ועוד על הפנסיה של קיבוצניקים מזדקנים

סוגיית זכויותיהם של קיבוצניקים מזדקנים לקבלת פנסיה ראויה כבר זכתה להתייחסות בבלוג זה. המציאות היא שבקיבוצים רבים, במיוחד אלה המכונים "מתחדשים" סובלים זקנים רבים לרמת פנסיה נמוכה ביותר, ללא שום קשר לתרומתם ההיסטורית להתפתחות הקיבוץ שבה הם חיים. למעשה, במקרים רבים, הזקנים משלמים את מחיר ההפרטה, וזוכים להתבונן כיצד הצעירים נהנים מרמת הכנסה גבוהה ביותר, בעוד שהם נאלצים להתקיים מרמת פנסיה בסיסית ביותר. יתר מכך, קיבוצים רבים אינם עומדים בתנאי המינימום הנדרשים על פי התקנות או מוצאים דרכים כיצד בפועל לשחוק זכויותיהם של חברי הקיבוץ הזקנים.

להלן כתבה המתארת באופן חלקי את המציאות בתחום זה כיום:

פנסיה בקיבוצים

אינני מהחסידים של "הלקאת הקיבוצים", ואולם לא ניתן להתעלם מההשפלה שחברי קיבוץ זקנים רבים חווים בשנים האחרונות, במיוחד באותם קיבוצים שעברו הליכי הפרטה.
כתבה נרחבת בנדון פורסמה בסוף השבוע בעיתון הארץ המתארת כיצד בניגוד למובטח, קיבוצים מופרטים רבים בוגדים במיסדים שלהם, ובמקום לשלם להם פנסיית מינימום, מתחמקים מחובתם המוסרית והחוקית בדרכים שונות ומגוונות.
מעניין לציין כי בתוך הקיבוצים עצמם נולדה תנועה של חברי קיבוצים ותיקים המנהלים מאבק חוקי וציבורי נגד מציאת זו, ואין אלא לקוות כי מאבק זה ייצלח.
למאמר בהארץ:
https://haaretz.co.il/hasite/spages/1174712.html

איך הקיבוצים הפכו לגילניים . . .

עצוב לראות כיצד מי שבעבר היו המודל לסולידריות בין דורית, והבטיחו לזקנים חברה צודקת ושוויונית - הפכו להיות מהמובילים של הגילנות, ושל אפלייתם והדרתם של הזקנים בישראל.
אם לא היה די בהליכי ההפרטה, שהותירו זקנים-חברי קיבוץ רבים, עם משאבים מינימליים, הרי שבימים אלה פורסמה הידיעה הבאה מטעם חבר קיבוץ: "נגד הצבעה של בני 90 פלוס בקלפי בקיבוץ-כושרים של בני התשעים פלוס נמצא בירידה תלולה וכושרם המנטלי לשפוט - לקוי. ולכן, אין לאפשר להם להשתתף בהצבעות על עתיד הקיבוץ".
הכתבה, שנכתבה על ידי מר נחום שור מקיבוץ כפר מנחם, הגורסת כי "לא נוכל להתעלם מהעובדה שבני התשעים, בבואם להשתתף בהצבעות קלפי בנושאים של אורחות חיים ובנושאים חשובים את מסלול חייהם של הדורות הבאים, בעוד שכושרם המנטלי לשפוט כבר לקוי למדי".
מרחיק לכת הכותב ומציע כי "הגיעה השעה להתקין תקנה פנימית, שלאחר גיל תשעים - לא משתתפים יותר בהצבעות קלפי של הקיבוץ"
עובדה? שבני 90 כושרם הלקוי לשפוט לקוי? רק בגלל שהם בני 90 ומעלה????
כואב הלב לקרוא ביטויים סטריאוטיפיים המבטאים לא רק בורות וטפשות, אלא אף נכונות להשפיל ולבזות את מי שבזכותם התנועה הקיבוצית בכלל קיימת.
מי שלא מאמין - מוזמן לקרוא את הכתבה (ולהגיב עליה) להלן:
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3893860,00.html

זיקנתם של הקיבוצניקים ותופעת שיוך הנכסים

התנועה הקיבוצית הבטיחה בראשית דרכה לכל חבריה - זיקנה של כבוד.
עם השנים, ובעקבות משברים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, הסתבר כי לא תמיד התנועה הקיבוצית הצליחה לעמוד בהבטחתה.
בשנים האחרונות, יחד עם התגברות מגמות ההפרטה בתנועה הקיבוצית, חברי קיבוצים מזדקנים, ובני משפחותיהם שלרב כבר אינם קיבוצניקים, החלו לדאוג לזכויותיהם הכלכליות, ובמיוחד זכותם להוריש לילדיהם, את מקצת הזכויות שצברו לאורך השנים.
התופעה התפתחה במיוחד עם שינוי ההסדר החוקי שאיפשר לקיבוצים להחליט לעשות מה שידוע כ"שיוך נכסים": רישום הזכויות על דירות המגורים על שם חברי הקיבוץ.
זה מקרוב ניתן פסק דין מעניין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 819/2006, בפני כב' השופטת וילנר), בעניינה של זהבה רתם נ. קיבוץ שדות ים. אימה של התובעת היתה אחת ממיסדות קיבוץ שדות ים. התובעת הינה היורשת היחידה של אימה. כבר בשנת 2002 התקבלה באסיפה של הקיבוץ החלטה עקרונית ביחס לשיוך דירות המגורים לחברי הקיבוץ. בפועל, הליך רישום הזכויות טרם הסתיים - ואימה של התובעת נפטרה בטרם נרשמה דירת המגורים על שמה.
התובעת הגישה תביעה נגד הקיבוץ בכדי לקבל את הזכויות הקנייניות בדירת אימה. הקיבוץ מצידו דחה את התביעה, ואף שיכן חברים אחרים בדירת האם.
בית המשפט מצידו - דחה את תביעת הבת, תוך שהוא קובע כי כל עוד לא בוצע בפועל רישום הזכויות בדירות על שם החברים - אין לבת שום זכויות. יחד עם זאת, בבוא היום - אם וכאשר יוקצו הזכויות בדירות לחברי הקיבוץ - רק אז תוכל הבת לתבוע את הקיבוץ.
באופן מצער אם כך, אחת ממיסדות הקיבוץ לא הצליחה להוריש לביתה זכויות רכושיות כלשהן.