‏הצגת רשומות עם תוויות זכויות זקנים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זכויות זקנים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 30 בספטמבר 2013

התפתחות היסטורית: החלטת מועצת זכויות האדם של האומות המאוחדות למינוי מומחה לזכויות זקנים

ביום 25 לספטמבר ש.ז., אימצה מועצת זכויות האדם של האומות המאוחדות, החלטה היסטורית בתחום קידום זכויות האדם של זקנים. ההחלטה קובעת כי ימונה מומחה בינלאומי לנושא זכויות זקנים, אשר יחקור וידווח אודות מצב יישום זכויות האדם של הזקנים בעולם, לרבות בהקשר של כלים קיימים בתחום, תוך שיתוף פעולה עם מדינות וארגונים שונים ברחבי העולם.
זו הפעם הראשונה שבה מועצת זכויות האדם מקבלת החלטה שכזו, והיא מהווה התקדמות נוספת בתהליך להכנתה ואימוצה של אמנה בינלאומית  לזכויות זקנים בעולם.
להלן נוסח ההחלטה ההיסטורית:
Human Rights Council
Twenty-fourth session
Agenda item 3
Promotion and protection of all human rights, civil,
political, economic, social and cultural rights,
including the right to development
                         Argentina, Bolivia (Plurinational State of)*, Bosnia and Herzegovina*, Brazil, Chile, Colombia*, Costa Rica, Cuba*, Djibouti*, Ecuador, El Salvador*, Ethiopia, Guatemala, Honduras*, Mexico*, Panama*, Paraguay*, Peru, Turkey*, Uruguay*, Venezuela (Bolivarian Republic of): draft resolution
                   24/…  The human rights of older persons
The Human Rights Council,
Guided by the purposes and principles of the Charter of the United Nations,
Guided also by the Universal Declaration of Human Rights, the International Covenant on Economic, Social and Cultural Rights, the International Covenant on Civil and Political Rights, the Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women, the Convention on the Rights of Persons with Disabilities and other relevant human rights instruments,
Reaffirming the Vienna Declaration and Programme of Action,
Recalling General Assembly resolution 65/182 of 21 December 2010 on the follow-up to the Second World Assembly on Ageing, in which the Assembly established an open-ended working group for the purpose of strengthening the protection of the human rights of older persons by considering the existing international framework of the human rights of older persons and identifying possible gaps and how best to address them, including by considering, as appropriate, the feasibility of further instruments and measures,
Recalling also Human Rights Council resolution 21/23 of 28 September 2012 on the human rights of older persons,
Acknowledging the work of the Open-ended Working Group on Ageing for the purpose of strengthening the protection of the human rights of older persons,
Bearing in mind the Political Declaration and the Madrid International Plan of Action on Ageing of 2002, and all other relevant General Assembly resolutions,
Taking note with appreciation of the report of the Secretary-General on the follow-up to the Second World Assembly on Ageing[1] and of the report of the United Nations High Commissioner for Human Rights on the human rights of older persons,[2]
Recalling general comment No. 6 of the Committee on Economic, Social and Cultural Rights on the economic, social and cultural rights of older persons, and other relevant documents by treaty bodies,
Conscious that older persons represent a large and growing segment of the population and that greater attention is needed to the specific human rights challenges affecting them,
Concerned at the multiple forms of discrimination that may affect older persons and at the high incidence of poverty among this particularly vulnerable group, especially older women, persons with disabilities, persons of African descent, individuals belonging to indigenous peoples, persons belonging to national or ethnic, religious and linguistic minorities, rural persons, persons living on the streets and refugees, among other groups,
Recalling Human Rights Council resolutions 5/1, on institution-building of the Human Rights Council, and 5/2, on the Code of Conduct for special procedures mandate holders of the Council, of 18 June 2007, and stressing that the mandate holder shall discharge his or her duties in accordance with those resolutions and the annexes thereto,
1.       Recognizes the challenges related to the enjoyment of all human rights that older persons face in areas such as prevention of and protection against violence and abuse, social protection, food and housing, employment, legal capacity, access to justice, health support, long-term and palliative care, and that those challenges require in-depth analysis and action to address protection gaps;
2.       Acknowledges the report of the Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights on the consultation on the promotion and protection of the human rights of older persons,[3] which summarizes the issues discussed at the consultation, including age discrimination, access by older persons to work, adequate health services and social protection, protection from abuse, violence and neglect, long-term care and the situation of older prisoners;
3.       Calls upon all States to promote and ensure the full realization of all human rights and fundamental freedoms for older persons, including by taking measures to combat age discrimination, neglect, abuse and violence, and to address issues related to social integration and adequate health care, bearing in mind the crucial importance of family intergenerational interdependence, solidarity and reciprocity for social development;
4.       Encourages all States to conduct their age-related policies through inclusive and participatory consultations with relevant stakeholders and social development partners in the interest of developing effective policies creating national policy ownership and consensus-building;
5.       Decides to appoint, for a period of three years, an independent expert on the enjoyment of all human rights by older persons, with the following mandate:
(a)     To assess the implementation of existing international instruments with regard to older persons while identifying both best practices in the implementation of existing law related to the promotion and protection of the rights of older persons and gaps in the implementation of existing law;
(b)     To take into account the views of stakeholders, including States, relevant regional human rights mechanisms, national human rights institutions, civil society organizations and academic institutions;
(c)      To raise awareness of the challenges faced in the realization of all human rights by older persons, and to ensure that older persons receive information about those rights;
(d)     To work in cooperation with States in order to foster the implementation of measures that contribute to the promotion and protection of the rights of older persons;
(e)      To integrate a gender and disability perspective into his/her work, and to pay particular attention to older women, persons with disabilities, persons of African descent, individuals belonging to indigenous peoples, persons belonging to national or ethnic, religious and linguistic minorities, rural persons, persons living on the streets, and refugees, among other groups;
(f)      To assess the human rights implications of the implementation of the Madrid International Plan of Action on Ageing;
(g)     To work in close coordination, while avoiding unnecessary duplication, with the Open-ended Working Group on Ageing, other special procedures and subsidiary organs of the Human Rights Council, relevant United Nations bodies and the treaty bodies;
6.       Requests the Independent Expert to report annually to the Human Rights Council and to present his/her first report at its twenty-seventh session, with a view to presenting a comprehensive report at its thirty-third session;
7.       Requests the Secretary-General to ensure that the above-mentioned comprehensive report of the Independent Expert is brought to the attention of the Open-ended Working Group on Ageing, in accordance with paragraphs 1 and 3 of General Assembly resolution 67/139 of 20 December 2012;
8.       Calls upon all Governments to cooperate with the Independent Expert, and invites them to provide him/her with all the necessary information related to the mandate;
9.       Decides to continue consideration of the question of human rights of older persons at its twenty-seventh session.



