דוח העוני 2016 והאזרחים הותיקים בישראל

כמידי שנה, גם השנה פרסם לאחרונה המוסד לביטוח לאומי את דוח העוני השנתי, לשנת 2016. כבכל שנה, גם השנה ישנה התייחסות ספציפית לסוגיית העוני בקרב האזרחים הותיקים בישראל.

עיקרי הממצאים בתחום הם כדלקמן:

"תחולת העוני של נפשות קשישות (להבדיל ממשפחות שבראשן קשיש), ירדה בעקביות בשלוש

השנים האחרונות. העלאת קצבת השלמת הכנסה לזקנה בסוף שנת 2015 הובילה להעמדתה על השיעור הנמוך ביותר מאז 2012 - דהיינו   16.9%. גם המדדים לעומק העוני ומדד ה - FGT  לחומרת העוני (המעניק משקל גבוה יותר לעניים יותר), ירדו ב-2016.

תחולת העוני של משפחות הקשישים ירדה מ 22.5%- ב 2015- ל 20.8%- ב 2016- . במקביל, תחולת

העוני של נפשות קשישות ירדה מ 18.2%- ל 16.9%- בין שתי השנים. בסוף 2015 הוגדלה תוספת

השלמת ההכנסה של קצבאות זקנה ושאירים, במטרה לקרב את קצבת הזקנה הכוללת לקו העוני

)התואם לגודל המשפחה( וכן להשוות את מצבם של היחידים והזוגות כל אחד ביחס לקו העוני

הרלוונטי, בהתאם להמלצות הוועדה למלחמה בעוני. מדצמבר 2015 הקצבה ליחיד ללא תלויים

בתוספת השלמת הכנסה הועלתה בהתאם לקבוצות הגיל בסכומים שבין 135-178 ש"ח, והקצבה

לזוג הועלתה גם כן בהתאם לקבוצות גיל בסכומים שבין 511-542 ש"ח. מאחר שהשינוי התרחש

בסוף 2015 , מרבית ההשפעה של צעד זה מתבטאת בשנת 2016 והשינוי ניכר בירידה בתחולות העוני

בקרב קשישים השנה. עם זאת המדדים לעומק העוני ולחומרת העוני עלו בשיעורים של כ 7%- וכ-

10% בהתאמה בקבוצה זו וזאת בעיקר משתי סיבות – האחת היא שהעלייה בקו העוני הייתה גדולה

משיעור ההעלאה בקצבה והשנייה היא שמדד עומק העוני מתייחס לממוצע באוכלוסייה שנשארה

בעוני ומאחר שהעניים הקרובים לקו העוני חולצו עקב תשלום התוספת, נותרו מאחור העניים יותר."

התמונה הכוללת היא אם כך מורכבת: מחד, העלאת שיעורי השלמת ההכנסה הצליחה להפחית בשנים האחרונות את שיעורי העוני בקרב האזרחים הוותיקים. מאידך, בשל הפער בין העליה בקו העוני ובין גובה העליה בקצבאות - הזקנים שנותרו במתחת לקו העוני "רחוקים" יותר מלחצות את קו העוני. לבסוף, במבט השוואתי ובינלאומי, מדינת ישראל עדיין "מככבת" בראש טבלת שיעורי העוני בקרב אזרחים ותיקים (עדיין מעל 20%) בהשוואה למדינות אירופאיות רבות, שבהן שיעורי העוני של אזרחים ותיקים נמצאים מתחת ל- 10%.

דוח העוני 2011 והזקנים

בימים אלה פורסם דוח העוני לשנת 2011.

יש בו הרבה נתונים אודות עוני וזיקנה.

אחד הנתונים המעניינים הוא נתון של העלות הכרוכה בצמצום שיעורי העוני.

בהקשר זה מופיע הנתון הבא:

 

"המסקנה מניתוח זה היא שבהינתן מצב העוני יחסית לרמת הקצבאות הקיימת בישראל העדיפות

של הגדלת קצבאות משתנה באופן משמעותי בהתאם לפונקציית המטרה החברתית. אם בראש

מעייננו להקטין את תחולת העוני אזי כדאי להשקיע בהגדלת קצבת הזקנה והשאירים, שכן

העלות של הפחתת נקודת אחוז בתחולת העוני היא הזולה ביותר מבין הקצבאות שנבדקו – כ 16-

מיליוני ש"ח לשנה."

