על דם, תרומת דם, וגילנות

החוויה של ח"כ פנינה תמנו שטה שלא הורשתה לתרום דם עוררה בצדק סערה: הגזענות העמוקה המסתתרת מאחורי פסילת דמו של בן אנוש רק בגלל גזעו, צבע עורו, דתו או מוצאו הלאומי הינה מקוממת ומרתיחה. אלא שהתרבות המפלה שיצאה לאור הציבורי בכל הנוגע להסדרת תרומות הדם בישראל איננה נעצרת רק בגזע או צבע העור. במדינת ישראל ישנה עוד קבוצה שלמה של אזרחים – בריאים, נכונים, וראויים – אשר דמם "אסור": קבוצת הזקנים.

במדינת ישראל, בניגוד מוחלט לנהוג בארה"ב לדוגמא, גילו הכרונולוגי של אדם, הופך להיות חסם גילני מפני היכולת לתרום דם. אין זה משנה אם אתם בריאים או חולים, אין זה משנה אם אתם רוצים לתרום או  לא, וזה כלל לא רלבנטי איזה סוג דם יש לכם וכמה הוא במחסור: אם אתם "זקנים"  -דמכם אסור. על מנת לסבר את האוזן נציין כי עד לא מזמן "זקנים" היו מי שהם מעל גיל 70, ורק בימים אלה ממש הואיל ב"נדיבותו" משרד הבריאות להעלות את מחסום הגיל ל-81, וגם זאת בכפוף למגבלות).

כמו תמיד, בחינה מעמיקה של שורשי האפליה והסטיגמה הגילנית מגלים לרב שאין להם בסיס אמפירי: גילו הכרונולוגי של האדם, במנותק ממכלול מצבו הבריאותי והנפשי, הינו בדרך כלל מנבא רע מאוד אודות כישוריו, יכולותיו או מצבו. מחקרים אמפיריים שנערכו בצפון אמריקה מצביעים על כך שככלל, אין כל סיבה למנוע או לפסול על הסף תורמי דם רק בגלל גילם הכרונולוגי: דמם אינו ראוי פחות לתרומה, והסיכון הבריאותי הכרוך בתרומת דם על ידי אוכלוסיית הזקנים הבריאה, אינו גבוה מהותית מזו של כלל האוכלוסייה הבריאה. לפיכך, אין כל מגבלת גיל עליונה לתרומת דם, וכל אדם נבדק לגופו של עניין, בהתאם למצב בריאותו, דמו, והסיכון לו הוא נתון במידה ויתרום דם.

עצוב לקום בבוקר במדינת ישראל של שנת 2013, ולגלות שלמרות מעטפת חוקית של חוק יסוד כבוד הדם  וחירותו, ולמרות היסטוריה לאומית של פסילה קבוצתית של יהודים רק בגלל אמונתם הדתית, ממשיכה החברה הישראלית לאמץ דפוסי מפלים וסטיגמתיים, ומתייגת קבוצות שלמות של אנשים רק בגלל צבע, מין או גיל. פסילתם של תורמי דם זקנים – בדומה לפסילת דמה של ח"כ תמנו שטה – הוא רק סימפטום לבעיה: הסטריאוטיפיזציה השלילית של הזיקנה, ותיוגם של זקנים כחסרי יכולת וחסרי ערך. הגיע העת לשנות מצב דברים זה ולשים סוף לגילנות.

ספר חדש: גילנות בחברה הישראלית

ספר חדש:

גילנות בחברה הישראלית – הבניה חברתית של הזיקנה בישראל,

בעריכת פרופ' ישראל (איסי) דורון

 

