יום שישי, 29 במאי 2009

גם סבתות יודעות לנהוג

על פי הדיווח בעיתונים השונים (19.5.09) "שוטרי משטרת התנועה לא האמינו למראה עיניהם. הנהגת שדהרה ב-132 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, נולדה ב-1914". וכמובן נשאלת השאלה: למה בדיוק הם לא האמינו למראה עיניהם? האם אישה בת 95 איננה מסוגלת לנהוג? האם "קשישה", "סבתא" בת קרוב למאה היא "חייזר" שנפל מהשמיים? או האם הציפיה ה"טבעית" היא כי זקנה שכזו תהיה לכל היותר בבית חולים סיעודי, דמנטית וחסרת יכולת.
האמת כמובן היא הפוכה לחלוטין: לא רק שאין שום דבר בגיל 95 ששולל מכל אדם להמשיך ולנהוג – אלא שסטטיסטית, רבים הסיכויים שנהגים בגיל זה הם דווקא זהירים יותר ומעורבים הרבה פחות בתאונות דרכים מעמיתיהם הנהגים הצעירים (ואכן, כפי שהסתבר, מדובר על נהגת ותיקה עם עבר תנועתי כמעט נקי לחלוטין).
רק בורות, אפליה וגילנות – כלומר, הבניה חברתית שלילית של הזיקנה – יכולה להסביר את הכותרת והתוכן של הידיעה העיתונאית הזו. היא חוזרת ומדגישה כיצד החברה הישראלית, שאוהבת להתהדר בציציות של "והדרת פני זקן" או "מפני שיבה תקום", וכמובן בדיבר החמישי של "כבד את אביך ואת אימך" – בעצם, במציאות, ממשיכה להשפיל את הזקנים, לתייג אותם כחסרי יכולת, ולמנוע מהם להמשיך ולממש את זכותם הטבעית לחיים פעילים בחברה, ואת זכותם ליחס של כבוד ושל שוויון.

אין תגובות: