התייחסות עמותת המשפט בשירות הזיקנה לועדה המיעצת של משרד הבריאות לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית

בימים אלה מתכנסת ועדה בראשותה של שרת הבריאות לדון בנושאים מהותיים אודות עתידה של הרפואה הציבורית בישראל, והיחס בינה ובין הרפואה הפרטית. הועדה הוציאה קול קורא בבקשה לקבל את התייחסות הציבור לנושאים שבה היא הולכת לדון.

במסגרת זו הגישה עמותת המשפט בשירות הזיקנה, את התייחסותה לפעילות הועדה, ולהלן ההתייחסות:

עמותת המשפט בשירות הזיקנה הינה עמותה הפועלת ורשומה כדין בישראל (עמותה רשומה מספר :580382992, החל מינואר 2002), אשר מטרותיה הינן קידום זכויות האוכלוסייה הזקנה בישראל. העמותה פועלת בדרכים משפטיות וציבוריות למימוש מטרותיה לרבות טיפול בפניות ציבור, התדיינויות מול גופי ממשלה וחברי כנסת והגשת עתירות לבג"צ. עיקר מאבקה של העמותה הינו לקידום זכויות זקנים ומניעת הפלייתם על רקע גילם AGEISM- (גילנות). אודות העמותה, ההיסטוריה שלה, מנהליה ומטרותיה ניתן למצוא באתר הבית של העמותה: www.elderlaw.org.il וכן בדוחות השנתיים המופיעים באתר העמותה.

העמותה מצאה לנכון להגיש את התייחסותה לוועדה חשובה זו הואיל ולעניות דעתה לא ניתן לדון ולהתייחס לסוגיות מרכזיות של היחס בין רפואה ציבורית ורפואה פרטית, היחס בין ביטוחים משלימים וביטוחי בריאות מסחריים, או מעמדו של משרד הבריאות כרגולטור וספק שירותים – ללא התייחסות ספציפית ונקודתית להשלכות של נושאים אלה על זכויותיהם של הזקנים בישראל לבריאות ולרפואה.

באופן כללי, ובהכללה גסה, נציין בפתח הדברים שאוכלוסיית המבוגרים והזקנים בישראל הם צרכני הבריאות הגדולים ביותר, ולפיכך הם אלה המושפעים בצורה המשמעותית ביותר מכל שינוי במערכי אספקת שירותי הבריאות הציבוריים. יתרה מכך – ושוב, בהכללה – חלק ניכר מאוכלוסיית הזקנים (יותר מחמישית), סובל מעוני ונמצא מתחת לקו העוני, וזאת גם לאחר תשלומי העברה ומיסים (כגון קצבאות זיקנה ותשלומי הבטחת הכנסה). לפיכך, עיצוב מערך הרפואה הציבורי ביחס לאוכלוסייה זו הוא לא פחות מקריטי, וכל שינוי שמשמעותו הגדלת הנטל הכלכלי על צרכני הבריאות או "העברת" תחומי אחריות למגזרים פרטיים המבוססים על ביטוחים משלימים – גורמים בפועל לפגיעה מהותית ומשמעותית בזכויות של זקנים לבריאות.

יש גם לזכור כי באופן היסטורי, חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, יצירת סל שירותי בריאות בסיסי, אחיד, ונדיב יחסית, ומתן חופש בחירה בבחירת קופת החולים גם לחולים זקנים וכרוניים – שיפרו באופן משמעותי את מצבם ושביעות רצונם של הזקנים ממערכת הבריאות הציבורית בישראל. הישג משמעותי והיסטורי זה של חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי הינו חשוב ואותו יש לשמר. אולם, באופן מצער,  לאורך השנים נשחקו בהדרגה הישגים חשובים אלה – שחיקה שפגעה בעיקר בחולים זקנים: החל מהטלת השתתפות עצמית על ביקורי רופא, דרך הטלת השתתפות עצמית בנוגע לצריכת תרופות, דרך צמצום היקף התמיכה הציבורית בקופות החולים, וכלה בהעלאה דרמטית של עלויות הביטוחים המשלימים של אשפוז וטיפול סיעודי ממושך בזיקנה.

