ועוד על אפליה מטעמי גיל וגילנות בתעסוקה

כאילו שאין די בכל הידיעות על מופעיה המכוערים של הגילנות בחברה הישראלית, הרי שאנו זוכים ל"תזכורת" עיתית על האופן שבה מעסיקים פועלים. והפעם, דיווח מדה-מרקר, אודות אחראי מיחשוב במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט שפוטר לאחר שמעסיקיו גילו כי "הצעיר" את גילו בקורות החיים שלו בעשור.
מעניין שהעובד עצמו מתאר בכתבה כי לאחר שפוטר בגיל 56 מחברת י.ב.מ. והחל לחפש עבודה - פנה במשך חודשים רבים בחיפוש עבודה, עד שהבין כי ה"בעיה" בקורות החיים שלו היא גילו.
לפיכך, החל לשלוח את הקורות חיים שלו בלי לציין את גילו - והפלה ופלא, החל לקבל זימונים לראיונות עבודה.
לבסוף, אף "הצעיר" את גילו בעשור (כלומר, ציין כאילו הוא בן 46, ולא 56) - ואכן, באורח "פלאי" התקבל לעבודה.
ואולם, לאחר שהסתבר למכללה במכון וינגייט כי הפחית את גילו - החליטו לפטר אותו.
סיפור עצוב זה כמובן מעורר - פעם נוספת - את ההבניה החברתית הישראלית השלילית בכל הנוגע לגילו הכרונולוגי של האדם, ואת הצביעות שבה נוהגים מעסיקים בתחום זה.
אין אלא לקוות כי פעילותם של ארגונים חברתיים (כדוגמת עמותת המשפט בשירות הזיקנה) ופעילותה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, יצליחו לחולל בסופו של דבר שינוי בתחום זה.

על אפליית עובדים מבוגרים ועל נציבות שוויון הזדמנויות

ושוב התפרסמה היום (3.6.09) ידיעה אודות המשך אפלייתם של עובדים מבוגרים בשוק העבודה.
בעיתון דה-מרקר, התפרסמו היום נתונים וסיפורים אודות המשך אפלייתם של עובדים מבוגרים וכיצד מקומות עבודה מפרים בריש-גלי את חובתם שלא להפלות מטעמי גיל בקבלה לעבודה.
עצם הידיעה איננו מפתיע למי שעוסק בתחום.
מה שמאכזב זה תגובת נציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה ארש עד היום נכשלה מלשים את סוגיית ההתמודדות עם האפליה מטעמי גיל בראש סדר העדיפויות שלה, ועדיין נוקטת מדיניות גילנית הרואה באפליה מטעמי גיל של עובדים מבוגרים סוג של אפליה בעל חשיבות פחותה ביחס לאפליות אחרות.
אין אלא לקוות כי הנציבות תשנה את מדיניותה לאור הביקורת המותחת עליה בתחום זה.