על דם, תרומת דם, וגילנות

החוויה של ח"כ פנינה תמנו שטה שלא הורשתה לתרום דם עוררה בצדק סערה: הגזענות העמוקה המסתתרת מאחורי פסילת דמו של בן אנוש רק בגלל גזעו, צבע עורו, דתו או מוצאו הלאומי הינה מקוממת ומרתיחה. אלא שהתרבות המפלה שיצאה לאור הציבורי בכל הנוגע להסדרת תרומות הדם בישראל איננה נעצרת רק בגזע או צבע העור. במדינת ישראל ישנה עוד קבוצה שלמה של אזרחים – בריאים, נכונים, וראויים – אשר דמם "אסור": קבוצת הזקנים.

במדינת ישראל, בניגוד מוחלט לנהוג בארה"ב לדוגמא, גילו הכרונולוגי של אדם, הופך להיות חסם גילני מפני היכולת לתרום דם. אין זה משנה אם אתם בריאים או חולים, אין זה משנה אם אתם רוצים לתרום או  לא, וזה כלל לא רלבנטי איזה סוג דם יש לכם וכמה הוא במחסור: אם אתם "זקנים"  -דמכם אסור. על מנת לסבר את האוזן נציין כי עד לא מזמן "זקנים" היו מי שהם מעל גיל 70, ורק בימים אלה ממש הואיל ב"נדיבותו" משרד הבריאות להעלות את מחסום הגיל ל-81, וגם זאת בכפוף למגבלות).

כמו תמיד, בחינה מעמיקה של שורשי האפליה והסטיגמה הגילנית מגלים לרב שאין להם בסיס אמפירי: גילו הכרונולוגי של האדם, במנותק ממכלול מצבו הבריאותי והנפשי, הינו בדרך כלל מנבא רע מאוד אודות כישוריו, יכולותיו או מצבו. מחקרים אמפיריים שנערכו בצפון אמריקה מצביעים על כך שככלל, אין כל סיבה למנוע או לפסול על הסף תורמי דם רק בגלל גילם הכרונולוגי: דמם אינו ראוי פחות לתרומה, והסיכון הבריאותי הכרוך בתרומת דם על ידי אוכלוסיית הזקנים הבריאה, אינו גבוה מהותית מזו של כלל האוכלוסייה הבריאה. לפיכך, אין כל מגבלת גיל עליונה לתרומת דם, וכל אדם נבדק לגופו של עניין, בהתאם למצב בריאותו, דמו, והסיכון לו הוא נתון במידה ויתרום דם.

עצוב לקום בבוקר במדינת ישראל של שנת 2013, ולגלות שלמרות מעטפת חוקית של חוק יסוד כבוד הדם  וחירותו, ולמרות היסטוריה לאומית של פסילה קבוצתית של יהודים רק בגלל אמונתם הדתית, ממשיכה החברה הישראלית לאמץ דפוסי מפלים וסטיגמתיים, ומתייגת קבוצות שלמות של אנשים רק בגלל צבע, מין או גיל. פסילתם של תורמי דם זקנים – בדומה לפסילת דמה של ח"כ תמנו שטה – הוא רק סימפטום לבעיה: הסטריאוטיפיזציה השלילית של הזיקנה, ותיוגם של זקנים כחסרי יכולת וחסרי ערך. הגיע העת לשנות מצב דברים זה ולשים סוף לגילנות.