כאמור, זכויותיהם של הזקנים במערכת הבריאות בהקשרים שוועדה נכבדה זו אמורה לדון בהם הם רבים ומגוונים. יחד עם זאת, עמותת המשפט בשירות הזיקנה מבקשת כי הועדה הנכבדה תידרש ותביא בחשבון בדיוניה את שלושת הנקודות הבאות – וזאת מבלי להפחית מהחשיבות של היבטים רבים אחרים שאינם מוזכרים להלן:

א.      עלויות שירותי הרפואה לזקנים ולאזרחים ותיקים שתלויים ברפואה הציבורית לצורך בריאותם הבסיסית, ואינם מסוגלים להרשות לעצמם ביטוחים פרטיים או ביטוחים משלימים: בהקשר זה, וללא נקיטת עמדה ביחס לקוקטייל הרצוי שבין רפואה ציבורית ופרטית, ובין ביטוחי בריאות משלימים לעומת סל שירותי הבריאות הרגיל – צריך להיות ברור כי כל "העברת" סמכות או הרחבת היכולת לספק שירותי בריאות במסגרת ביטוחים פרטיים, משלימים, על חשבון ובמסגרת שירותי הרפואה הציבורית – הדבר יבוא בראש ובראשונה על חשבונם של החולים הזקנים והעניים, אשר יידחקו לסוף התור, ויירדו לתחתית סדר העדיפות של כל מערכת בריאות אשר תתעדף לקבל מטופלים בריאים, צעירים, אשר מסוגלים לממן טיפולים יקרים, ואשר אינם "נטל" כלכלי על מערכת הטיפול.

ב.הזכות לאשפוז סיעודי ממושך, והזיקה לביטוחים פרטיים משלימים: כידוע, בניגוד להמלצות דוח ועדת נתניהו (שהיוו את התשתית לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי), האחריות למימון ולאספקת שירותי אשפוז סיעודי מוסדי ממושך לזקנים – לא נכללה בסל שירותי הבריאות הבסיסי, ונותרה באחריות משרד הבריאות. מצב דברים זה גרר למציאות לא צודקת ולפיה קופות החולים אינם אחראיות לכשלים במניעת שיקומם של זקנים ברי-שיקום, מציאות לפיה בני משפחה נאלצים להשתתף בעלות הטיפול של הוריהם, ומציאות לפיה אנשים שרוצים להימנע ממצב דברים זה מחוייבים למעשה לרכוש ביטוחים משלימים יקרים, שלרב הם מוגבלים בזמן, והיקף מימון, ואשר יוצרים כפילות  וחוסר יעילות כלכלית. על מציאות אבסורדית ולא-כלכלית זו, עמדו חברי ועדה מטעם משרד הבריאות שהפיקו דוח בנדון אך לפני שנים ספורות (ועדה בראשות ד"ר טוביה חורב). עמותת המשפט בשירות הזיקנה סבורה כי אף אם אין נכונות לאמץ את המלצות ועדה זו – מחובתה של הועדה הנכבדה לחזור ולאמץ את המלצות דוח ועדת נתניהו, ולקבוע כי יש להעביר את האחריות לאשפוז הסיעודי הממושך תחת כנפי קופות החולים, ולעגן את זכותם של זקנים לאשפוז סיעודי מוסדי ממושך – ככל זכות אחרת המעוגנת בסל שירותי הבריאות.

