אמנה בינלאומית לזכויות זקנים

אחד הנושאים המעניינים בתחום זכויות הזקנים הוא קידום העניין ברמה הבינלאומית.
אוולם, כל מי שעוסק בתחום יודע כי בשונה מילדים, נשים, מהגרים או אנשים עם מוגבלות - זקנים הן אחת הקבוצות המוחלשות החשובות ביותר שאין להן אמנת זכויות אדם בינלאומית מחייבת.
למרות עושר של מסמכים בינלאומיים שנוצרו בשנים האחרונות - כאשר הדוגמא הבולטת ביותר היא תוכנית הפעולה של מדריד בתחום הזיקנה משנת 2002 - מדינות האולם עדיין לא השכילול להפוך מסמכים אלה לאמנה בינלאומית מחייבת וברת אכיפה.
במהלך חודש מאי 2009, התכנסה קבוצת מומחים בינלאומית בעיר בון בגרמניה, בחסות האומות המאוחדות, לשם דיון בנושא. מסקנות ועדת המומחים היתה כי יש מקום להמליץ בפני עצרת האומות המאוחדות להתחיל מהלך לשם הכנת אמנה בינלאומית לזקנים.
יהיה מעניין לראות האם ועד כמה המלצות אלו ייושמו ועד כמה בשנים הקרובות אכן ניראה את התפתחותה של אמנה בינלאומית בנדון.

גם סבתות יודעות לנהוג

על פי הדיווח בעיתונים השונים (19.5.09) "שוטרי משטרת התנועה לא האמינו למראה עיניהם. הנהגת שדהרה ב-132 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, נולדה ב-1914". וכמובן נשאלת השאלה: למה בדיוק הם לא האמינו למראה עיניהם? האם אישה בת 95 איננה מסוגלת לנהוג? האם "קשישה", "סבתא" בת קרוב למאה היא "חייזר" שנפל מהשמיים? או האם הציפיה ה"טבעית" היא כי זקנה שכזו תהיה לכל היותר בבית חולים סיעודי, דמנטית וחסרת יכולת.
האמת כמובן היא הפוכה לחלוטין: לא רק שאין שום דבר בגיל 95 ששולל מכל אדם להמשיך ולנהוג – אלא שסטטיסטית, רבים הסיכויים שנהגים בגיל זה הם דווקא זהירים יותר ומעורבים הרבה פחות בתאונות דרכים מעמיתיהם הנהגים הצעירים (ואכן, כפי שהסתבר, מדובר על נהגת ותיקה עם עבר תנועתי כמעט נקי לחלוטין).
רק בורות, אפליה וגילנות – כלומר, הבניה חברתית שלילית של הזיקנה – יכולה להסביר את הכותרת והתוכן של הידיעה העיתונאית הזו. היא חוזרת ומדגישה כיצד החברה הישראלית, שאוהבת להתהדר בציציות של "והדרת פני זקן" או "מפני שיבה תקום", וכמובן בדיבר החמישי של "כבד את אביך ואת אימך" – בעצם, במציאות, ממשיכה להשפיל את הזקנים, לתייג אותם כחסרי יכולת, ולמנוע מהם להמשיך ולממש את זכותם הטבעית לחיים פעילים בחברה, ואת זכותם ליחס של כבוד ושל שוויון.