                     [1]   A/67/188.
                     [2]   E/2012/51.
                     [3]   A/HRC/24/25.

יום שלישי, 14 במאי 2013

חובת דיווח במקרה של התעללות בזקנים: דוח חדש בנושא

בימים אלה יצא לאור דוח חדש, בפרסום משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שנכתב על ידי עבדכם הנאמן, פרופ' ישראל (איסי) דורון, בעזרת שני עוזרי מחקר מצויינים, עו"ד זיו מגור ועו"ד יפעת נחליאלי-אורן, בנושא "חובת הדיווח בישראל".
להלן סיכום ממצאי הדוח:

מסקנות עיקריות של המחקר
v     בראש ובראשונה, למרות שחלפו יותר מ- 20 שנים מאז חקיקת התיקון לחוק שהטיל את חובת הדיווח, נמצא כי היקף המחקר האמפירי הישראלי הבוחן ומעריך באופן ישיר ובלתי תלוי את מידת ההשפעה של התיקון לחוק על המציאות החברתית והמקצועית, במיוחד בכל הנוגע לבגירים, הינו מצומצם ומוגבל.
v     המידע ביחס לתוצאת ההתערבות בעקבות הפעלת חובת הדיווח -- במיוחד בכל הנוגע לחובת הדיווח כלפי בגירים - הינו חלקי, ואינו מרוכז בצורה מסודרת ונגישה ברשות ציבורית אחת. למרות קיומם של מאות מאמרים אקדמיים בנושא בארץ ובעולם, ולמרות קיומם של עשרות מחקרים אמפיריים המתייחסים במישרין לסוגיית חובת הדיווח, לא נמצא מחקר שהתיימר או ניסה להעריך באופן ישיר את מידת ההשפעה של חובת דיווח על צמצום היקף תופעת ההתעללות בקטינים ובמבוגרים חסרי ישע, או במילים אחרות, השפעת חובת הדיווח על מידת האפקטיביות בטיפול והתמודדות עם התופעה בהשוואה לדרכי התערבות חלופיות.
v     בתחום חובת הדיווח אודות קטינים, ישנם בישראל נתונים אמפיריים המצביעים על עליה ניכרת בשיעורי הדיווח בעקבות חקיקת החוק, וישנן עדויות של אנשי מפתח המצביעים על התרומה המשמעותית שהייתה להוספת חובת הדיווח על מכלול התפיסה ועיצוב המדיניות החברתית והמקצועית בנושא. יחד עם זאת, מבחינה אמפירית, אין נתונים דומים ביחס לחסרי ישע מבוגרים. כמו כן אין בנמצא תשתית מספקת -- לא בארץ ולא בעולם -- המאפשרת לתת נכון להיום תשובה חד משמעית וברורה ביחס למידת ההשפעה של הטלת חובת דיווח על שינוי חברתי בתחום הזיהוי, הטיפול, והמניעה של תופעת ההתעללות וההזנחה בקטינים ומבוגרים חסרי ישע בהשוואה לחלופות מדיניות אחרות (כגון מדיניות המבוססת על דיווח וולונטרי, על חובת יידוע - החובה לספק מידע לקורבנות אודות זכויותיהם - או חינוך ציבורי).