ג.   פיקוח, רגולציה ומניעת גילנות במערכת הבריאות: לבסוף, יש חשיבות רבה לכך שהועדה תיתן את דעתה על העיוותים הקיימים, העדר הפיקוח, והפגיעה המהותית בזכויותיהם של זקנים בכל הנוגע לאפלייתם במערכת הבריאות. לעמותת המשפט בשירות הזיקנה מגיעים תלונות רבות אודות דפוס ההתנהלות של מערכות בריאות כלפי חולים זקנים: החל ממציאות שבה זקנים שוהים בחדרי מיון שעות (ולעיתים ימים) עד אשר הם מופנים למחלקות פנימיות (אשר מאופיינות בעומס יתר); דרך זקנים אשר זוכים ליחס משפיל מחברות ביטוח כאשר הם מבקשים לממש את זכותם לסיעוד מכוח פוליסות ביטוח פרטיות; ועד לאפליה בקביעת התורים ובהקצאת המשאבים בכל הנוגע לשירותים רפואיים שקופות החולים אמורות לספק ומיועדים בעיקר לאוכלוסיית הזקנים (ביקורי בית, הוספיס בית, ביקורי רופא ביתיים, זמינות ונגישות למידע אודות שירותים ועוד). בהקשר הנדון, מעורבות ופעילות משרד הבריאות מאופיינת בפסיביות והעדר פעולה, ומידת המעורבות ופעולה של קופות החולים או חברות הביטוח הפרטיות היא כאמור לכל הפחות פוגענית. בהקשר זה, למשרד הבריאות תפקיד חשוב ביותר לא רק כרוגלטור או כאומבודסמן, אלא כמשרד שמסוגל להוביל מערך הסברה, חינוך, ואכיפה לשינוי מציאות זו.

לסיכום

עמותת המשפט בשירות הזיקנה סבורה כי חובתה של הוועדה להביא במסגרת דיוניה ושיקוליה את ההשלכות שיש לכל המלצה והחלטה שלה על אוכלוסיית צרכני הבריאות הזקנים – שהם הם הקבוצה החשובה, והמשמעותית ביותר בתחום זה, ואשר חלק משמעותי שלה סובל ממוחלשות ועוני הגורמים לכך שהם אלה שיהיו הנפגעים העיקריים מכל שינוי שיטיל על הציבור עלויות בריאות נוספות, או ייצור אפליה והעדפה של שירותי בריאות פרטיים על אלה הציבוריים.

ספר חדש: גילנות בחברה הישראלית

ספר חדש:

גילנות בחברה הישראלית – הבניה חברתית של הזיקנה בישראל,

בעריכת פרופ' ישראל (איסי) דורון

 

בימים אלה יצא לאור ספר חדש וראשון מסוגו בישראל העוסק בנושא של גילנות (ageism). הספר "גילנות בחברה הישראלית – הבניה חברתית של הזיקנה בישראל) בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון-ליר בירושלים ובעריכת פרופ' ישראל (איסי) דורון. הספר הוא אסופת מאמרים פרי עטם של חברי קבוצת מחקר שפעלה במכון ון ליר בירושלים – חוקרים, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע בתחום הסיעוד והגריאטריה. הקבוצה סקרה את תופעת הגילנות בחברה הישראלית על שלל היבטיה ובחנה בין השאר את השאלות האלה: מהי גילנות? עד כמה התופעה ניתנת למדידה? באיזו מידה אפשר לומר שהחברה הישראלית היא "גילנית"? באיזה אופן הגילנות באה בה לידי ביטוי? לצד שאלות רחבות אלה הספר מציג מחקרים שבדקו את תופעת הגילנות בזירות מקצועיות כמו סיעוד ופיזיותרפיה, וכן בתחום התקשורת והמשפט. הספר כולל פרקים כגון "גילנות מהי? הבניית המושג והגדרתו" (מאת ד"ר חיה קורן), "גילנות בראי ההערכה והמדידה: ממצאי סקר מקדים" (מאת ד"ר שרון שיוביץ-עזרא, פרופ' ליאת איילון, וג'ני ברודסקי), "רכיבי עמדות גילניות בקרב צעירים בישראל והקשר למשתני גיל, מגדר ודתיות" (מאת ד"ר אהוד בודנר), ועוד.

