן הזקנים והילדים "שווים" (מעורבים בפעילות בה לאף צד אין יתרון ידע ברור על השני).

הממצאים העלו כי באופן כללי:

א.      רק מיעוט מבתי הספר דיווחו על פעילות עם זקנים (38 בתי ספר מתוך 311);

ב.      מרבית הפעילויות היו מסוג שבהן הזקנים הם חלשים ( 27 תוכניות מתוך 44);

ג.        מיעוט הפעילויות היו מסוג שבהן הזקנים חזקים (2 תוכניות מתוך 44);

ד.      מרבית הפעילויות היו בחט"ב ובחט"ע, ומיעוטם היו בביה"ס היסודיים;

ה.      ישנן עדויות ליזמויות מקוריות וחדשניות בתחום מעורבות זקנים במערכת החינוך.

ההמלצות העיקריות בעקבות ממצאים אלה הם:

א.      יש לעודד הגברת היקף הפעילות של בתי ספר עם אוכלוסיית הזקנים.

ב.      יש לתמרץ פעילויות שבהן דפוס הפעילות המשותף הוא על בסיס יחסי כוחות שוויוניים בין הילדים ובין הזקנים, או על בסיס שבו הזקנים הם בעלי הכוח.

ג.       יש לשים דגש  על הגברת הפעילות בבתי הספר היסודיים.

ד.      יש להגביר את המחקר המלווה והמעריך את היתרונות והחסרונות של דפוסי הפעילות השונים על מנת להבין איזה פעילויות מצליחות יותר במניעת גילנות.

הסקר נגוע במגבלות הנובעות משיטת המחקר, אשר התבססה על דיווחים באתרי האינטרנט של בתי ספר במהלך סוף 2010 ותחילת 2011, ולא על בדיקה בפועל של הפעילויות עצמן (במיוחד במגזרים הדתיים והערביים).

 

כשלי הפנסיה התעסוקתית

פנסיה תעסוקתית היא הרובד החשוב ביותר להבטחת ושמירת רמת החיים והביטחון הסוציאלי בזיקנה.

מאז הרפורמה של ראשית שנות האלפיים, קרנות הפנסיה החדשות יכולות להשקיע כ-90% מכלל נכסיהן בשוק ההון (בכפוף למגבלות מסויימות), ולפיכך הכספים - האדירים - של מרבית העובדים השכירים בישראל, שאמורים להבטיח את עתידם הכלכלי בזיקנתם, חשוף כיום לסיכונים ניכרים בשל אופן ניהולם, ובהעדר פיקוח, בקרה, שקיפות או רגולציה הולמים.

הכתבה של רותם שטרקמן להלן מציגה תשריט דמיוני של מסקנות ועדת חקירה שלא היתה מעולם - אבל עלולה להיות מוקמת בעתיד אם לא יבוצעו פעולות מיידיות בתחום כבר כיום. לקרוא ולפעול כבר כיום:

ביטוח סיעודי פרטי - לאן הלך הכסף?

תחום הביטוחים הסיעודיים הפרטיים הינו תחום מהותי וחשוב לשמירת זכויות זקנים, במיוחד בגילאים מתקדמים שבהם חו"ח הופכים להיות סיעודיים ותלויים בעזרת הזולת בתפקוד היום יומי.

בהמציאות שבה האשפוז הסיעודי הממושך המוסדי אינו כלול בסל שירותי הסיעוד, וששעות הסיעוד במסגרת גמלת הסיעוד הינן מוגבלות ביותר, הפתרון של רכישת ביטוח סיעודי פרטי הינה רציונלית ביותר, במיוחד אם רוצים להימנע ממציאות שבה הילדים הבוגרים צריכים לעבור מבחן הכנסות כדי להשתתף במימון האשפוז המוסדי של ההורים הזקנים.

בפועל, שוק הביטוחים הסיעודיים הפרטיים היה בשנים האחרונות יעד לאי סדרים ולפגיעה בזכויות המבוטחים.

ראיה נוספת למצב דברים זה ניתן למצוא בכתבה למטה שפורסמה היום בדה-מרקר על ידי הכתב נועם בר. כפי שעולה מהכתבה, מביקורת שערך אגף שוק ההון במשרד האוצר, נמצא כי "במשך שנים נהגו חברות ביטוח להשאיר אצלן כספים שהן היו צריכות להחזיר למבוטחים בפוליסות הביטוח הסיעודי". ראו למטה הכתבה בשלמותה. ולמי שהיה ספק בצורך ובחשיבות של רגולציה הדוקה בתחום ביטוחי זה - להלן עוד ראיה בנדון.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי והשתתפות עצמית בתשלום בגין תרופות

השאלה עד כמה חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי השפיע על זכויותיהם של הזקנים היא שאלה מורכבת.

מחד - חופש הבחירה הקיים כיום לזקנים לבחור את קופות החולים בהם הם רוצים להיות חברים, מבלי שקופת החולים יכולה "לסנן" אותם בגלל מחלותיהם מהווה זכות יסודית וחשובה. גם קיומו של סל שירותים בסיסי ושיוויני אינו דבר מובן מאליו.

מצד שני, לאורך השנים התווספו מרכיבים שונים לחוק, אשר באופן איטי שחקו את זכויותיהם בפועל של הזקנים.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא סוגיית ה"השתתפות העצמית" בשירותים שונים, ובין היתר בתרופות.

בימים אלה פורסם שיעור ההשתתפות הממוצע של זקנים בתרופות, באופן השוואתי לקבוצות אחרות.

וכך פורסם היום בדה-מרקר:

http://www.themarker.com/news/1.1583218

"קשישים בני 85 ויותר משלמים עבור תרופות וטיפולים בסל הבריאות עד פי 15 יותר מצעירים בקבוצות הגיל 5-25 - כך עולה מהדו"ח המסכם את פעילות קופות החולים ל-2010, שפירסם האגף לפיקוח על קופות החולים בסוף השבוע.

לפי הדו"ח, בעוד שההוצאה הממוצעת לשנה של ילדים וצעירים בגילאים 5-25 נעה בין 60 ל-72 שקל בשנה, נאלצים קשישים בני 85 ויותר, שהם גם צרכני בריאות "כבדים" בהרבה, לשלם 1,023 שקל בממוצע לשנה - למרות התקרות שקיימות בחוק לתשלומי השתתפות עצמית. "

מציאות זו גורמת לפגיעה קשה בזקנים, שרבים מהם נאלצים להתקיים מקצבאות זיקנה, השלמת הכנסה ו/או פנסיה תעסוקתית, אשר נשחקים על פני זמן. ההוצאה הגדלה והולכת בגין השתתפות עצמית בשירותי הבריאות השונים יוצרים פגיעה כלכלית חמורה בזכויותיהם של הזקנים וביכולתם להבטיח לעצמם ביטחון סוציאלי בזיקנה.

אכן ראוי שסוגיה זו של ה"השתתפות העצמית" תתוקן באופן של קביעת "תקרות" הרבה יותר נמוכות מאלה שקבועות כיום על שיעור ההשתתפות המקסמיאליים לתרופות.