המלצות לעתיד
v     בהינתן מגבלות הידע שתוארו לעיל, ההמלצות שפורטו התבססו על ההערכה של עורכי הדוח את החומר הרב שנסקר כדלקמן :
א. דיון ציבורי: בחלוף יותר מעשרים שנים מאז תיקון החוק הפלילי בישראל והוספת חובת הדיווח על התעללות בקטינים ומבוגרים חסי ישע, ועל רקע חילוקי דעות הנובעים מתפיסות נורמטיביות שונות אודות ההשלכות שלו, הגיעה העת לעורר דיון ציבורי מחודש בהסדרה החוקית בתחום חובת הדיווח מתוך מטרה לבחון ולשקול את מידת הצורך בביצוע רפורמה חקיקתית בתחום. בדיון ציבורי שכזה צריכים באופן טבעי לקחת חלק כל הגופים והארגונים המעורבים בתחום, לרבות גופים וארגונים שקולם כמעט שלא נשמע בהליך החקיקה המקורי (דוגמת ארגוני זכויות זקנים, או ארגוני זכויות אנשים עם מוגבלויות).
ב. איסוף נתונים: יש חשיבות לאיסוף נתונים מסודר, מוסדי ופורמלי בכל הנוגע ליישום  חובת הדיווח מכוח החוק על מנת לאפשר הערכה יותר אובייקטיבית ומבוססת שלו. במסגרת זו יש חשיבות רבה לשיתוף פעולה בין-משרדי ובין-ארגוני, ויצירת מאגר מידע מרכזי, אחיד, ונגיש. 
ג. מחקר: יש חשיבות וצורך בקידום, בעידוד ובמימון מחקרים אמפיריים להערכת מידת ההשפעה וההשלכות של הטלת חובת דיווח, וכן של השימוש וההשפעה של ועדות הפטור, כל זאת הן ביחס לקטינים והן ביחס למבוגרים וזקנים;
ד. הגדרת מושגים: יש צורך בהמשך הפעילות בתחום ההבהרה והאחדה של פרשנות מושגי היסוד הקשורים לחובת הדיווח, תוך העצמת פעילויות ההטמעה והיישום בשטח של המסמכים שהוכנו בנדון; 
ה. חינוך והכשרה מקצועית: קיים צורך בהמשך הפעילויות הקיימות ואף הרחבתן בתחום החינוך, ההכשרה המקצועית והעלאת המודעות בציבור ובקרב אנשי מקצוע בכל הנוגע לחובת הדיווח, משמעותה, תוכנה וגבולותיה;
ו. האתגרים הנלווים לחובת הדיווח: יש להכיר בכך כי הטלת חובת הדיווח כשלעצמה לא מונעת את תופעת ההתעללות בקטינים וחסרי ישע, וכי יש להקצות משאבים כלכליים ומקצועיים הולמים ומתאימים לרשויות הרווחה המופקדות על מתן המענה לאחר קבלת הדיווח.

סיכום והמלצות עיקריות בתחום החקיקה
במסגרת הדיון הציבורי המחודש בהסדרה חקיקתית של חובת הדיווח, יש צורך לדעת מחברי נייר עמדה זה לשקול  את כיווני מדיניות החקיקה החלופיים הבאים:
 המלצה 1: יש מקום לפצל מבחינה חקיקתית בין ההסדרה של חובת הדיווח במקרי התעללות בקטינים לבין חובת הדיווח במקרי התעללות במבוגרים חסרי ישע. מדובר באוכלוסיות שונות לחלוטין, ויש "לתפור" פתרון חקיקתי ייחודי ושונה לכל אחת מהן בנפרד.
 המלצה 2: בעקרון, יש מקום להותיר בעינה את חובת הדיווח ביחס לקטינים. יחד עם זאת, מומלץ להקים צוות חשיבה בין-משרדי ורב-מגזרי אשר יבחן את האפשרות להמליץ על ביצוע שינויים/תיקונים חקיקתיים נקודתיים שיתמקדו בנקודות התורפה שהתגלו לאורך השנים בהסדר הקיים.
 המלצה 3: יש מקום לשקול לבטל את חובת דיווח על חסרי ישע בגירים במתכונתה הנוכחית, ובמקביל לעצב, תוך שיתוף פעולה בין-משרדי ורב-מגזרי, הסדרה חוקית חדשה וייחודית אשר תיתן מענה להיבטים הייחודיים של אוכלוסייה זו.   