 

במילים אחרות, באופן יחסי הכי "זול" להפחית את שיעורי העוני בקרב זקנים.

מבלי להיכנס לדיון הערכי האם זקנים חשובים יותר מקבוצות אוכלוסייה אחרות, נדמה כי לכל הפחות אפשר לטעון כי באופן יחסי, זהו דפוס מדיניות זול ויעיל יחסית להפחתת שיעורי העוני בחברה הישראלית.

 

לדוח בשלמותו, ראו הקישור להלן:

http://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/Documents/oni2011.pdf

פני החברה הישראלית - סיכון לעוני בקרב זקנים

שלאחר שהמוסד לביטוח לאומי פרסם את הסקירה שנתית שלו, פרסמה בימים אלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הדוח של אודות "פני החברה הישראלית".

הנתונים המעניינים ביחס לזקנים מעלים שוב את מצבם הקשה של הזקנים בישראל יחסית לעמיתיהם ביתר מדינות האיחוד האירופאי, כאשר בעוד שבישראל כ- 33% מהזקנים היו חשופים לסיכון לעוני, הרי שרק 20% מעמיתיהם באיחוד האירופי היו נתונים בסיכון דומה.

לפרטים נוספים ראו:

http://www.cbs.gov.il/publications10/rep_03/pdf/part02_h.pdf

פנסיה בקיבוצים

אינני מהחסידים של "הלקאת הקיבוצים", ואולם לא ניתן להתעלם מההשפלה שחברי קיבוץ זקנים רבים חווים בשנים האחרונות, במיוחד באותם קיבוצים שעברו הליכי הפרטה.
כתבה נרחבת בנדון פורסמה בסוף השבוע בעיתון הארץ המתארת כיצד בניגוד למובטח, קיבוצים מופרטים רבים בוגדים במיסדים שלהם, ובמקום לשלם להם פנסיית מינימום, מתחמקים מחובתם המוסרית והחוקית בדרכים שונות ומגוונות.
מעניין לציין כי בתוך הקיבוצים עצמם נולדה תנועה של חברי קיבוצים ותיקים המנהלים מאבק חוקי וציבורי נגד מציאת זו, ואין אלא לקוות כי מאבק זה ייצלח.
למאמר בהארץ:
https://haaretz.co.il/hasite/spages/1174712.html

זקנים, קשישים ועניים

היום התפרסם בעיתונות כי דוח חדש של בנק ישראל מלמד כי שיעור העניים בקרב זקנים בני 65 ומעלה בישראל הגיע ל- 24.3% וההסתברות של משפחה שבראשה עומד קשיש להיות עניה היא יותר מכפולה מזו של משפחה אחרת.
הקשר בין זיקנה ובין עוני בישראל ידוע ומוכר זה מכבר. גם הפתרונות לבעיה - כלומר, העלאה מהותית של שיעור קצבת הזיקנה - מוכרים וידועים. האמת ניתנת להיאמר כי גם מפלגת הגימלאים, חרתה על דיגלה להעלות את קצבת הזיקנה, ולהחזיר את הצמדה לשכר הממוצע במשק.
בפועל, עד היום הכזיבה מפלגת הגימלאים בנדון. במקום לחתור להעלות את קצבת הזיקנה הבסיסית על שיעור אוניברסלי, הסתפקה עד היום מפלגת הגימלאים בביטול הקיצוץ שנעשה בעבר, והתמקדות בהעלאת הגמלאות הסלקטיביות, כלומר, הבטחת הכנסה.
הדוח של בנק ישראל חוזר ומדגיש כי הפתרון לבעיית העוני בקרב הזקנים בישראל הוא מוכר ויודע: יש להעלות את שיעור קצבת הזיקנה האוניברסיטת באופן שיקנה רמת חיים מינימאלית, מעבר לקו המינימום, לכלל הזקנים בישראל, ללא כל צורך במבחנים סלקטיביים. כל בחירה בהתמקדות בפתרונות סלקטיביים ימשיכו להבטיח היקפי עוני משמעותיים בקרב הזקנים, וזאת בשל הסטיגמה, והחסמים במינהליים העומדים בפני כל מי שמנסה לממש את זכויותיו במסלול הסלקטיבי.
אין אלא לקוות כי מפלגת הגימלאים תמלא את הבטחתה בתחום זה, ותילחם באופן אפקטיבי להעלאת שיעור קצבת הזיקנה האוניברסלית, ולהחזיר את הצמדתה לשכר הממוצע במשק.