להלן הקישור לאתר הספר:

http://www.kibutz-poalim.co.il/ageism

 

 

 

חובת דיווח במקרה של התעללות בזקנים: דוח חדש בנושא

בימים אלה יצא לאור דוח חדש, בפרסום משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שנכתב על ידי עבדכם הנאמן, פרופ' ישראל (איסי) דורון, בעזרת שני עוזרי מחקר מצויינים, עו"ד זיו מגור ועו"ד יפעת נחליאלי-אורן, בנושא "חובת הדיווח בישראל".

להלן סיכום ממצאי הדוח:

מסקנות עיקריות של המחקר

v     בראש ובראשונה, למרות שחלפו יותר מ- 20 שנים מאז חקיקת התיקון לחוק שהטיל את חובת הדיווח, נמצא כי היקף המחקר האמפירי הישראלי הבוחן ומעריך באופן ישיר ובלתי תלוי את מידת ההשפעה של התיקון לחוק על המציאות החברתית והמקצועית, במיוחד בכל הנוגע לבגירים, הינו מצומצם ומוגבל.

v     המידע ביחס לתוצאת ההתערבות בעקבות הפעלת חובת הדיווח -- במיוחד בכל הנוגע לחובת הדיווח כלפי בגירים - הינו חלקי, ואינו מרוכז בצורה מסודרת ונגישה ברשות ציבורית אחת. למרות קיומם של מאות מאמרים אקדמיים בנושא בארץ ובעולם, ולמרות קיומם של עשרות מחקרים אמפיריים המתייחסים במישרין לסוגיית חובת הדיווח, לא נמצא מחקר שהתיימר או ניסה להעריך באופן ישיר את מידת ההשפעה של חובת דיווח על צמצום היקף תופעת ההתעללות בקטינים ובמבוגרים חסרי ישע, או במילים אחרות, השפעת חובת הדיווח על מידת האפקטיביות בטיפול והתמודדות עם התופעה בהשוואה לדרכי התערבות חלופיות.

v     בתחום חובת הדיווח אודות קטינים, ישנם בישראל נתונים אמפיריים המצביעים על עליה ניכרת בשיעורי הדיווח בעקבות חקיקת החוק, וישנן עדויות של אנשי מפתח המצביעים על התרומה המשמעותית שהייתה להוספת חובת הדיווח על מכלול התפיסה ועיצוב המדיניות החברתית והמקצועית בנושא. יחד עם זאת, מבחינה אמפירית, אין נתונים דומים ביחס לחסרי ישע מבוגרים. כמו כן אין בנמצא תשתית מספקת -- לא בארץ ולא בעולם -- המאפשרת לתת נכון להיום תשובה חד משמעית וברורה ביחס למידת ההשפעה של הטלת חובת דיווח על שינוי חברתי בתחום הזיהוי, הטיפול, והמניעה של תופעת ההתעללות וההזנחה בקטינים ומבוגרים חסרי ישע בהשוואה לחלופות מדיניות אחרות (כגון מדיניות המבוססת על דיווח וולונטרי, על חובת יידוע - החובה לספק מידע לקורבנות אודות זכויותיהם - או חינוך ציבורי).

המלצות לעתיד

v     בהינתן מגבלות הידע שתוארו לעיל, ההמלצות שפורטו התבססו על ההערכה של עורכי הדוח את החומר הרב שנסקר כדלקמן :

א. דיון ציבורי: בחלוף יותר מעשרים שנים מאז תיקון החוק הפלילי בישראל והוספת חובת הדיווח על התעללות בקטינים ומבוגרים חסי ישע, ועל רקע חילוקי דעות הנובעים מתפיסות נורמטיביות שונות אודות ההשלכות שלו, הגיעה העת לעורר דיון ציבורי מחודש בהסדרה החוקית בתחום חובת הדיווח מתוך מטרה לבחון ולשקול את מידת הצורך בביצוע רפורמה חקיקתית בתחום. בדיון ציבורי שכזה צריכים באופן טבעי לקחת חלק כל הגופים והארגונים המעורבים בתחום, לרבות גופים וארגונים שקולם כמעט שלא נשמע בהליך החקיקה המקורי (דוגמת ארגוני זכויות זקנים, או ארגוני זכויות אנשים עם מוגבלויות).