בימים אלה יצא לאור ספר חדש וראשון מסוגו בישראל העוסק בנושא של גילנות (ageism). הספר "גילנות בחברה הישראלית – הבניה חברתית של הזיקנה בישראל) בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון-ליר בירושלים ובעריכת פרופ' ישראל (איסי) דורון. הספר הוא אסופת מאמרים פרי עטם של חברי קבוצת מחקר שפעלה במכון ון ליר בירושלים – חוקרים, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע בתחום הסיעוד והגריאטריה. הקבוצה סקרה את תופעת הגילנות בחברה הישראלית על שלל היבטיה ובחנה בין השאר את השאלות האלה: מהי גילנות? עד כמה התופעה ניתנת למדידה? באיזו מידה אפשר לומר שהחברה הישראלית היא "גילנית"? באיזה אופן הגילנות באה בה לידי ביטוי? לצד שאלות רחבות אלה הספר מציג מחקרים שבדקו את תופעת הגילנות בזירות מקצועיות כמו סיעוד ופיזיותרפיה, וכן בתחום התקשורת והמשפט. הספר כולל פרקים כגון "גילנות מהי? הבניית המושג והגדרתו" (מאת ד"ר חיה קורן), "גילנות בראי ההערכה והמדידה: ממצאי סקר מקדים" (מאת ד"ר שרון שיוביץ-עזרא, פרופ' ליאת איילון, וג'ני ברודסקי), "רכיבי עמדות גילניות בקרב צעירים בישראל והקשר למשתני גיל, מגדר ודתיות" (מאת ד"ר אהוד בודנר), ועוד.

להלן הקישור לאתר הספר:

http://www.kibutz-poalim.co.il/ageism

 

 

 

אפליה מטעמי גיל בתעסוקה - עליה בהיקף התלונות

דוח חדש של נציבת שוויון הזדמנויות בתעסוקה חושף כי יש עליה בהיקף התלונות אודות אפליה בתעסוקה - בכלל, ואפליה בגיוס לעבודה של עובדים מבוגרים - באופן ספציפי.

כפי שדווח באתר YNET:

"גורם מרכזי נוסף לאפליה, לפי התלונות שהתקבלו בנציבות, היא אפליית מועמדים בגלל גיל - לרוב, מועמדים שלא התקבלו לעבודה בגלל היותם מבוגרים "מדי". לא פחות מ-12% מהתלונות עסקו בנושא הזה. "אפלייה בשל גיל הפכה לבעיה חברתית רחבה", מציינת קניג."

לדיווח המלא ראו:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3971598,00.html

דיווח בעיתונות על התוצאה בבג"צ המשמר האזרחי

בהמשך לפוסט הקודם, להלן הכתבה שפורסמה היום בידיעת אחרונות אודות התוצאה בעתירה לבג"צ בנושא של אפליית מתנדבים מבוגרים במשמר האזרחי:

תיקון חשוב לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה

בימים אלה אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית תיקון חשוב לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15). התיקונים כוללים העברת חובת ההוכחה על מעביד שדרש במישרין או בעקיפין מעובד או מדורש עבודה מידע בנושא שההפליה שלו אסורה על פי החוק- שאכן לא הפלה את העובד. המשמעות של תיקון זה היא, לדוגמא, שעצם הדרישה של מעביד לדעת את גילו של המועמד לעבודה - תיגרום לכך שעל המעביד יהיה להוכיח שלא היפלה את המועמד מפאת גילו. זוהי התקדמות חשובה נוספת במניעת והתמודדות עם תופעת האפליה מטעמי גיל.

הוספת איסור אפליה מטעמי גיל - לחוק זכויות החולה

במשך שנים רבות, חקיקת זכויות האדם כללה את ה"שטנץ" של איסור אפליה מטעמי "דת, גזע, מין ולאום". בשנים האחרונות החלו אף להוסיף טעמים נוספים כמו מגדר או מוגבלות.
במסגרת תופעת הגילנות וההתעלמות מאפליתם של זקנים בשל גילם, התעלמו במשך שנים מעילה של "גיל" כאחת העילות המפורשות שאסור להפלות בגינן. לפיכך, ניתן היה למצוא על ספר החוקים דוגמאות - שחלקן תוקן לאורך השנים - שבהם ה"גיל" לא הופיע. כך לדוגמא, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לא כלל במקור את איסור האפליה מטעמי גיל, ורק בשנת 1995 הדבר הוסף לחוק.
בימים אלה - הכנסת תיקנה עוול נוסף, כאשר במסגרת תיקון מספר 4 - תוקן חוק זכויות החולה, והוסף איסור מפורש להפלות בין חולים מטעמי גיל - אלא אם כן ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים.
לתיקון החוק ראו:
http://www.knesset.gov.il/privatelaw/plaw_display.asp?LawTp=2

אפליה מטעמי גיל בכניסה לפאב - אפליה?

