בימים אלה ניתן על ידי הרכב מורחב של בג"צ פסק דין תקדימי וחשוב ביותר בסוגיה מהותית וחשובה: האם ארגון עובדים יכול לשבות במסגרת מאבק להגנה או קידום זכויות לא של עובדים פעילים אלא של גמלאים.
בפרשה המוכרת כפרשת "אוניברסיטת בר אילן" שנסובה סביב מאבק משפטי של ארגון הסגל האקדמי הבכיר של אוניברסיטת בר אילן, הכריז ארגון הסגל על סכסוך עבודה, ואף הכריז שבכוונתו לשבות, וזאת בשל סירובה של האוניברסיטה לקבל את דרישות ארגון הסגל ביחס לשיפור הפנסיה התעסוקתית של גמלאי האוניברסיטה.
האוניברסיטה טענה מצידה שארגון הסגל אינו רשאי להכריז על שביתה ביחס לזכויות של מי שאינם כבר עובדים של האוניברסיטה, אלא גמלאיה (שבמקרה של אוניברסיטת בר אילן מקבלים את הפנסיה שלהם לא מהאוניברסיטה אלא מקרן פנסיה חיצונית).
בעוד שבית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענת האוניברסיטה, וקבע שזה לא חוקי לשבות על מנת להגן על זכויות גמלאים, שכן אלה האחרונים אינם נחשבים ל"עובדים", בית הדין הארצי לעבודה קבע ההיפך. כולם ציפו לפסיקת בג"צ, הליך אליו הצטרפו גם גופים חזקים כדוגמת ההסתדרות הכללית וארגון המעסיקים.
בית הדין הגבוה לצדק אימץ את גישת בית הדין הארצי לעבודה, וקבע כי ראוי ונכון לאפשר לארגוני עובדים להכריז על שביתה בכדי להגן על זכויות גמלאיהם.
לפסק הדין המלא ראו את הקישור הבא:
מדובר על פסק דין תקדימי וחשוב ביותר, ואין אלא לקוות שמדובר על מפנה בגישת בג"צ בכל הנוגע לקידום זכויותיהם של גמלאים בישראל.
תגובה 1:
שמחתי מאוד למצוא את הסיכום דלעיל שמבהיר כי כנראה שאין יותר מקום לקיטוב חד ושרירותי בין קבוצות של בני אדם לפי גיל - וכי אבחנות וכללים שהם "קשורי -גיל" (או :מין/מגדר)יהיו משניים לחקיקת היסוד שבה נקבע כידוע שיוויון בסיסי בין אזרחי -המדינה.
הוסף רשומת תגובה