אחת הדילמות סביב המאבק החברתי החשוב המתרחש בימים אלה היא שאלת "של מי המאבק"?
האם המאבק הוא של "צעירים", שאינם מסוגלים לרכוש דירה? שתלויים בהורים למחייה וללימודים? שכאילו נשכחו מהזירה החברתית?
או האם המאבק הוא של כלל החברה הישראלית: של נכים, נשים, אנשים עם מוגבלות, ערבים?
האם, לדוגמא, העלאת דרישות לצדק חברתי של זקנים מהווה "תפיסת טרמפ" של זקנים שכבר "זכו לחלקם ההוגן" בעוגה, או דווקא הצטרפות ראויה המבטאת סולידריות בין-דורית ראויה?
הדעות בנושא זה אינן חד משמעיות, ובקרב ארגוני זכויות זקנים נשמעות דעות מגוונות.
בחילוקי הדעות הללו יש לזכור שתי נקודות מרכזיות:
האחת: הזקנים של מחר הם הצעירים של היום. במילים אחרות, כל מאבק לצדק חברתי ל"צעירים" בסופו של דבר מקרין גם על זכויותיהם העתידיות, דהיינו, על זכויותיהם בזיקנה. לפיכך, ראוי וצודק לתמוך במאבקים לצדק חברתי מתוך ראיה רב ובין דורית בהכרה של הקשר הבין דורי בנדון.
השניה: הצעירים של היום קשורים באופן הדוק לזקנים של היום: במסגרת העברות בין דוריות צעירים רבים נהנים מתמיכה של הוריהם, בין ברמה הכלכלית, ובין ברמה המשפחתית והאישית. יש לזכור כי התשתית החברתית, האקדמית, הכלכלית, והפוליטית - שבזכותה יכולים ה"צעירים" של היום להפגין, למחות, ולדרוש את הצדק החברתי הצודק - הוא תוצר של עבודה קשה (טובה יותר או טובה פחות - אבל עדיין עבודה קשה) של ה"זקנים" של היום.
לפיכך, טעות תהיה לסווג מאבק במונחים של "צעירים" או "זקנים" שכן בסופו של יום "צדק חברתי" הוא צדק שחוצה גבולות גיל כאלה ואחרים, והוא מאבק לצדק כלל חברתי. לכן ברור ש"הזקנים" תומכים במאבק הנוכחי, וכי המאבק הזה הוא גם מאבק שלהם לא פחות מכך שהוא מאבקם של הצעירים.
ראו ההזמנה להפגנה למטה ותשקלו להצטרף:
