פיצוי למי שנשאל שאלה על גיל

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מפרסמת ידיעות המכיל הרבה אינפורמציה רלבנטית וראויה.

ראו את הידיעה הבאה ביחס לפיצוי המגיע למי שנשאל באופן לא חוקי על גילו בתהליך קבלה לעבודה:

פיצוי למי שנשאל שאלה על גיל

תביעת חן כרמי נ' אבידר בע"מ (עב' (ת"א) 11229/08)

בימים אלו נחתם הסכם פשרה שהושג בין התובע, מר חן כרמי לבין קבלן שגייס עובדים עבור עיריית תל אביב, בשל הצבת תנאי סף מפלה מחמת גיל. כרמי ניסה להתקבל לעבודה כמפקח עירוני בעיריית תל אביב, ענה למודעה שפורסמה על ידי חברת אבידר, אולם עוד בטלפון נשאל לגילו ונמסר לו שהמשרה המוצעת מוגבלת עד גיל 35. נציבות השוויון הגישה כידידת בית הדין, עמדה התומכת בתובע. בהסכם הפשרה נקבע כי כרמי יקבל מהחברה פיצוי בגובה 25,000 ₪. הסדרי השיפוי בין אבידר לעיריית תל אביב, שהציבה את התנאי המפלה, נקבעו מחוץ לכתלי בית הדין.

מר כרמי, פנה לחברת אבידר בעקבות מודעה וביקש להתקבל למיון כמפקח בעיריית תל אביב. עוד בטלפון, בשיחה שהוקלטה, נשאל לגילו ונמסר לו כי לא ניתן לזמנו לראיון בשל היותו בן למעלה מבן 35. בעקבות זאת הוא פנה לראשונה, באמצעות "קו לעובד" לחברת אבידר ולעיריית תל אביב וקבל על הגבלת הגיל. רק לאחר פניה זו הזמינה אותו העיריה לראיון ודחתה אותו, לטענתה באופן מהותי.

מבחינה חוזית העירייה טענה בעבר כי ההתקשרות עם אבידר היא התקשרות עם חברת כוח אדם וכי האחריות מוטלת על אבידר, אבידר מצידה טענה כי היא התקשרה כקבלן שירותים והתניית הגיל הופיעה במכרז שפרסמה העיריה. מאוחר יותר טענה העירייה כי ההתקשרות עם אבידר הינה התקשרות עם חברת השמה ומשכך, עצם קיום הראיון בעירייה, פוטר את העיריה מאחריות.

הנציבות הגישה עמדתה כידידת בית הדין בתביעה להפליה מחמת גיל והתייחסה בעיקר לשאלת ההגנה על עובדים בעת התקשרויות חוזיות מורכבות (העסקה באמצעות קבלנים).

הנציבות טענה כי קיים חשש להפליה האסורה מחמת גיל. עצם קביעתו של רף גיל – כל גיל מבלי לבדוק את כושרו של העובד לגופו – יש בה, על פניו, הפליה אסורה. סעיף 9 (א) לחוק שוויון ההזדמנויות קובע, כי נטל הראיה להוכיח שלא היתה הפליה מוטל על המעביד. אבידר הודתה בהפליה, אך הפנתה אל העירייה ואילו העירייה טענה כי לא הפלתה. לעמדת הנציבות, במקרים מסוג זה יש לספק הגנה מלאה למועמד לעבודה: נגע חברתי זה של דחיקת רגליהם של עובדים, שאינם צעירים (ויודגש כי התובע צעיר בלמעלה מעשרים שנה מגיל הפרישה הקבוע בחוק) והוצאתם לשולי החברה, תוך פגיעה בפרנסתם, בכבודם ובערכם העצמי – יש לעקור מן השורש. מגמת ההחמרה בהתייחסות של בתי המשפט לאפליה מחמת גיל המתבטא גם בהסכם פשרה זה, מסמנת למעסיקים ולרשויות לבדוק בציציותיהם ולהיטיב לטפל בתופעה מדאיגה זו.