פג תוקף - מאמר דעה אנטי גילני של מרב מיכאלי

אכן "ריח מהפיכה באויר". ראו מאמר הדעה של מרב מיכאלי בעיתון הארץ, המבטא את ההכרה וההבנה שגילנות איננה שונה במהותה מגזענות או מיננות (סקסיזם).

כעת לא נותר אלא ל"תרגם" את ההבנה הזו גם לשינוי של המציאות בפועל.

פג תוקפם - דעות - הארץ

 

הזדקנות: איזה פחד ! על שיח של הפחדה וקטסטרופה

הזדקנות החברה האנושית איננה קללה. היא גם איננה קטסטרופה. היא בהחלט אתגר חברתי. היא גם הזדמנות. יחד עם זאת בעיתונות הפופולרית, ובשיח הפופוליסטי המתלהם, רבים "נופלים" קורבן לקלות הבלתי נסבלת של שרטוט הזדקנותה של החברה האנושית כמשהו "מפחיד". ראו לדוגמא את הכתבה להלן מדה-מרקר. הכותרת "הגרף המפחיד של העשור" לצד התמונה (של הזקן בכסא גלגלים) והקווים של ה"תחזית" = כולם מנסים לתאר תמונה קודרת ומפחידה.

המציאות כמובן שונה לחלוטין: יחס תלות הוא נתון שאפשר לשחק איתו בקלות (לדוגמא, על ידי שינוי הגיל = למה דווקא גיל 65? האם גיל הפרישה אינו עולה או אינו צפוי לעלות?); גם ברמת המדיניות = למה "זקנים" "תלויים" בצעירים? בעידן של פנסיה מסוג DC (העומדת על מקורות עצמיים) להבדיל מ - DB (שאכן אמורה להיות ממומנת מעבודת הצעירים) יחס התלות מאבד רבות מחשיבותו. לבסוף: האם זקנים אינם תורמים? האם הם אינם תומכים בילדיהם הצעירים? האם הם אינם מתנדבים וממלאים תפקידי חברתיים בעלי עלות כלכלית אדירה (התנדבות, תמיכה לא פורמלית?).

הגיעה הזמן להפסיק את ההתלהמות והגילנות הכרוכה בכותרת מיותרות שכאלה.

לתכנן לאחרי המוות - המימד הדיגיטלי

לרבים מאיתנו יש פייסבוק, דואלים, טוויטר, בלוגים, לינקדאין, ועוד אפליקציות תקשורת וחיברות המבוססות אינטרנט.

מה קורה לכל אלה אחרי שאנחנו מתים? האם הם ממשיכים "לחיות" גם אחרי מותנו? והאם ליורשים שלנו יש אפשרות או "זכות" לעשות בהם ככל העולה על רוחם? ראו הכתבה המעניינת הבאה המדגישה את החשיבות של הצורך - במסגרת התכנון העתידי לקראת הזיקנה ולאחר המוות - לתת את הדעת גם על המימדים הדיגיטליים של חיינו אחרי מותנו.
להלן הקישור:
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1774110