התמונות הקשות שעלו באינטרנט ודווחו בעיתונות סביב האסון של הסופה "הארווי" העלו שוב את מידת המוכנות החברתית להגנה על זקנים במקרים של אסונות טבע או מקרי חירום אחרים (שריפות או מלחמות).
התמונה הקשה הזו, שנלקחה מהדיווח העיתונאי ב- YNET (להלן הקישור):
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5008833,00.html
מצביעים שוב על מציאות לפיה באופן מצער, במקרים רבים, זקנים ננטשים ו/או נזנחים או פשוט נשכחים במקרי חירום.
באופן מצער, בניגוד לאוכלוסייות אחרות, הזקנים - במיוחד אלה שהינם סיעודיים או תשושי נפש - אינם מסוגלים לדאוג לעצמם בכוחות עצמם במקרי החירום הללו. אם מי שמופקדים על בטחונם ובריאותם לא ימלאו את תפקידם, התוצאה תהיה תמונות כמו אלה שניתן לראות לעיל.
בנוסף לכך יש לזכור כי לא ניתן לתת מענה לצרכים של זקנים אלה בשעות חירום מבלי שנעשתה הכנה לכך מראש. לתת מנעים לעשרות או מאוד זקנים סיעודיים או תשושים בטווח זמן קצר - הינו משימה בלתי אפשרית אם לא נעשתה לשם כך הערכות מראש, ואם לא בוצעו ההכנות וההערכויות הנדרשות לשם כך.
במדינת ישראל, שבאופן מצער, למודת מלחמות, ישנם תוכניות לשעת חירום להגנה על זקנים בקהילה - בכלל, ועל זקנים במסגרות מוסדיות - בפרט. השאלה עד כמה המוסדות והארגונים מוכנים לאסונות טבע אחרים, כגון רעידות אדמה, הפסקות חשמל, הצפות, או דברים דומים.
יש לקוות כי המראות הקשים מטקסס יעוררו את כל האחראים לכך בישראל לוודא ולבחון מחדש את מידת ההערכות של המסגרות המוסדיות ומערך השירותים למקרים של אסונות טבע, ומידת היכולת לשמור ולהגן על הזקנים באירועים אלה.