ב. איסוף נתונים: יש חשיבות לאיסוף נתונים מסודר, מוסדי ופורמלי בכל הנוגע ליישום  חובת הדיווח מכוח החוק על מנת לאפשר הערכה יותר אובייקטיבית ומבוססת שלו. במסגרת זו יש חשיבות רבה לשיתוף פעולה בין-משרדי ובין-ארגוני, ויצירת מאגר מידע מרכזי, אחיד, ונגיש. 

ג. מחקר: יש חשיבות וצורך בקידום, בעידוד ובמימון מחקרים אמפיריים להערכת מידת ההשפעה וההשלכות של הטלת חובת דיווח, וכן של השימוש וההשפעה של ועדות הפטור, כל זאת הן ביחס לקטינים והן ביחס למבוגרים וזקנים;

ד. הגדרת מושגים: יש צורך בהמשך הפעילות בתחום ההבהרה והאחדה של פרשנות מושגי היסוד הקשורים לחובת הדיווח, תוך העצמת פעילויות ההטמעה והיישום בשטח של המסמכים שהוכנו בנדון; 

ה. חינוך והכשרה מקצועית: קיים צורך בהמשך הפעילויות הקיימות ואף הרחבתן בתחום החינוך, ההכשרה המקצועית והעלאת המודעות בציבור ובקרב אנשי מקצוע בכל הנוגע לחובת הדיווח, משמעותה, תוכנה וגבולותיה;

ו. האתגרים הנלווים לחובת הדיווח: יש להכיר בכך כי הטלת חובת הדיווח כשלעצמה לא מונעת את תופעת ההתעללות בקטינים וחסרי ישע, וכי יש להקצות משאבים כלכליים ומקצועיים הולמים ומתאימים לרשויות הרווחה המופקדות על מתן המענה לאחר קבלת הדיווח.

סיכום והמלצות עיקריות בתחום החקיקה

במסגרת הדיון הציבורי המחודש בהסדרה חקיקתית של חובת הדיווח, יש צורך לדעת מחברי נייר עמדה זה לשקול  את כיווני מדיניות החקיקה החלופיים הבאים:

 המלצה 1: יש מקום לפצל מבחינה חקיקתית בין ההסדרה של חובת הדיווח במקרי התעללות בקטינים לבין חובת הדיווח במקרי התעללות במבוגרים חסרי ישע. מדובר באוכלוסיות שונות לחלוטין, ויש "לתפור" פתרון חקיקתי ייחודי ושונה לכל אחת מהן בנפרד.

 המלצה 2: בעקרון, יש מקום להותיר בעינה את חובת הדיווח ביחס לקטינים. יחד עם זאת, מומלץ להקים צוות חשיבה בין-משרדי ורב-מגזרי אשר יבחן את האפשרות להמליץ על ביצוע שינויים/תיקונים חקיקתיים נקודתיים שיתמקדו בנקודות התורפה שהתגלו לאורך השנים בהסדר הקיים.

 המלצה 3: יש מקום לשקול לבטל את חובת דיווח על חסרי ישע בגירים במתכונתה הנוכחית, ובמקביל לעצב, תוך שיתוף פעולה בין-משרדי ורב-מגזרי, הסדרה חוקית חדשה וייחודית אשר תיתן מענה להיבטים הייחודיים של אוכלוסייה זו.   

לדוח המלא (פול-טקסט), ראו הקישור הבא:

http://www.molsa.gov.il/About/OfficePolicy/Documents/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA%20%D7%94%D7%93%D7%99%D7%95%D7%95%D7%97%20%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%99%20%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9F-4-2013.pdf