לדוח המלא (פול-טקסט), ראו הקישור הבא:




יום ראשון, 10 בפברואר 2013

האם ניתן להוציא זקנה בניגוד לרצונה מביתה גם כאשר זה לטובתה?


להלן עדכון מהצלחה נוספת של עמותת המשפט בשירות הזיקנה:
זקנה חסויה וערירית תישאר לגור בביתה ולא תועבר למוסד בניגוד לרצונה, כל זאת באמצעות הליך משפטי שהוביל לסיוע כספי ומתן שירותים בבית מטעם מדינת ישראל:
בג"צ 1192/12 פלונית ועמותת המשפט בשירות הזיקנה נגד עיריית חיפה, משרד הרווחה, משרד הבריאות, הקרן לטיפול בחסויים והמוסד לביטוח לאומי
העמותה הגישה עתירה לבג"צ הנ"ל. בזכות העתירה הצליחה העמותה, להשאיר את האישה החסויה בביתה ולמנוע העברתה למוסד לצמיתות:
העמותה עתרה בשמה של אישה כנגד הוצאתה בצו לפי חוק הגנה על חוסים למחלקה סגורה
לתשושי נפש בבית אבות. פלונית בת ה-68, ערירית, התקיימה מקצבת זיקנה והשלמת הכנסה בלבד ולא יכולה היתה להמשיך לשלם עבור המטפלת הביתית הצמודה ועל כן רשויות הרווחה ביקשו להעבירה למסגרת מוסדית לצמיתות. העמותה ייצגה את פלונית היות וסיפורה האישי הינו עקרוני וסיפורם של רבים אחרים לפיהם המדינה מוכנה לממן "קוד" את עלות השהות בבית אבות על סך כ- 10,000 ₪ לחודש אך אינה מוכנה להשלים את הסכום החסר לפלונית כ- 1,000 ₪ מדי חודש כדי להמשיך ולהתגורר בביתה ולקבל טיפול ההולם את צרכיה. בתחילה בית המשפט העליון קבע בצו זמני שמשרד הרווחה ועיריית חיפה יממנו באופן מלא את כל שהותה במרכז היום לזקנים תשושי נפש, כמו כן בעקבות העתירה  נערך  מיצוי זכויות מחודש בעניינה והצלחנו להעלות משמעותית את הכנסותיה באלפי שקלים לחודש בזכות המעבר מגמלת סיעוד לגמלת שירותים מיוחדים בשיעור מקסימאלי.
בעקבות העתירה המדינה הציעה פתרון אשר מחד ישאיר את החסויה לגור בביתה  ומצד שני יצמצם עלויות העסקת המטפלת בסופי שבוע. סוכם כי החסויה תמשיך לגור בביתה 6  ימים בשבוע. אחת לשבוע החסויה תשהה בנופשון במסגרת מוסדית כדי לאפשר חופשה לעובדת הזרה, במימון משרד הבריאות או משרד הרווחה. כמו כן החסויה תמשיך לבקר במרכז היום פעמיים בשבוע במימון מלא, ללא השתתפות עצמית, של משרד הרווחה ועיריית חיפה.  בשל ההגעה לפתרון העתירה מיצתה עצמה ולפיכך נדחתה. 
הגם שהעתירה נדחתה בפועל מדובר בהישג תקדימי ממש, מכיוון שעד לפרשה זו חסויים שלא היה בידם המשאבים הכספיים לממן טיפול ו/או השגחה צמודים נאלצו לעבור למסגרת מוסדית בניגוד לרצונם. מדובר בפרשה אשר תוצאתה המעשית היא ביטוי לאפשרות הקיימת בפועל להשארת זקנים עריריים ועניים בקהילה ולא במוסדות.
לפסק הדין:  http://www.elderlaw.org.il/files/file_4587.doc

יום שבת, 8 בדצמבר 2012

ועוד תימוכין בצורך לבטל את חובת הפרישה הגילאית

סקר שפורסם בדה-מרקר על בסיס מחקר שנערך במכון ירושלים מדווח כי אילו בני 65 ומעלה היו מצטרפים למעגל העבודה לא רק שהכנסתם האישית היתה משתפרת אלא גם היקף ההכנסות והתוצר שהיו תורמים לתוצר הלאומי היה משמעותי. ראו העתק הכתבה רצ"ב. זה עוד נדבך לשורה ארוכה של תימוכין בדבר חוסר ההצדקה הכלכלית בחובת פרישה המבוססת גיל בלבד.