זה מקרוב התפרסם דיווח אודות פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות שדחה תביעה של בחור צעיר שנמנעה כניסתו לפאב בשל היותו "צעיר מידי".
פסק הדין לגופו ככל הניראה מוצדק, השאלה המעניינת שהוא מעורר היא ההצדקה המשפטית.
כפי שדווח - בית משפט קבע שכלל לא מדובר באפליה מטעמי גיל.
הטעם לכך הוא כי בחוק האוסר על אפליה - ומדובר בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 - לא מופיע במפורש איסור אפליה מטעמי גיל.
כעת כמובן נשאלת השאלה - מה דינו של בית קפה האוסר על נשים זקנות להיכנס לבית הקפה כי הן "זקנות מידי"?
לטעמנו, אי הכללת איסור האפליה מטעמי גיל בחוק הנדון הינה בבחינת טעות.
גם פסק הדין - ניתן היה לקבלו בטענה שאכן קיים איסור לכאורה על אפליה מטעמי גיל - אך ישנן נסיבות בהן מהות האבחנה הופכת אותה למותרת. כך לדוגמא, איסור כניסה לצעירים מאוד למועדונים מסויימים אשר מגישים אלכוהול יכול להיות מוצדק מטעמי גיל צעיר.
לפיכך, ראוי לכלול גם איסור אפליה טעמי גיל בחוק איסור אפליה בשירותים וכניסה למקומות בידור, וכמו בכל איסורי האפליה, הותיר מרווח של שיקול דעת בהם האבחנה תהיה מותרת כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת.



לקישור לכתבה:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3743240,00.html

על אפליית עובדים מבוגרים ועל נציבות שוויון הזדמנויות

ושוב התפרסמה היום (3.6.09) ידיעה אודות המשך אפלייתם של עובדים מבוגרים בשוק העבודה.
בעיתון דה-מרקר, התפרסמו היום נתונים וסיפורים אודות המשך אפלייתם של עובדים מבוגרים וכיצד מקומות עבודה מפרים בריש-גלי את חובתם שלא להפלות מטעמי גיל בקבלה לעבודה.
עצם הידיעה איננו מפתיע למי שעוסק בתחום.
מה שמאכזב זה תגובת נציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה ארש עד היום נכשלה מלשים את סוגיית ההתמודדות עם האפליה מטעמי גיל בראש סדר העדיפויות שלה, ועדיין נוקטת מדיניות גילנית הרואה באפליה מטעמי גיל של עובדים מבוגרים סוג של אפליה בעל חשיבות פחותה ביחס לאפליות אחרות.
אין אלא לקוות כי הנציבות תשנה את מדיניותה לאור הביקורת המותחת עליה בתחום זה.

פנסיית השאירים של אלמנים ואלמנות

צדק נעשה לפני כשבוע, עת בית המשפט העליון פסק כי תקנוני קרנות הפנסיה הותיקות, אשר כללו אבחנה בשיעורי פנסיית השאירים בין אלמנים ואלמנות - באופן שפנסיית השאירים של אלמנים היתה בשיעור של כ- 20% מהשכר הקובע של האישה, שיעור שהינו מחצית מהשיעור של פנסיית השאירים של אלמנות (כלומר, 40% מהשכר הקובע של הגבר) - הינם בלתי חוקיים (בג"צ 4948/03; בג"צ 2911/05).
בית המשפט העליון קיבל את הכרעת בית הדין הארצי לעבודה אשר פסק בפרשה הידועה כפרשת אורי פידלמן כי קביעה של שיעורי פנסיית שאירים שונה לגברים ולנשים הינה אפליה פסולה, במיוחד בהתחשב בעובדה ששיעור דמי הגמולים שמפרישות הנשים והמעבידים שלהן, זהה לזה שמפרישים עובדים גברים ומעבידיהם.
מדובר בהחלטה חשובה אשר ביטלה אבחנה אנכרוניסטית נוספת בין גברים ונשים בתחום הפנסיוני והביטחון הסוציאלי בזיקנה.
נותר כעת גם לבטל את הפערים בגילאי הפרישה המוקדמים בין גברים ונשים - ולהביא להאחדה מוחלטת וזהה של זכויות הנשים והגברים בתחום הפנסיוני.